שנת 2014 היא השנה השנייה ברציפות שבה נרשמת עלייה במספר התאונות הקטלניות וההרוגים, אך הנתון החמור במיוחד נוגע להולכי רגל: כ-39% מסך ההרוגים בתאונות בשנה החולפת היו הולכי רגל. הפתרון של בעיית הבטיחות של הולכי הרגל אינו דורש תקציבי ענק, אך נראה שנוח להתעלם מהבעיה מאשר לפתור אותה
ארבעה מכל 10 הרוגים בתאונות דרכים בשנת 2014 היו הולכי רגל. ימים אחדים לפני תום השנה מתבררת מציאות עגומה של הידרדרות בבטיחות בדרכים: מספר ההרוגים בתאונות ב-2014 גבוה מזה שנרשם ב-2013, וכך מסתיימת שנה שנייה ברציפות של הרעה במצב הבטיחות, בזמן שבמרבית המדינות המפותחות נרשמת מגמה עקבית של שיפור.
אולם, התמונה חמורה במיוחד בכל הנוגע לבטיחות של הולכי רגל. שיעור הולכי הרגל מסך ההרוגים בשנה החולפת הוא הגבוה ביותר מאז שנת 2000: כ-39% לעומת ממוצע רב-שנתי של כ-33%, ולעומת ממוצע של פחות מ-20% במדינות החברות בארגון ה-OECD. למעשה, ישראל עלולה לסיים את 2014 עם שיעור הולכי הרגל ההרוגים הגבוה מבין מדינות החברות ב-OECD.
בכירים ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים אומרים שפתרון בעיית הבטיחות של הולכי הרגל אינו דורש תקציבי עתק. למעשה, בכירי הרשות טוענים שאפשר להשיג שיפור ניכר בבטיחות הולכי הרגל בעלויות נמוכות משמעותית מהעלות הכרוכה בהפחתת מספר התאונות בין כלי רכב. הפתרונות המומלצים כוללים, בין השאר, התקנת אמצעים למיתון מהירויות נסיעה של כלי רכב באזורים עירוניים ושדרוג מעברי חצייה כך שיותאמו לאוכלוסיות פגיעות, ובעיקר לקשישים.
אלא שלמרות העלויות הנמוכות היחסית, ממשיכה ממשלת ישראל במדיניות בטיחות שמתמקדת בשדרוג תשתיות בינעירוניות ואכיפת עבירות תנועה של נהגים, ומתעלמת לרוב מהבעיות הייחודיות של הולכי הרגל. זאת, למרות שמספר הולכי הרגל שנהרגו בתאונות ב-2014 גבוה משמעותית ממספר הנהגים ההרוגים: מתחילת השנה ועד ה-21 בדצמבר נהרגו 119 הולכי רגל לעומת 78 נהגים.
חשוב לציין שמספר ההרוגים בתאונות ב-2014 אינו משקף את מצב הבטיחות, ומטה את המציאות לטובה. בחודשיים הראשונים של השנה חלה ירידה משמעותית במספר ההרוגים לעומת התקופה המקבילה ב-2013, בגלל מיעוט ימי גשם. ברשות לבטיחות מעריכים כי כתוצאה מכך "נחסכו" כ-20 הרוגים. לכן, סביר להניח כי מצב הבטיחות בפועל חמור אף יותר מזה המשתקף מנתוני ההרוגים בתאונות.
"יותר זול מאשר לסדר תשתיות"
בדיון שערכה ועדת הכלכלה של הכנסת לפני כחודש, הצהיר יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, יעקב שיינין, כי "בהולכי הרגל (זה) לא הגיוני מה שקורה. זה בלתי נסבל… 40% מכלל ההרוגים (הם) הולכי רגל. הממוצע של המדינות המפותחות זה 20%… יש פה דבר שהוא לא הגיוני. הוא רב-תחומי, אבל ניתן להשיג אותו. זה יותר זול מאשר לסדר תשתיות".
אלא שנראה שדווקא הזינוק במספר הולכי הרגל שנהרגים בתאונות רחוק מלהיות "לא הגיוני". מזה שנים רבות נמנית מדינת ישראל עם הגרועות שבמדינות המפותחות בכל הנוגע לבטיחות הולכי רגל: שיעור הולכי הרגל שנהרגים בתאונות נותר ללא שינוי משמעותי בין שנת 2000 ו-2013, למרות ירידה הדרגתית ועקבית במספרם הכולל של הרוגים.
אולם, הפתרונות שמאמצים משרדי הממשלה אינה מצליחים להתמודד עם התופעה. למשל, כבר ב-2013 העריכו ברשות לבטיחות כי תיתכן עלייה במספר הולכי הרגל שנהרגים בתאונות. אלא שבמקום לאמץ את הפתרונות שהרשות עצמה מקדמת, הוחלט לנקוט צעדים שמתמקדים באכיפה נגד נהגים: הרשות סיפקה למשטרה 100 ניידות תנועה לשימוש במרחב העירוני, ו-25 ניידות נוספות שסופקו לרשויות מקומיות בכוונה לסייע באכיפת החוק בקרבת מעברי חצייה.
גם ביולי האחרון נזעקו ברשות לבטיחות והזהירו מפני עלייה במספר ההרוגים בתאונות בכלל – ומספר הולכי הרגל ההרוגים בפרט. וגם במקרה זה, הצעד הראשון אותו יזמה הרשות היה הגדלת מספר ניידות התנועה. אלא שלהגברת האכיפה לא הייתה השפעה על הבטיחות בשנה שעברה, וכאמור – ב-2014 חלה החמרה ניכרת, כאשר מספר הולכי הרגל שנהרגו בתאונות זינק מ-92 ב-2013 ל-119 בשנה החולפת (אם כי המספר הסופי צפוי, למרבה הצער, להיות גבוה אף יותר).
בחינה של נתוני ההרוגים בתאונות עשויה להצביע על סיבה אחת אפשרית לכך שממשלות ישראל לדורותיהן, והממשלה הנוכחית בכללן, אינן נזעקות לפתרון בעיית הבטיחות של הולכי הרגל: קבוצת הסיכון הגדולה ביותר בקרב הולכי הרגל היא אזרחים מבוגרים מעל גיל 65. כשליש מסך הולכי הרגל שנהרגו בתאונות ב-2014 נמנו עם קבוצה זו (42 מתוך 119 בין ינואר ו-21 בדצמבר), כאשר חלקם של מבוגרים מעל גיל 65 מסך האוכלוסייה הוא כ-9% בלבד.
וזו, כך נראה, היא בעיה של קבוצת מיעוט מוחלשת, ולכן למשרדי הממשלה לא ממש דחוף לטפל בפתרונה.
