לפחות ב-24 שווקים בעולם, בהם מדינות שונות מאד זו מזו כמו ארצות הברית, קנדה, סין, גרמניה, אוסטרליה, תאילנד והונגריה – עבר הרכב החשמלי את שלב "האימוץ המוקדם" והוא בדרך להפוך לבחירה השגורה של רוב רוכשי הרכב. למרות זאת – רוב המדינות המפותחות מעודדות את מגמת המעבר לחשמל באמצעות תמריצים ישירים ועקיפים לבעלי רכב וליצרניות רכב.
ישראלים אימצו את הרכב החשמלי למרות שלא כל הטבות המס מתגלגלות אליהם, ולמרות שהמדינה מסבסדת כיום את הבנזין במקום להשקיע בתשתיות לרכב חשמלי. אלא שבמקום ששיעור החדירה המרשים של רכב חשמלי יעודד את פקידי האוצר שלנו הוא דווקא מטריד אותם, ונראה שהם בדרך לביטול הטבות המס.
חברת הייעוץ והאנליזה 'בלומברג גרין' הציגה בשנה שעברה ניתוח שוק ראשון מסוגו שבחן את רמת האימוץ של רכב חשמלי במדינות שונות ברחבי העולם על פי מדד אחיד, ואז פורסם ש-19 מדינות, בהובלת נורבגיה וסין, עברו את השלב "האיטי" על עקומת האימוץ של טכנולוגיה חדשה, ואת מה שאנשי בלומברג גרין מכנים "נקודת מפנה קריטית" שמסמנת את תחילת האימוץ ההמוני.
לדבריהם – "נקודת המפנה" והקפיצה המהירה ביותר באימוץ הטכנולוגיה החדשה מתרחשת מיד עם חציית רף ה-5% מכירות רכב חשמלי מתוך כלל מכירות הרכב. מנקודה זאת מזנקות המכירות אל גזרת ה-25% תוך ארבע שנים בלבד. מדינות שחוצות את "נקודת המפנה" חוות שיעורי אימוץ מהירים, עם צמיחה חציונית של 55% במכירות בתוך שנה. הניתוח של בלומברג גרין תואם באופן מושלם את התהליך שהתרחש בישראל, וקודם לכן בסין, בנורבגיה ובגרמניה. כמו בכל טכנולוגיה חדשה, שיעורי הצמיחה יואטו ככל שהשוק מתקרב לרוויה, וזה מה שקרה בנורבגיה, שם הואט קצב הצמיחה לאחר שיותר מ-80% מכלי הרכב החדשים שנמכרים במדינה הם כלי רכב חשמליים.
אצלנו, בישראל, נרשם בשנה שעברה הזינוק הגבוה ביותר כאשר סך המכירות של רכב חשמלי הגיע בסוף השנה לכ-23%, וזה אומר שרכב חשמלי נחשב כבר ל"מיינסטרים" – כלומר למקובל חברתית, ומי שנכנס מעתה והלאה לשוק כבר אינם "מאמצים מוקדמים" אלא מי שכבר בטוחים בטכנולוגיה.
השבוע, שנה לאחר פרסום הדוח הראשון, פרסמה בלומברג גרין את הדוח השני שלה ומסתבר שחמש מדינות נוספות – קנדה, אוסטרליה, ספרד, תאילנד והונגריה – הצטרפו לקבוצה הראשונה.
בארה"ב, שם מרחקי הנסיעה ארוכים באופן משמעותי ביחס לישראל, הגיעה נקודת המפנה רק בסוף שנת 2021, אלא שהמהפכה שם עוכבה במידה רבה בגלל המקלות שתקע ממשל טראמפ בגלגלי הרכב החשמלי, למשל ביטול הסובסידיות שהעניק ממשל אובמה לרכב חשמלי חדש. זאת דוגמא לאופן שבו מדיניות ממשלתית יכולה לעכב או לעצור מגמה טכנולוגית.
בשנת 2021 החזיר ממשל ביידן את הסובסידיות הישירות והעקיפות עם חקיקת "חוק התשתיות", ואלה הועצמו במידה רבה בשנה שעברה עם חקיקת "חוק המאבק באינפלציה". זה הביא לזינוק משמעותי במכירות של רכב חשמלי, עם עלייה של 42% ברבעון השני לעומת התקופה המקבילה אשתקד.
בישראל מסבסדים את הבנזין
מאז הקמת הממשלה הנוכחית אימץ שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', את מתווה הסבסוד של בנזין שאותו הציג לראשונה אביגדור ליברמן בתקופה שבה מחירי הנפט נסקו בגלל פלישת רוסיה לאוקראינה. אמנם לא מדובר בסבסוד במובן המילוני שלו אלא בהפחתה בשיעור מס הבלו שמשולם על בנזין, אבל התוצאה דומה: ממשלת ישראל מוותרת על הכנסת מס ובפועל מעודדת שימוש ברכב פרטי במקום בתחבורה ציבורית. שיא האבסורד הוא שבשעה שרוב המדינות המפותחות וחלק מן המתפתחות משקיעות מאות מיליארדי דולרים (במצטבר) בעידוד מעבר לרכב חשמלי מדינת ישראל לא רק שלא משקיעה בתשתיות ציבוריות אלא מעודדת שריפת בנזין וזיהום אוויר.
