משטרת ישראל ניהלה בחודשים האחרונים מכרז לרכישת כלי רכב שיחליפו חלק ממכוניות הסיור שלה ובו, כפי שפרסם אודי עציון ב'ידיעות אחרונות', השתתפו בין השאר סאנגיונג רקסטון, טויוטה לנדקרוזר, ג'יפ גרנד צ'רוקי, שברולט טרוורס וטויוטה פור ראנר אשר הוצע על-ידי יבואן מקביל.
היום, כפי שפרסם עציון, הסתבר שהרכב שבו בחר מנהל הרכב הממשלתי עבור המשטרה הוא סאנגיונג רקסטון, והוא אמור להחליף מאות רכבי סיור ועשרות כלי רכב "צמודים" שמשמשים בכירים בגופי ביטחון שונים.
המשטרה תקבל את הדגם המחודש של רקסטון, אשר הושק לא מכבר בעולם וגם בישראל, ומתוך היכרות אישית מדובר במחליפו של כלי ראוי ביותר ואיכותי למדי. יש רק בעיה אחת, שאולי לא הופיעה באותיות הקטנות אבל ייתכן שלא הייתה מספיק ברורה לאנשי מנהל הרכב שערכו את המכרז: סאנגיונג הקוריאנית נמצאת מזה כשנה בצרות כלכליות לא פשוטות. יצרנית הרכב מהינדרה – אשר החזיקה בעיקר הבעלות ובשליטה בחברה, הודיעה שהיא לא תזרים יותר כספים לסאנגיונג ושבכוונתה להיפטר ממנה בכל מחיר. וכבר בסוף השנה שעברה נכנסה החברה להליך פשיטת רגל תחת חסות בית המשפט.
ההליך המקורי התנהל מתוך הבנה שישנם גופים, בעיקר חברה להפצת כלי רכב בארה"ב, שמעוניינים לקנות את החברה. אבל לאחר שהסתבר שהחברה הזאת לא מספיק רצינית, לא מסוגלת, או לא מעוניינת לבצע את העסקה – סאנגיונג ביקשה את הגנת בית המשפט מפני נושים. כדי שלא לבלבל בין המינוח האנגלי "receivership" לבין המשמעות הישראלית של "פשיטת רגל" או "כינוס נכסים", נדגיש שהחברה עדיין חיה, קיימת ומתפקדת – ובין השאר גם מייצרת ומוכרת מכוניות. אלא שסאנגיונג פועלת כעת תחת ההנחיות והפיקוח של בית המשפט הקוריאני, ואין ודאות של 100% שהיא תצלח את המשבר.
בית המשפט לפשיטות רגל בסיאול עושה כל מאמץ לאפשר לחברה להשתקם ובסופו של דבר להימכר כעסק חי לקונה שיתעניין בה. מאמצים אלה כוללים יצירת תוכנית שיקום שכללה קיצוצי שכר – בעיקר של מנהלים ובכירים אך גם של כלל העובדים, פיטורי מנהלים, וכן הוצאת כמחצית מעובדי החברה – 2,400 בני אדם, לחופשה ללא תשלום שעלולה לארוך עד שנתיים. מהלכים אלה אמורים להפחית את ההוצאות השוטפות של חברה שהפסידה בסיכום 2020 כ-400 מיליון דולר וכ-260 מיליון בסיכום שנת 2019.
ככל הידוע, נכון לעכשיו אין אף גורם שהציע הצעה קונקרטית לרכישת החברה, אבל ה"שידוך" הטוב ביותר שיכול להתקיים הוא עם יצרנית הרכב החשמלי המתקדם 'אדיסון', גם היא קוריאנית, אשר מייצרת כעת אוטובוסים ורכב כבד ומתכוונת לייצר גם מכוניות וקרוסאוברים חשמליים בעתיד. אפשרות אחרת היא שממשלת קוריאה תפעיל לחץ על קבוצת יונדאי-קיה לרכוש את החברה, בעיקר מטעמי גאווה לאומית ומניעת פיטורי עובדים, אבל כל אלה הן כרגע אפשרויות היפותטיות.
כולנו מאחלים לסאנגיונג – יצרנית הרכב הוותיקה ביותר בקוריאה – חיים ארוכים ופעילות ענפה. אלא שכינוס נכסים תחת הגנת בית המשפט בקוריאה נחשב למהלך אחרון לפני פשיטת רגל. במקרה מצער כזה תפורק החברה ורכיביה יימכרו למרבה במחיר. השאלה, לכן, היא עד כמה נבונה ההחלטה לבחור בדגם מתוצרת של יצרנית רכב שנמצאת בהליכי הבראה, צעד אחד לפני פירוק?
אם הכל יתנהל כשורה, ובהנחה שתנאי המכרז שיקפו את ההצעה הכלכלית הטובה ביותר עבור מדינת ישראל, אין ספק שהמשטרה תשתמש בכלי רכב ראוי ובעל יכולות. אבל מה יקרה אם לא? אם חס וחלילה סאנגיונג תפורק, הנזק הקטן ביותר ינבע מכך שלא יהיה ייצור של מכוניות חדשות ואי אפשר יהיה לספק כלים למשטרה. במקרה הגרוע יתקיים מכרז חדש וייבחר דגם אחר. זה לא נורא. אבל מה לגבי טיפול ושירות בכלים שכבר יימצאו בשירות המשטרה?
טלקאר, יבואנית סאנגיונג לישראל, חייבת בכל מקרה (לפי החוק) לספק שירות וחלקים למשך 7 שנים, והכלים הללו יסיימו את השירות שלהם במשטרה עוד הרבה קודם לכן (בגלל שימוש אינטנסיבי וקילומטראז' רב). אבל מה יקרה אם לא תהיה יצרנית רכב שתוכל לספק חלפים או לתמוך בשירות?
את תגובת מנהל הרכב, משטרת ישראל וחברת טלקאר נצרף כאן אם נקבל כאלה.
