שביל מנוקד בשקדיות יפות ופורחות, ולצידו מספר מעיינות, יוצא מגן החיות התנ"כי בירושלים ומוליך אל עין לבן, יד קנדי ועוד
לוין קיפניס, סופר ומשורר הילדים הנודע, כתב סיפור על יום ההולדת לשקדייה: בלילה שלפני חג האילנות עמדה השקדייה בשלכת, עצבות נחה על ענפיה הערומים. בא אליה מלאך הצמחים ושאל אותה מדוע היא אינה ישנה.
בקול בוכים הסבירה השקדיה: "כיצד אוכל לישון? מחר יגיעו כל ילדי הגן לברך אותי ליום הולדתי, ועלי אין ולו פרח אחד!"
המלאך, כדרכם של מלאכים באגדות, הרדים את השקדייה בליטוף עדין ואז נשק לכל ענף, ובכל מקום בו נגע צצו פרחים ורודי ולבנים. לקראת הבוקר התעטפה השקדייה בשמלת פרחים לבנה והייתה היפה מבין העצים כולם.
האובך והרוחות העזות של השבוע האחרון כמעט ולא הותירו סיכוי לעלים העדינים של פרחי השקד: מכת רוח אחת תולשת את העלים, ואלה מחוללים באוויר, צונחים על האדמה, ומעלימים איתם את תמונות היופי של השקדיות.
אלא שהשקד הוא עץ עיקש: מקדים לפרוח מבין העצים, האחרון שמשיר את עליו, ופריו נותר על ענפיו הערומים זמן רב אחרי השלכת. לכן אין צורך להספיד את היופי האבוד.
המסלול שלנו השבוע עטור בעצי שקד: השביל מתפתל מעל לנחל רפאים, בדרומה של ירושלים, הדרך מתנהלת משם על רכס לבן וממשיכה במורדות הר עמינדב. לצד השביל משתוללת פריחת השקדיות המשגעת, מעברו האחר של נחל רפאים תלויות טראסות יפות, וגם שם קל להבחין בזוהרן הלבן של שקדיות.
בין הטרסות נחה בריכה גדולה, מלאה במי מעיין 'עין אל חניה'. למטה משם מתפתל ערוצו של נחל רפאים בין עצי הזית. מסילת הרכבת הישנה לירושלים, ציורית כל כך, מתעקלת במקביל לפיתולי הנחל, ומפעם לפעם, בימי חול, אפשר אף לחזות בה חולפת ומוסיפה תנועה לתמונות הנוף.
תחנתה הסופית של הרכבת נמצאת בסמוך לגן החיות התנ"כי, ואילו הכביש המפותל מעברו האחר של הנחל ממשיך עד לבית ג'לא. את טיול סוף השבוע נתחיל בקצה המערבי של חניון גן החיות התנ"כי, בחיבור מגרש החניה ודרך כורכר.
אבן זיכרון לנדב, שנהרג בעת שירותו הצבאי, ניצבת בתחילת השביל, בדרך אל 'עין לבן' שהיה אחד המקומות האהובים עליו. משפחתו וחבריו התגייסו לטפח ולשמור על אזור עין לבן ועל מורדות רכס לבן, ובין שאר פעולותיהם הכשירו גם דרך מתאימה לכל כלי רכב עד למעין.
הציר מתפתל מעל לנחל רפאים, וזו גם תחילת 'ציר המעיינות'. בהמשך, אחרי 'עין לבן', נובעים מספר מעיינות יפים: עין איתמר, עין טי"ש, עין יד-קנדי, עין קובי ומעיינות קטנים נוספים. שתי הבריכות שבסמוך ל'עין לבן' מלאות בדרך-כלל במים בכל ימות השנה, אלא שדווקא בתחילת השבוע שתיהן היו ריקות. גם כך זהו מקום נאה וממנו ישנה תצפית נוף מרהיבה.
מן השביל המסודר לעין לבן נשקף נוף נהדר, וכעת הוא מנוקד בעצי שקד פורחים. מגרש חניה קטן, שממנו מטפסות מדרגות אל המעיין, הוכשר במקום, ומכאן ממשיך שביל די משובש שעליו צריכים בעלי מכוניות נוסעים לנהוג בתשומת לב ובזהירות רבה. לבעלי רכבי שטח לא תהיה כל בעיה לנסוע עליו.
במזלג השבילים פונים ימינה, ומשם מתחילה עליה קלה, אל שביל שמתחבר לכביש הצר אל הר עמינדב. מכאן אפשר להמשיך אל עין איתמר (נ.צ. 627595 / 214030 ), שמימיו הצלולים נאספים בבריכה קטנה.
למי שהגיע עד לכאן מומלץ להמשיך בשביל צר שנמתח אל עץ תאנה ענק אשר צומח מתוך בריכה. זהו עין טי"ש (נ.צ. 627657 / 214014) אשר נבע בעבר מנקבה ארוכה וכיום נותר בו רק רמז למים.
בחיבור עם כביש 3877 פונים שמאלה, מטפסים אל יד קנדי, ומשם אפשר להמשיך בדרכי עפר טובות ומשולטות עד לעין קובי.
בסביבה 1: יד קנדי – נקודה מרשימה בגובה של כ-800 מ' ועליה אנדרטה ענקית שנראית כמו גזע עץ כרות לזכרו של נשיא ארה"ב.
המקום פתוח בשעות היום, במרכזו חלל ענק ובו דולקת אש התמיד. זו גם נקודת תצפית מרהיבה על האזור כולו, ומיקום מצוין לפיקניק.
בסביבה 2: מיד קנדי מתחיל מסלול רגלי מסודר לכמה מעיינות: עינות עמינדב, מעיין תמר, עין עוזי, חורבת סעדים ועוד. דפי מסלול ניתן לקבל בתחנת המידע של קק"ל ביד קנדי.
בסביבה 3: עין קובי. דרכי קק"ל טובות מוליכות למקום יפה ובו מבנה ונקבות מים ארוכות. בדרך כלל הנקבות מלאות מים, אבל זה לא היה המצב בתחילת השבוע. שקדיות רבות פורחות מסביב, ישנם לא מעט מסלולי טיול, וגם אתר פיקניק יפה.
רעיונות נוספים לטיולי סוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
