יצרנית הרכב סוזוקי, והיבואנית שלה לישראל חברת 'מכשירי תנועה', הגישו מוקדם יותר החודש את תגובתם לחוות דעת מקצועית שהוגשה במסגרת תובענה ייצוגית שבה נטען לתקלה סדרתית במערכת ההגה של סוזוקי באלנו.
כפי שפרסמנו כאן באוקטובר 2021 – התובענה הוגשה בעקבות תקלה סדרתית שגורמת לתחושת היגוי "דביקה" ו/או לתחושת נקישות ורעשים במהלך סיבוב ההגה, וכמו לכל דבר שעלול להפריע לנהג בעת נהיגה יש לה גם משמעויות בטיחותיות. סוזוקי ביצעה תיקון נרחב של התופעה הזאת בהודו אך לא בישראל, בעוד שאצלנו היו בעלי רכב שנדרשו לשלם עד 10,000 שקלים לתיקון אותה תקלה.
כעבור כשנה חלה התפתחות חשובה בהליך המשפטי: עורכי הדין שמייצגים את קבוצת הנפגעים – פיסטל, ערמן ומסאלחה, קיבלו מבית המשפט והנתבעים "הצעה שקשה לסרב לה" לסיים את ההליך ולגבות שכר טרחה, אך תחת זאת העדיפו את טובת הנפגעים והשקיעו בהזמנת והגשת חוות דעת מקצועית. לא מן הנמנע שעורכי הדין המשיכו להיאבק גם מפני שנאלצו להודות בטעות משפטית טקטית שלהם: חוות דעת מקצועית צריכה הייתה להיות מוגשת כבר בשלב הגשת הבקשה. אבל הודאה בטעות לא מורידה אלא דווקא מעלה בערכם.
מכל מקום – התגובה שסוזוקי ומכשירי תנועה הגישו לאחרונה אמורה הייתה לדון בחוות הדעת לגופה ואולי אף להוכיח שהיא שגויה מיסודה. לחילופין – אם יש ממש בתובענה – סוזוקי יכולה הייתה להציע מתווה לפתרון של הבעיה בישראל. במבחן התוצאה חבל שהנתבעות בחרו בגישה אחרת אשר לא רק שבסופו של דבר הוכיחה את טענות התובעים, היא גם חשפה את החברה במערומיה.
התגובה מוכיחה מעבר לכל ספק שקיימת תקלה סדרתית במערכות ההגה של סוזוקי, שמדובר בתקלה כלל עולמית, שהתקלה הזאת מוכרת גם ליצרנית וגם ליבואנית שלה לישראל, שהיא לא מטופלת אצלנו בהוגנות ובהגינות, ושהנתבעות מעדיפות להעלות על הכתב חצאי אמיתות במקום לפעול למען לקוחותיהם.
מוציאים לעריכת הדין שם רע
עורכי דין אמורים לייצג בדרך הטובה ביותר את לקוחותיהם ולטעון כל טענה חוקית שיכולה לסייע להם. אלא שבמקרה הזה קשה שלא לחוש צמרמורת לנוכח שילוב בין חוצפה לעלבון לאינטליגנציה. עורכי הדין של סוזוקי ומכשירי תנועה מקדישים בתגובתם הרבה מאד מילים ל"פרוצדורה", וטוענים, בצדק, שחוות הדעת של המומחה מטעם התובעים הוגשה "בדלת האחורית" ובשיהוי, במקום בעת הגשת התביעה.
היות שבית המשפט אישר כבר בהליך קודם להגיש את חוות הדעת הזאת הרי שמדובר בטענה ממוחזרת שכלל אין צורך להתייחס אליה.
לעומת זאת, השערות סומרות למקרא טענה חצופה לפיה חוות הדעת הזאת הוגשה "לאחר שכבר היה לכל הצדדים ברור כי פני התיק להסתלקות מתוגמלת". במילים אחרות, במקום לשבח את עורכי הדין התובעים על כך שלא התפתו לזנוח את קבוצת הנפגעים שהם מייצגים ולהתענג על שכר טרחה מפנק – התחושה היא שנעשה כאן ניסיון להסית את השופט כנגד התובעים ולגרום לו להרגיש שהוא מטפל בתיק שכבר יכול היה להימחק.
דברים חצופים אלה מאלצים אותנו לומר – וזאת עוד לפני שנתעמק בגולים העצמיים שתקעו לעצמם אנשי סוזוקי בתגובתם – שבמסגרת הסיקור הקבוע שלנו של תובענות ייצוגיות אנחנו נתקלים בלא מעט עורכי דין שמשיגים תמורה נאה לעצמם אבל לא מועילים, ולעיתים אף מזיקים, לנפגעים שהם אמורים לייצג. במקרה זה ההפך הוא הנכון. ההתעקשות של עורכי הדין פיסטל, ערמן ומסאלחה להתעמק ולהשקיע בהליך חשפה עובדות שעשויות לסייע לבעלי הרכב שנפגעו.