בכל הקשור למדיניות האימוץ ארוכת הטוח של רכב חשמלי המצב חמור שבעתיים: לממשלת ישראל פשוט אין מדיניות. ממשלת ישראל הקודם-קודם-קודמת פרסמה בשנת 2019 את מתווה המס האחרון שנוגע לרכב חשמלי, ומאז לא רק שלא עדכנה אותו – היא גם לא מעניקה לציבור אף רמז לגבי המדיניות העתידית שלה בנושא זה.
נכון להיום, לאחר העלאת מס הקניה על רכב חשמלי מ-10% ל-20% בתחילת השנה הנוכחית, עתיד מס הקניה לזנק בינואר הקרוב ל-35%, ולהגיע למיסוי מלא בינואר 2025 (אלא אם יפורסם מתווה חדש).
יתרה מכך: כיום מוענקת הטבת מס הקניה עד לגובה של 60,000 שקלים הראשונים ממחיר הרכב (לעומת 75,000 בשנה שעברה), אבל בינואר הקרוב תצנח התקרה הזאת ל-50,000 שקלים, וכל מה שמעלה ימוסה במיסוי רגיל.
בהיעדר מדיניות ממשלתית ברורה ושקופה לגבי מתווה המיסוי העתידי, וללא תמיכה ממשלתית בתשתיות טעינה וקידום הקמת מקורות אנרגיה מתחדשת – העלויות הישירות והעקיפות לאזרחי ישראל גבוהות, מיותרות, ובעיקר מטופשות.
מיסוי על רכב חשמלי, ולא פחות חשוב – על השימוש ברכב כזה – קובע את כדאיות הרכישה שלו ביחס לכלי רכב עם מנועי בעירה, והזמינות של תשתיות טעינה משחקת תפקיד חשוב בשיקולי הרכישה של לקוחות פרטיים ושל ארגונים. בהיעדר מתווה מס לשנת 2025 והלאה – אף גורם מסחרי או לקוח פרטי לא יכול לתכנן את מהלכיו לשנים הקרובות.
בינתיים, במשרד האוצר רומזים רמזים עבים אודות ביטול צפוי, בשנת 2025, של ההטבה הקטנה שנותרה. ערן יעקב, מנהל רשות המסים ומי שפרסם את מתווה המס הנוכחי בשנת 2019, התבטא לא מכבר ואמר שמחירי המכוניות החשמליות בישראל לא מגלמים את מלוא הטבת המס שמוענקת על-ידי המדינה, כלומר שחלקה נותר בידי היבואניות או יצרניות הרכב. הוא גם אמר שאחוז החדירה של רכב חשמלי בישראל הפתיע את אנשי האוצר ונדמה שבכך יש רמז מאוד עבה להלך הרוח בקרב קובעי המדיניות באוצר.
במה שנראה כמו הכנת הקרקע לגזירות הצפויות אמר יעקב שנכון להיום מוענקות הטבות המס לרכב חשמלי ל"עשירונים העליונים" (שהם, לדבריו, מי שרוכשים מכוניות כאלה), ושההתייחסות לרכב חשמלי כאל "טכנולוגיית ינוקא" מתקיימת "כל עוד שהיא זקוקה לכך. ככל שהיצע כלי הרכב החשמליים גדל לא נדרשת עזרת המדינה".
אם הרמז הזה לא עבה מספיק קבלו בבקשה טיעון נוסף מבית מדרשו של משרד האוצר לקראת ביטול הטבת המס: "גם לרכב חשמלי יש עלויות חיצוניות", מפני שגם רכב חשמלי יוצר גודש תנועה ויתרה מכך: בגלל המשקל הגדול יותר של רכב חשמלי הוא גורם לבלאי מהיר יותר של תשתיות. ולבסוף, הטיעון המנצח: "בל נשכח שהמטרה שלנו היא להעביר כמה שיותר אנשים להסעת המונים".
באוצר עדיין שוברים את הראש ולא מצליחים ליישם את הרעיון של מיסוי נסועה, שעליו הם שוקדים כבר כמעט 20 שנים, ונראה שזה מה שמוציא את אנשי האוצר מדעתם. רכב חשמלי לא שורף בנזין ולכן אין אפשרות מעשית להטיל עליו מס בלו. אפשר להטיל "מס גולגולת", כלומר אגרת רישוי שנתית כבדה שהיא ההפך המוחלט מסובסידיה או הטבת מס, או למסות כלי רכב לפי הקילומטראז' שהם מבצעים (כלומר מס נסועה), אלא שלצורך זה נדרשים אמצעים טכנולוגיים שעדיין לא הוחלט לגביהם.
שורה תחתונה, ככל שידוע בסוף הרבעון השלישי של שנת 2023 – לממשלת ישראל אין מתווה מס על רכב חשמלי לתקופה שאחרי השנה הבאה, המס על הבנזין עדיין מופחת, ושיעור האימוץ הגבוה של רכב חשמלי מפתיע את פקידי האוצר ומראה שעברנו זה מכבר את נקודת האל חזור.
עובדת בונוס, שלא נוגעת בהכרח רק לרכב חשמלי, במשרד האוצר זוממים להטיל מס גם על האפשרות לשדרג מכוניות באמצעות עדכונים דרך האוויר (OTA).
