אין דרך יפה להגיד זאת, המציאות ב-2015 מאכזבת מאוד לעומת מה שהבטיחו לנו בסרט הקאלט "בחזרה לעתיד". כדי לנסות להתאושש מהדיכאון, בהיעדר מכוניות מעופפות, דלק מזבל וסקייטבורדים מרחפים, החלטנו לתת קפיצה, לא, לא בזמן – גם זה לצערנו עדיין לא אפשרי, אלא לטקסס שבארצות הברית כדי לפגוש שם את האייקון הגדול ביותר של טרילוגיית הסרטים. אנחנו לא מדברים על מייקל ג'יי פוקס שמשחק את מרטי מק'פליי וגם לא על כריסטופר לויד שמגלם את המדען המשוגע דר' אמט בראון, אלא על מכונת הזמן שמככבת בסרט.
המקרר הוחלף במכונית
בגרסאות הראשונות של התסריט מכונת הזמן הייתה בכלל בתוך מקרר, אך המפיקים חששו שילדים ינסו לחקות את הסרט וילכדו במקררים נטושים ולפיכך החליטו לשנות כיוון.
וכך, במקום מקרר, בסרט הותקנה מכונת הזמן במכונית לא שגרתית בעלת צללית נמוכה, גוף נירוסטה ודלתות כנפי שחף. עם זאת, לא מדובר ביצירה שהוכנה במחלקת האביזרים של אולפני יוניברסל לצורך הצילומים, אלא במכונית קיימת – הדלוריאן.
חלום של מהנדס מבריק פוגש את המציאות
הדלוריאן המקורית נולדה בעקבות חלומו של ג'ון דלוריאן, מהנדס סופר מוכשר שעבד בתעשיית הרכב האמריקאית, מי שהיה חתום על כמה ממכוניות השרירים האייקוניות של שנות ה-60 והפך לסגן נשיא ג'נרל מוטורס הצעיר ביותר. אבל למרות המעמד והעתיד המבטיח, דלוריאן החליט ללכת בעקבות החלום שלו, עזב את ג'נרל מוטורס וייסד באמצע שנות ה-70 חברה שהתיימרה להתחיל לתכנן ולייצר מכוניות ספורט ייחודיות.
הרעיון היה לייצר מכונית עם מראה עתידני, תג מחיר שיתחרה במכוניות השרירים האמריקאיות ויכולות ניהוג במחוזות של רכבי GT אירופאיים ובשנת 1976 הוצג אב טיפוס ראשוני ומרשים מאוד לדגם הראשון של החברה.
יחד עם זאת, הדרך לייצור סדרתי הייתה עוד רחוקה ודלוריאן היה זקוק ללא פחות מ-175 מיליון דולרים כדי להשלים את התכנון ולהקים מפעל ליצור המכוניות.
ענקיות הרכב מדטרויט תקעו הרבה מקלות בגלגלים של המיזם של המהנדס הפורש ודלוריאן נאלץ לחפש סיוע מעבר לים. לאחר ניסיונות כושלים לקבל סיוע ממספר גופים כלכליים גדולים ומממשלות, דלוריאן קיבל הצעה שקשה היה לו לסרב לה מממשלת בריטניה שהסכימה לתת סיוע של 100 מיליון לירות שטרלינג בתנאי שהמפעל יוקם בצפון אירלנד ויספק תעסוקה לאנשים רבים במדינה שסבלה באותן שנים מ'אינתיפאדה' קשה מול השלטון הבריטי והיתה שקועה במיתון כלכלי.
מראה מהחלל החיצון וביצועים שלא עומדים ברף התחתון
אחרי עיכובים רבים המכונית הראשונה הגיעה לכדי ייצור ב-1981 עם תג מחיר לצרכן באזור ה-29 אלף דולרים – גבוה בהרבה מההערכות הראשוניות.
היא הציגה מרכב ספורטיבי נמוך ונאה ובלטה בשל שני מאפיינים ייחודים: מרכב לא צבוע עשוי נירוסטה ודלתות כנפי שחף מרשימות.