אחד מסלעי המחלוקת בנוגע לכשל הסדרתי של סוזוקי נוגע לדרך פתרון הבעיה: האם יש להחליף את מערכות ההיגוי בשלמותן (או חלקים מהן), כפי שנעשה בהודו, או שמספיק לגרז אותן.
"אפשרות אחת", נכתב בתגובת סוזוקי, "היא החלפת מוט ההגה כולו, ואפשרות נוספת, וזולה יותר, היא ביצוע גירוז מחדש". לעניין זה נזכיר שבהוראת השירות שסוזוקי פרסמה בהודו – זאת שאנשי סוזוקי בעצמם צרפו לתגובתם לתובענה – נכתב שהפתרון של היצרנית בהודו הוא הארכת משך האחריות למכוניות לחמש שנים והחלפת מוט ההגה אם מתגלה בו תקלה מן הסוג שבו מדובר.
הנתבעות טוענות ש"פתרון הגירוז" הוא "פתרון מצוין שהן היצרנית והן היבואנית עומדות מאחוריו באופן מלא… פתרון הגירוז הוא פתרון טוב ויעיל לתחושת "ההגה הדביק" והרעש שעשוי להתלוות לה. האפקטיביות של פתרון הגירוז נבדקה על היצרן באמצעות תהליך בדיקה קפדני בתנאים מבוקרים הכולל שימוש במכשור ייעודי, והמסקנה החד-משמעית הייתה כי מדובר בפתרון מלא וראוי". אלא שכאן מזנק לו לפתע מרצע מן השק וגורם לכולנו (חוץ מאשר לאנשי סוזוקי כנראה) להרגיש עוד יותר ברי מזל שעורכי הדין שמייצגים את הקבוצה לא לקחו את הצ'ק שלהם וברחו: מסתבר שב-24 בנובמבר האחרון, יומיים בדיוק לאחר פרסום כתבה ב-TheCar, הפיצו אנשי סוזוקי בולטין שירות (TSB) שכותרתו "הוראות תיקון לרעש לא נורמלי של מוט הגה".
בהוראות השירות נכתב כך: "בולטין השירות הזה מודיע על הנחיות תיקון לבעיה של רעש לא נורמלי של מוט ההגה שדווחה בדגם באלנו. פרוצדורת התיקון שמתוארת בבוליטין הזה מותרת לביצוע רק בשוק האירופאי, ישראל, טורקיה, אינדונזיה, טאיוואן, אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה".
הופה. פתע פתאום, למרות ההכחשות הנמרצות בכל השלבים הקודמים ואפילו בתגובה החדשה שאליה מצורף בוליטין השירות עצמו – מסתבר שאכן קיימת בעיה ושסוזוקי אף קוראת לילד בשמו: "תיקון בעיה של רעש לא נורמלי".
ולא זאת אף זאת: בתיאור הבעיה נכתב במפורש שהתופעה עלולה לבוא לידי ביטוי ב"תנועה קשה או קשיחה", ב"נקישות", ב"תנועה סיבובית לא רצונית" ועוד – ובמילים פשוטות: בדיוק באותם תיאורים שמופיעים בעשרות תלונות של בעלי רכב שהתקבלו אצלנו.
השירות מתאר טיפול בתקלה בדרך של גירוז, והוא כולל מגוון רחב של אזהרות מפני פעולות שגויות שעלולות לגרום לנזקים לרכיבי מערכת ההגה במהלך פירוק והרכבה מחדש של המערכת. בין השאר מודגשת גם אזהרה מפני סגירה לא נכונה של מארז במכלול ההיגוי אשר עלולה להפוך את כל המלאכה לבטלה מפני שהגריז עלול לנזול החוצה מחדש. משך העבודה על מוט הגה כזה מוערך ב-1.5 שעות.
אם בכלל נדרשה הוכחה היא כתובה כעת בשחור על גבי לבן בבוליטין השירות שהנתבעות עצמן צרפו. בתגובה הראשונה של סוזוקי לתובענה נטען כך: "לא מדובר בפגם מובנה המשקף סכנה בטיחותית. מדובר, בסך הכל, בתחושת "הגה דביק", ללא השלכות כלשהן במישור הבטיחותי, ושאותה עשויים לחוות שברירי אחוז מסך בעלי הרכבים הרלוונטיים בישראל. הא ותו לאו". מבולטין השירות עולה באופן ברור ומפורש שמדובר בתקלה ידועה וכלל עולמית, ושהיא באה לידי ביטוי בתנועת היגוי לא טבעית ולא רצויה.
