אנחנו שייכים לאנשים הסבורים שלפורים אין מגבלת גיל ועל אף שלפי מה שרשום בתעודת זהות אנחנו כבר מזמן בוגרים, אנחנו עדיין מאמינים שלפחות פעם בשנה צריכים להשתחרר מהרשמיות, לשים לרגע את הרצינות בצד ופשוט להיות שמחים עד לא ידע עם תחפושת ראויה מכף רגל ועד ראש.
עם זאת, על אף שאנחנו בהחלט אוהבים לדפוק הופעה בלתי נשכחת וגם עם הבחירות המוטוריות היומיומיות שלנו אנחנו לא בדיוק הולכים על המיינסטרים, הגישה שלנו יותר שמרנית ופחות נלהבת בכל הנוגע בכל הנוגע לשדרוגי "טוטאל לוק" לרכב – בין אם בוצעו על ידי מקצוענים ובין אם על ידי חובבים בעלי שתי ידיים שמאליות ולמרות זאת אין ספק שיש יצירות בתחפושת על גלגלים שמושכות יותר תשומת לב ממרבית מכוניות העל ובעידן בו לכל אחד יש מצלמה ראויה בנייד הדרך של המכוניות הללו לתפוצה ויראלית קצרה.
לכבוד החג ריכזנו לכם כמה מהאקזמפלרים ההזויים ביותר שפגשנו בשנה האחרונה במרחבי הרשת.
עוד ב-TheCar:
סוף עצוב לבאטמן עם הלמבורגיני
שברולט מאטיז או בוגאטי ויירון? איזה רכב מעדיפות חיות?
על מי אתם מנסים לעבוד? המכוניות שהתחפשו לבוגאטי ויירון
האמריקאים משוגעים על באטמן ולבד מהמונים המתחפשים מדי שנה בליל כל הקדושים כבר יותר מיובל שנים לאיש העטלף, יש גם מי שמחליטים להסב את הרכב שלהם לבאטמוביל.
רכבי הבאטמוביל שהופיעו בסרטים האחרונים היו יצירות מוטורית אקסטרווגנטיות שהדמיון ביניהן לבין רכבים שנעים על הכביש הוא מזערי ועל כן מצריך הרבה עבודה מקצועית כדי ליצור משהו הדומה לו. לפיכך מרבית בוני רפליקות הבאטמובילים החובבים מתמקדים בבאטמוביל הראשונה אשר כיכבה בסדרת הטלוויזיה של איש העטלף בשנות ה-60 של המאה ה-20 והייתה מבוססת על פורד לינקולן.
לצד שלל באטמובילים עם דמיון רב לרכב האמור, יש גם מי שלא ממש נצמדים לעיצוב המקורי כמו למשל בעל המאזדה מיאטה שבתמונה שהחליט להפוך את הרודסטר היפנית הקטנה שלו לבאטמוביל תוצרת בית בעזרת צבע שחור מט, כמה משטחי פח שרותכו לכנפיים הקדמיות והאחוריות וחתיכת פח מכופפת במרכז חזית הרכב בדמות ראשו של איש העטלף.
ה-911 של פורשה היא ללא ספק אחת ממכוניות הספורט החשובות בהיסטוריה. ב-55 השנים שלה על הכביש היא הפכה לאייקון ולאמת מידה לרוב מכוניות הספורט על פני הגלובוס, אבל יש לזכור שההתחלה הייתה פחות זוהרת ולמעשה מדובר במכונית שנולדה מהחיפושית של פולקסווגן.
יש כנראה מי שלא שוכחים את זה כמו בעל החיפושית שבתמונה שעטף את הרכב העממי שלו במחלצות של ה-959 – אחת הגרסאות המדהימות ביותר של ה-911 מאז ומעולם.
לבד מרובים ומג'אנק פוד האמריקאים גם מאוד אוהבים את הדגל שלהם ומתגאים להניף אותו בכל פינה במשך כל השנה. מריקאי אחד שהחליט שהוא רוצה שהדגל יהיה איתו גם בעת תנועה רצה לא להסתפק בדגלון קטן מתנפנף שתולים מחלון הרכב והחליט להפוך את המכונית כולה לדגל ענק (ועל הדרך גם לחתוך לה את הגג).
חבל רק שפרץ הפטריוטיזם המוטורי לא בוצע על מכונית אמריקאית אלא על טויוטה קורולה מהדגמים שלמעשה היו אחראיים למשבר הענק שפרץ בתעשיית הרכב האמריקאית לפני כמה עשורים ואשר עד היום היא לא באמת התאוששה ממנו.