גם השלדה ומערך ההיגוי שתוכננו על ידי המהנדסים של לוטוס הבריטית היו מרשימיםף, אולם, כנראה בשל בעיות תקציב, עיצוב הפנים היה פחות מוצלח וכך גם יחידת הכוח שהייתה ללא כל ספק הנקודה החלשה של הרכב.
למרות מראה עתידני או לפחות דומה למכוניות על כדוגמת פרארי או למבורגיני ותג מחיר במחוזות פורשה, לא נשאר בקופת החברה כסף לתכנן או לרכוש למכוניות מנוע ראוי והדלוריאן צוידה במנוע וי 6 מתוצרת רנו שהפיק, בשילוב ממיר קטליטי פרימיטיבי ובהתאם לתקנות זיהום אוויר מחמירות שנכנסו באותה תקופה לתוקף בארצות הברית, הספק מביש של 138 כ"ס, מה שהעניק למכונית ביצועים פושרים מאוד עם האצה למאה קמ"ש שלא הצליחה לרדת מ-10 שניות.
הדלוריאן בנתיב התרסקות מהיר
הביקורות הפושרות בעיתונות הרכב, עיכובים במועדי האספקה, איכות ייצור ירודה ואכזבה של לקוחות ששילמו ממיטב כספם על מכונית ספורט חדשנית וקיבלו רכב שכל משפחתית אמריקאית עם מנוע גדול עקפה הביאו לביטול הזמנות ולירידה בדרישה.
מכיוון שמאחורי חלומו של ג'ון דלוריאן לא עמד אף קונצרן והמענקים שהוא קיבל כבר מזמן נגמרו החברה נכנסה למצוקת מזומנים קשה, במיוחד לנוכח העובדה שהדגם לא הצליח להגיע לכמות מכירות שתהפוך את הפרויקט לרווחי.
בראשית 1983 החברה פשטה רגל, זמן קצר לאחר שמייסדה נעצר באשמה של תיווך בעסקת סמים במטרה להשיג מזומנים להמשך קיומה של החברה.
ג'ון דלוריאן אמנם זוכה לבסוף, אך זה היה מאוחר מדי בשביל החברה. בסך הכל התגלגלו מהמפעל כ-9200 מכוניות דלוריאן.
פשיטת הרגל, מלאי גדול של רכבים שנותרו ללא דורש, אמינות בעייתית ותדמית לוזרית שדבקה ברכב הביאו לצלילה חדה בערכן של המכוניות וסביר להניח שהן היו יורדות בהדרגה מהכבישים ודלוריאן הייתה נשכחת בין דפי ההיסטוריה של עולם הרכב כמו עוד הרבה מותגים קטנים ופרטיים שאיש אינו זוכר, אבל אז משהו בלתי צפוי קרה ושינה את התמונה.
מבדיחה כושלת לכוכבת קולנוע
ב-1985, שנתיים וחצי לאחר שהחברה פשטה את הרגל, הדלוריאן הפכה לכוכבת של ממש לאחר, שכאמור, נבחרה בשל המראה הלא שגרתי שלה על ידי רוברט זמקיס, במאי סרטי "בחזרה לעתיד", להיות הבסיס למכונת הזמן אותה בנה דוקטור אמט בראון.
על אף שסרטי "בחזרה לעתיד" זכו להצלחה אדירה שלכאורה הייתה אמורה גם להעניק לכוכבת חיים חדשים באופן מיידי, מעמדה של הדלוריאן לא ממש השתנה. הביקושים בשוק היד השניה נשארו נמוכים ויצירות הנירוסטה הללו החליפו ידיים בעבור אלפי דולרים בודדים.
סטיבן ווין, שתמיד הוקסם מעיצוב הרכב, היה כנראה מהבודדים שהאמינו באותה תקופה שיגיע יום בו הדלוריאן תהפוך לפריט אספנים מבוקש ובשנת 1995 הוא החליט לעשות מעשה, להשקיע את חסכונותיו ולהקים את THE MEW DMC.