אחרי שאנשי סוזוקי איבדו את האמינות שלהם עם הטענה הקודמת, כיצד בדיוק הם מצפים שנאמין לטענה הבאה שלהם, לפיה "בכל הכבוד, אין ולא יכולה להיות גושפנקא ברורה יותר (מאשר החלטת היצרנית לבחור ב"אפשרות נוספת, זולה יותר" – כדברי הנתבעות – ג.מ.) להצלחתו של פתרון הגירוז. ממילא, גושפנקא זו שומטת לחלוטין את הקרקע תחת הטענות עזות המצח לפיהן פתרון הגירוז הוא "שיטת המצליח'".
לא ולא חברים. התבלבלתם: "שיטת מצליח" היא השיטה שבה אתם נקטתם כאשר מסרתם לבית המשפט נתונים שאינם אמת, וגם מאחורי אותם נתונים עמד, לכאורה, אותו יצרן שכעת אתם נתלים בו.
עוד גול עצמי
אל תגובתם הראשונה של אנשי סוזוקי לתובענה הייצוגית צורף תצהירו של מנהל מחלקת אחריות והמחלקה הטכנית של מכשירי תנועה, ובה לא הוזכר, ולו ברמז, כל טיפול שניתן בישראל לבעלי סוזוקי באלנו בנוגע ל"הגה הדביק". גם לתגובה החדשה, שהועברה מוקדם יותר החודש לבית המשפט, מצורף תצהיר של אותו מנהל אחריות ושירות, אלא שהפעם נכתב בה, בין השאר, כך: "על פי נתוני מכשירי תנועה מתוך 210 רכבים בהם יישמה מכשירי תנועה את פתרון הגירוז רק 2 פנו בתלונה חוזרת".
על דברים כאלה נאמר "אני מניח את התיק שלי": התובעים בכלל לא צריכים להוכיח שמדובר בתופעה מפני שהנתבעים מודים בכך בעצמם. 210 כלי רכב שטופלו הם הרבה יותר מאשר "שברירי אחוז" מכלל המכוניות מדגם זה שנמכרו בישראל, ולא מיותר להזכיר שגם בתגובה החדשה, כמה עמודים לפני התצהיר הזה, מתעקשים אנשי סוזוקי לחזור על הטענה שאינה אמת לפיה "תחושת "ההגה הדביק" באה לידי ביטוי אצל שברירי אחוז מסך בעלי הרכבים הרלוונטיים בישראל".
אגב, מנהל השירות לא ציין בתצהירו בכמה כלי רכב בישראל הוחלפו מערכות היגוי במסגרת תקופת האחריות (בנוסף לאותם 210 כלי רכב ש"גורזו"), והוא גם לא מזכיר כמה לקוחות פנו לחברה עם בעיה כזאת ונדרשו לשלם תמורת התיקון שלה בטענה שתמה תקופת האחריות על מכוניתם. סוזוקי, מיותר לציין – לא יזמה מעולם פניה ללקוחות שלה בישראל כדי לטפל בבעיה, וזאת למרות שהיא מודעת לקיומה. אחרי כל זה האם יש מקום להאמין לנתבעים שהפתרון שלהם יעיל ב-99% מן המקרים? כל אחד ישפוט בעצמו.
מה שבטוח זה שאל מערכת TheCar הגיעו עד כה יותר מ-100 תלונות של בעלי רכב וחלקם טוענים שאצלם נעשה ניסיון לפתור את הבעיה באמצעות גירוז – אך היא שבה והופיעה מחדש כעבור זמן לא רב.
להודים מגיע יותר מאשר לישראלים
בניסיון המשעשע שלהם לקטול את חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים מודים אנשי סוזוקי בשתי עובדות חשובות. ראשית, שבשוק ההודי – שם מיוצרות המכוניות האלה ושם גם נמכר המספר הרב ביותר שלהם – בוצעו תיקונים של התקלה הזאת בדרך של החלפת מכלולי הגה. שנית, בשלב מאוחר יותר, במטרה לחסוך בעלויות התיקון, ההודים שכללו את שיטת התיקון באמצעות החלפת תתי מכלולים בתוך מערכת ההגה במקום את המערכת כולה.
כרגיל, הטענות המקוממות ביותר של יצרניות רכב שנתבעות בגין תקלות סדרתיות הן שתקלה שבה הם מודים לא יוצרת סיכון בטיחותי. לטענה זאת נצמדת כמעט תמיד – וגם במקרה של סוזוקי – טענה מקוממת לפיה היחידות שמוסמכות להכריז על קריאה לתיקון של תקלה בטיחותית הן יצרניות הרכב עצמן. הטענה לפיה רק לחתול מותר לשמור על השמנת היא אפילו לא מצחיקה, וגם לא נכונה עובדתית, אלא די מטומטמת.