בניגוד למרוצי ראלי וטורינג בהם המכוניות המשתתפות מבוססות או לפחות דומות במראה למכוניות בייצור סדרתי שכל אחד יכול לקנות, מכוניות הפורומלה 1 מתוכננות מדף חלק רק למטרה אחת- לנוע מהר על המסלול. אבל מסתבר שיש מי שחולמים על רכב בסגנון פורמולה 1 לכביש הציבורי ולצד כל מיני סדנאות קטנות המציעות להגשים לכם את החלום עם רכבי סינגל סיטר מטורפים עם רישוי לכביש ורפליקות בבניה עצמית של כל מיני משוגעים לדבר, יש, כך מסתבר, מי שמאמין שניתן להסב כל מכונית יומיומית לכפילת פורמולה 1 כמו למשל בעל המכונית שבתמונה שהלביש על הסקודה סטיישן האפרורית שלו תחפושת של מכונית הפורמולה של קבוצת סקודריה פרארי.
באמריקה טנדרים מגודלים הם מחזה שכיח בערך כמו שאצלנו בכל פינה רואים יונדאי עם מדבקה של ליסינג על הכנף ולא מעט אנשים, גם כאלה שלא עוסקים בשיפוצים או מתגוררים בחווה גדולה, מתניידים בטנדר במקום במכונית משפחתית.
בארצות הברית, עם מיסוי אפסי ומחירי מכוניות נמוכים בחצי מאשר בארץ, אנשי בני המעמד הבינוני יכולים להרשות לעצמם להחזיק בלי בעיה שתי מכוניות – טנדר שימושי לימות השבוע ומכונית ספורטיבית מרגשת לסופ"ש, אבל יש מי שפשוט מחליטים לשלב בין השניים ושולחים את הטנדר הפרטי לניתוח השתלת פרונט של קלאסיקת שרירים אמריקאית, בין אם מדובר בחזית של קורבט קלאסית, פורד מוסטנג או שברולט קמארו.
יש מי שהדרך להגשמת הפנטזיה המוטורית שלהם כוללת חיפוש ברשת, בדיקות שונות, איורים ושרטוטים ויש מי שפשוט מתעוררים בבוקר מחלום מוטורי ובלי שום עכבות לוקחים את מסור הדיסק והרתכת ופשוט מתחילים לעבוד.
לעיתים נדירות זו יכולה באמת להיות התגשמות קסומה של חלום מדהים אך ברוב הפעמים, כמו במקרה זה בו מישהו שידך בין קבינה ומכסה מנוע של טנדר משנות ה-50 לפונטיאק בונוויל מהניינטיז, זה נראה יותר כמו חלום בלהות שהפך למציאות.
בעל פנצ'ריה שכנראה התקשה להשתלט על מלאי הצמיגים הישנים שתופס לו כל פינה בחצר שמאחורי העסק החליט למצוא להם שימוש מקורי וכיסה כל סנטימטר פח של המכונית האמריקאית שלו בחלקי סוליות צמיגים חתוכות. התוצאה מפתיעה למדי ומעניקה לרכב לוק במחוזות שבין יצור חיים פרהיסטורי לכלי מוטורי מסדרת סרטי "מקס הזועם".
לא לגמרי ברור מה גרם לבעליה של שברולט מונטה קרלו מראשית המילניום להשקיע במכונית הקופה הלא מאוד מרשימה ומוצלחת שלו זמן ולא מעט מזומנים כדי להשתיל לה אחוריים מושלמים של שברולט קורבט מאותן השנים, שלל הזוי של ספוילרים היקפיים וכנפיים תפוחות מקדימה במקום פשוט לקנות קורבט מאותן שנים שהייתה ככל הנראה עולה לו הרבה פחות כסף מהיצירה ההזויה הזאת הסובלת מפרופורציות משונות ועוד מגוון מוזרויות.
יש מי שהולכים על תחפושת מוטורית מאוד ממוקדת ויש מי שמאמינים בפריסטייל בסגנון "נזרוק על הרכב כל מיני דברים שיש לנו בבית ונראה מה יצא" כמו במקרה של ההונדה המסכנה הזו שקושטה בשאריות של מנורות חג המולד ושאר ירקות שבעליה ככל הנראה אספו מכל הבתים בשכונה.
לעיתים טיב רמת הביצוע הוא מה שמבדיל בין מכונית מחופשת פתטית למשהו קסום כמו במקרה זה בו מישהו החליט להפוך את מכונית השרירים שלו, הנקראת על שם של אחד מזני הסוסים הנחשקים בצפון אמריקה, לחד קרן מהאגדות.