בהמשך קנה ווין מלאי עצום של כל החלפים שנותרו במחסני דלוריאן אחרי פשיטת הרגל ושינה את שם החברה ל"DeLorean Motor Company".החברה פתחה מספר סוכנויות משנה, הפכה לבית עבור בעלי דלוריאן ואפשרה להם, בזכות הידע הנצבר של עובדיה ומלאי החלפים הגדול, לשמר ואף לשדרג את מכוניותיהם.
בתוך זמן מה הסתבר שההימור של ווין השתלם וככל שהשנים חלפו והנערים מהדור שגדל על "בחזרה לעתיד" התבגרו והתבססו כלכלית, כך עלו בהתמדה הביקושים לרכבי דלוריאן ובעקבותיהם גם המחיר.
וכך, בעוד שלפני עשור ניתן היה לקנות בלי בעיה דלוריאן בעשרת אלפים דולרים, כיום אקזמפלרים במצב בינוני מינוס מחליפים ידיים במחיר כפול לפחות ומכוניות ששופצו, שודרגו או נשתמרו במצב טוב במיוחד מתומחרות בטווח שבין 30-65 אלף דולרים – בדומה למחירים של דגמים מבוקשים של פורשה ופרארי מאותם השנתונים.
רפליקות מושלמות למכונת הזמן מ"בחזרה לעתיד", כמובן בלי יכולת ממשית לנוע בזמן, מחליפות ידיים בסכומים של בין 80 ל-100 אלף דולרים.
אם הדלוריאן לא באה אל ההר, אנחנו טסנו אליה
בשולי שכונת מגורים שלווה בפרברי יוסטון מתגלה מבנה תעשייתי מודרני וגדול עם הלוגו DMC.
בחזית אולם תצוגה המאכלס שלוש מכוניות: שתיים סטנדרטיות משופצות למצב חדש ואחת שהוסבה לרפליקה של מכונת זמן מ"בחזרה לעתיד".
במרכז יש דוכן עם מגוון מזכרות ופרטי ממורביליה הקשורים למכונית ועל הקירות תלויות כרזות שונות של המכונית וחלפים פופולרים, מחלקי מרכב גדולים ועד לברגים ולאטמים, שניתן לרכוש במקום.
בקצה הרחוק של אולם התצוגה יש חלון גדול דרכו ניתן לראות את הסדנה בה משפצים ומטפלים ברכבים של לקוחות וברכבים שהחברה רכשה ומשפצת ומשדרגת לפני מכירה.
סטיבן ווין הבעלים ורוג'ר דארט המנכ"ל מקבלים את פני בלבביות ובסבלנות אין קץ, כזו הקיימת רק אצל מי שממש אוהב את עבודתו, ולוקחים לסיור בחלקים שלא פתוחים לקהל הרחב. לצד רחבת הטיפולים בה ניתן לראות כעת כחמישה רכבים בשלבים שונים של שיפוץ חונים לפחות עשרה רכבי דלוריאן שממתינים לתיקון, טיפול, שדרוג או שיפוץ.
רוב שטחו של המבנה הגדול משמש לאחסון הכמות האדירה של החלקים שנרכשו ממחסני החברה שפשטה את הרגל. בסדר מופתי ניתן להבחין בשורות על גבי שורות של דלתות חדשות, כנפיים ושאר חלקי מרכב. בצד אחר יש כמות גדולה של מנועים חדשים ותיבות הילוכים, באזור אחר מאוחסנים חלקים קטנים יותר וניתן למצוא פה אפילו שלדות חדשות.
דארט מספר בגאווה על מלאי הכולל מספר גדול של יחידות של למעלה מ-90 אחוזים מ-1700 החלקים שמרכיבים דלוריאן.