לא מסובך לדמיין כיצד תחושת היגוי שסוזוקי בעצמה מגדירה כ"לא נורמלית" מתפתחת לסכנה בטיחותית על הכביש, ובסקר שערכנו בשעתו בקרב מתלוננים טענו למעלה מ-89% מהם ש"תחושת ההיגוי לא אחידה ולפעמים מפחידה אותי".
במדינות שדואגות לאזרחים שלהן, למשל סין, למשל ארצות הברית, רשויות הבטיחות בדרכים מאלצות יצרניות רכב לבצע קריאות לתיקון, ולעומת זאת ההיסטוריה גדושה בדוגמאות של יצרניות רכב שנמנעו מביצוע תיקוני תקלות מסכנות חיים משיקולים כלכליים בלבד.
לקינוח, על אף ההיכרות האישית עם המומחה מטעם הנתבעים והכבוד כלפיו, אי אפשר שלא לתמוה על טענה לא רצינית שלו לפיה "חזרת ההגה למקום לאחר סיבובו היא מאפיין שנועד למטרות נוחות, ולא למטרות בטיחות". במקום להסביר את מה שבכלל לא דורש הסבר לגבי האבחנה המשעשעת הזאת, ובעיקר לגבי הסכנה הבטיחותית שטמונה בה, נביא פשוט את נוסח תגובת הנתבעים שבה נכתב: "ראיה חותכת נוספת לכך שמדובר במאפיין נוחות גרידא טמונה בכך שעל כבישי ישראל נוסעים רכבים ישנים ואף רכבי אספנות, שנוצרו עוד בתקופה שבה מכוניות לא צוידו בהגה כוח (כלומר, תנועת ההגה הצריכה כוח רב, לא הייתה חלקה, ובוודאי שלא כללה חזרה מהירה וקלה למקום לאחר סיבוב.)".
העניין הוא שלקוחות שרכשו סוזוקי באלנו לא תארו לעצמם שהם קונים רכב אספנות, ומי שכן קונה רכב אספנות לוקח בחשבון שהוא נוהג בכלי רכב שמספק את רמת הבטיחות שהייתה נהוגה במאה הקודמת, ולא במאה הנוכחית. לפי ההיגיון של אנשי סוזוקי גם אם כריות האוויר לא יתנפחו בעת תאונה זאת לא בעיה בטיחותית (ובפרפראזה על תגובתם: "האם המומחה מטעם התובעים באמת מצפה שנאמין כי גם כל אותם רכבי אספנות שאינם מצוידים בכריות אוויר סובלים מתקלה בטיחותית המצריכה קריאה חוזרת? מובן שלא").
ובחזרה למציאות. בחוות דעתו מצהיר אותו מומחה שלפי נתונים שנמסרו לו בהודו התגלתה התקלה ב-2% מכלי הרכב ואילו בישראל "שיעור התקלה נמוך פי ארבעה ויותר מאשר בהודו" (הכוונה לרבע – ג.מ.). אלא שאם מנהל השירות והאחריות של מכשירי תנועה מצהיר על 210 מקרים ידועים לו, ואפשר להניח שעשרות או מאות מקרים אחרים לא דווחו לחברה או תוקנו מחוץ לרשת השירות, בעיקר במכוניות שתקופת האחריות שלהן הסתיימה – ברור שמדובר בשיעור גדול יותר מאשר 0.5% מכלל המכוניות שנמכרו.
לאן פונים מכאן?
במקום להעמיס על מערכת המשפט העמוסה ממילא טוב יעשו אנשי סוזוקי אם יתמקדו בפתרון הולם ומהיר ללקוחות שלהם. ראשית לכל – לאחר שהובהר שמדובר בתופעה שסוזוקי מכירה בה טוב יעשו היצרנית והיבואנית אם יפצו את כל הלקוחות שנאלצו להוציא כספים לצורך תיקון התקלה.
בנוסף – ראוי שסוזוקי לא תאחז את המקל משני קצותיו ותבחר באחת משתי אפשרויות. מערכת הגה היא מערכת שלא אמורה לדרוש תחזוקה אלא לשרוד לכל אורך חיי הרכב (למעט במקרים של תאונה או פגיעה). אם סוזוקי עומדת מאחורי פתרון הגירוז היא צריכה להציע לכל בעלי בלאנו שנמכרו בישראל אפשרות לא מוגבלת בזמן להגיע לרשת השירות ולבצע גירוז שלאחריו תינתן אחריות למכלול ההגה לכל חיי הרכב.
לחילופין, אפשר להחליף את מערכת ההגה – כפי שנעשה בהודו – ולהגביל את האחריות ל-5 שנים מיום ביצוע התיקון.
סובלים מבעיה במערכת ההיגוי של סוזוקי באלנו וטרם פניתם אלינו? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com כדי שנוכל לאמוד את היקף התופעה ולסייע במידע.