"המלאי הזה מאפשר לבעלי דלוריאן לשמור על מקוריות ועל המכוניות שלהם במצב מושלם. עם זאת", הוא מוסיף, "אנו מציעים גם חלקים משודרגים – מכל מיני דברים קטנים שהיו בעייתיים במכונית המקורית ושיפרנו אותם כמו למשל המנגנון שמחזיק את דלתות השחף למעלה, דרך ערכות לשדרוג הבלמים והמתלים שתוכננו על ידי יצרנים מובילים במיוחד לדלוריאן ועד לקיטים לשדרוג המנוע".
הכוונה של ווין היא למספר קיטים שמתמודדים עם הבעיה המרכזית של המכונית – הספק המנוע המגוחך שלא תואם למראה הספורטיבי: קיט סטייג' 1 כולל מערכת הצתה משופרת, פילטר אוויר מיוחד, ממיר קטליטי מודרני ומערכת פליטה משופרת המעלים את הספק המנוע מ-138 כ"ס לכ-160 כ"ס. קיט סטייג' 2 כולל בנוסף גם ראשי מנוע משופרים, מזרקי דלק גדולים יותר ומערכת הצתה אלקטרונית ומאפשר למנוע להפיק כ-180 כ"ס ואילו קיט סטייג' 3 בהזמנה מיוחדת כולל בנוסף גם מגדש על המעלה את הספק מנוע הוי 6 העייף ל-230 כ"ס שסוף סוף מעניקים למכונית את הביצועים שהיא הייתה ראויה להם מלכתחילה.
אופנה חולפת או קלאסיקה על זמנית?
– אתה לא סבור שבימים אלה, בגלל שאנו נמצאים בשנת 2015 בה מתרחש החלק השני בטרילוגיית הסרטים, המחירים הגיעו לשיא ובעתיד הביקושים לדגם והמחירים בשוק יצנחו?
"מאז שהקמתי את החברה, ב-95', המחירים במגמת עליה מתמדת. יתכן שתהיה ירידה קלה בביקושים לרפליקות של מכונת הזמן, אבל לרכבים רגילים אני משוכנע שימשיך להיות ביקוש. הסתכל על הרכב הזה, גם היום בסטנדרטים של 2015 הוא מסובב ראשים ונראה חדשני".
– אבל עדיין הרוב חושבים שחוץ מאיך שהוא נראה יצאה לו תדמית של "חרא אוטו".
"אני ממש לא מסכים עם מי שטוען זאת. לא מדובר במכונית מושלמת, היו לה כמה מחלות ילדות ובעיות שאנחנו פתרנו, ואין ספק שג'ון דלוריאן עשה בדרך כל מיני פשרות בגלל מחסור במזומנים, אבל בסך הכל בטח ביחס לשנה שבה היא הוצגה זו מכונית מרשימה מאוד".
– אבל היא נכשלה כי לא הצליחה לספק את ההבטחה ולהיות מתחרה למכוניות כמו פורשה שנמכרו במחיר דומה.
"אני לא בטוח שהדלוריאן הייתה אמורה להתחרות ב-911, היא תוכננה לקהל ולכבישים האמריקאים. זו מכונית GT עם שלדה והיגוי טובים ביחס לתקופה".
בשלב זה דארט מתערב ומציין שלדעתו זו אינה הסיבה בעטיה נכשלה הדלוריאן. "לדעתי זה קשור יותר לשינוי מדיניות של הממשלה הבריטית שעצרה את הסיוע למפעל ולקשיים שהטילו הרשויות באמריקה, כנראה בלחץ ענקיות הרכב, על השיווק שלה בארץ הדוד סם".
– איזה תקציב, תפרן כמוני שמת להפוך לבעליה של דלוריאן, צריך כדי להגשים את החלום?
"אני עוקב אחרי רוב המכוניות שנמכרות וצר לי לאכזב אותך – היום אין כמעט מציאות. כל מי שיש לו דלוריאן, אפילו כזו שלא תוחזקה במשך כמה עשורים, חושב שיש לו פיסת יהלום ביד.
יתרה מזאת, רוב המכוניות הזולות שבכל זאת אפשר למצוא פה ושם הן במצב כל כך גרוע בסופו של תהליך הן כנראה יעלו לרוכשים שלהן יותר ממכונית אחרי שיפוץ".
ווין מסביר כי "לדלוריאן יש מראה מטעה. בגלל שהמרכב עשוי מנירוסטה אין חלודה נראית לעין וגם רכבים מוזנחים מאוד נראים לא רע במבט ראשון".
דארט מגיע למספרים הלא פשוטים מבחינת לקוח שגם שוקל לייצא דלוריאן לישראל: "אנחנו מציעים למכירה מכוניות במצב טוב אחרי שעברו אצלנו בסדנה 'יישור קו' במחירים של בין 30 ל-50 אלף דולרים בהתאם למצב, ומכוניות ששופצו מן היסוד אנחנו מוכרים ב-65 אלף דולר עם אחריות.
בנוסף, אנחנו מציעים לבעלי דלוריאן לשלוח אלינו את הרכב שלהם לרענון ולשיפוץ בהתאם לתקציב שלהם ומציעים גם תוכנית מיוחדת של הנחות על רכישת כמות של חלקים למי שמחליט לשפץ את הרכב בעצמו".
דלוריאן חדשה?
– ב-2011 פורסם שאתם הולכים להשיק גרסה חשמלית לדלוריאן. עברו 4 שנים, מה קורה עם זה?
ווין: "בנינו אב טיפוס לגרסה חשמלית, על אחד הרכבים שבבעלותי. בסך הכל התוצאה הייתה טובה אבל מצד שני זאת לא הייתה בדיוק טסלה ולאחר שעשינו חושבים החלטנו בשלב זה לדחות את הפרויקט".
– אז מה בכל זאת אתם מתכנים לעתיד?
"אנחנו מתכננים מהדורה מוגבלת של דלוריאן חדשה. מבחינת מראה כל חלקי הנירוסטה ישארו זהים אבל הקצה הקדמי והאחורי העשויים פלסטיק כמו גם הפנסים והגלגלים יהיו בעיצוב שונה.
גם תא הנוסעים יקבל עיצוב חדש לחלוטין – יוקרתי, ספורטיבי ועדכני יותר. בכל מקרה השינויים הגדולים ביותר יהיו מתחת למעטפת ויכללו מנוע וגיר אחרים ושלדה מחוזקת ומתלים משופרים.
מדובר בפרויקט בסגנון מה שסדנת סינגר עושה לפורשה 911 קלאסיות רק במחיר הרבה יותר הגיוני".
– מה זה מחיר הגיוני, מה יהיה המפרט?
"אני לא יכול עדיין לספר יותר מדי פרטים. אציין שהמחיר יהיה פחות מחצי ממחירה של 911 סינגר (העומד על סכום דמיוני כ-300 אלף דולר) ושיחידת ההנעה לא תהפוך אותה למכונית על אבל בהחלט תעניק לדלוריאן ביצועים טובים גם בסטנדרטים של שנת 2015".
גם בישראל?
החל משנת 2011 ניתן לייבא רכבי דלוריאן לישראל תחת הגדרה של "רכב אספנות" (רכבים בני 30 שנה ויותר). עם זאת, למרות שאספני ישראל התחדשו בשנים האחרונות במאות ענתיקות שהגיעו לכאן בערוב ימיהן ממעבר לים, עדיין, למיטב ידעתנו, אף דלוריאן לא נחתה בארץ הקודש.
אמנם יש לזכור שעל מחיר הרכישה יש להוסיף את מחיר ההובלה, מיסי קניה, מכס ושאר ירקות שיותר מיכפילו את המחיר הבסיסי של הרכישה ויביאו לתג מחיר של יותר מ-200 אלף שקלים לאקזמפלר במצב סביר, אך אם הפרוטה מצויה בכיסכם לטעמנו, לפחות, מדובר באחד הרכבים המרהיבים והמקוריים ביותר שניתן לייבא לכאן.
צילומים: נעם וינד
