בלב פארק עליזה ומנחם בגין, שבהרי ירושלים, בגובה של כ-700 מטרים מעל פני הים, נובע מעיין שבעיניי הוא בין היפים במעיינות ירושלים, אם לא היפה שבהם. עין קובי (או, בשמו הערבי, 'עין קבו') הוא "מעיין שכבה", כלומר מעיין שהמים שנובעים ממנו נכלאו על גבי שכבת סלע בלתי חדירה, ומימיו ניגרים אל ניקבה סגורה, חלקה בנויה, ומשם אל ואדי שמתנקז אל נחל רפאים.
לפי מקורות שונים מזוהה המיקום שסביב המעיין עם ישוב מקראי בשם 'כבון' שהתקיים בנחלת יהודה (יהושע, ט"ו, ל"ט), ולימים נזכר בהקשר של מסע סנחריב מלך אשור מן העיר לכיש אל ירושלים. בימי בית שני התקיים במקום ישוב בשם 'קובי' אשר ככל הנקראה הוחרב בתקופת מרד בר כוכבא.
בחפירה ארכאולוגית שערכה רשות העתיקות במקום בשנים 2000 עד 2002 נמצאו שרידי מבנים, מערות קבורה, מתקנים חקלאיים חצובים בסלע ושרידי כנסייה שמעידים על התיישבות קבועה בתקופה הרומית, ולאחר מכן בתקופות הביזנטית והממלוכית. שרידי כנסייה ביזנטית שימשו כחלק מחומרי הבניה של כנסייה מאוחרת יותר, מן התקופה הצלבנית, ששרידיה עדיין נמצאים במקום, לא הרחק ממבנה גדול ששימוש ככל הנראה גם כמסגד.
בתקופה העותמנית התקיים בסמיכות למעיין ישוב קטן בשם אל-קבו (القبو), ובסקר אוכלוסין שנערך באמצע ימי המנדט הבריטי (1931) נמנו בו 192 תושבים. במלחמת העצמאות כבשה את האזור חטיבת הראל, ותושביו גורשו. לאורך ההיסטוריה נהנו כל היושבים במקום מזרימת המעיין, שעומקו המקורי הוא כמטר. כדי להגביר את זרימת המים חצבו קדמונינו ניקבה לאורך השכבה נושאת המים, והמשיכו אותה עם תעלות ומבנה. בין השאר הם גם חצבו בסלע בריכת איגום תת קרקעית גדולה, שממנה מוזרמים המים בניקבה שנייה, באורך 17 מטרים, וזו מזרימה את המים למאגר חצוב שממנו מתפצלות תעלות השקיה.
המפעל ההנדסי הקדמוני הזה שפע פעם מים רבים, אלא שהתמעטות הגשמים ופעולות בנייה מעשי ידי אדם דלדלו מאד את כמויות המים שנובעות ממנו בימינו. בעת הקמת פארק עליזה ומנחם בגין הכשירה הקרן הקיימת לישראל את השטח סביב המעיין, נבנתה חניה לכלי רכב, הטראסות החקלאיות נוקו, ובנוסף לעצי הבוסתן ששרדו ניטעו עצי פרי וחורש נוספים.
הפארק עצמו, אגב, סמוך למושב מבוא בית"ר ולפארק עצמאות ארה"ב, והוא תחום מדרום על-ידי נחל רפאים, ממערב על-ידי כביש 386 וממזרח על-ידי 'נחל המעיינות'. אזור זה, שבהרי ירושלים, מתאפיין בנוף גבעות רמות שמעוטרות בעצי חורש ים-תיכוני כמו גם בעצי אורן שניטעו על ידי הקרן הקיימת לאורך השנים. ממזרח למעיין, בקצה שביל לא מסומן, נמצאת חורבת קובי ובה שרידי מבנים קדומים, מערות קבורה ומתקנים חקלאיים חצובים בסלע. לצידה נמצאים שרידי הכפר הערבי אל קאבו, ואילו היער שמכסה את כל אלה משמש בימינו את חסידי ברסלב שמתגוררים בבית"ר עילית הסמוכה להתבודדות ולתפילה.
בימים אלה של ראשית החורף מתחולל בעין קובי מופע צבעוני נפלא של עלי שלכת, ועצי החורש שנטועים סביב המעיין מפגינים את מלוא יופיים. צבעי העלים מרהיבים – בין אדום יין ועד צהוב זוהר, ומאחר שאצלנו הכל זמני ומהיר – כדאי להזדרז לחזות במופע הצבעוני הזה לפני שיחלוף.
הקרן הקיימת סללה וסימנה בפארק מסלול הליכה מעגלי ויפה, עם שילוט מסודר, והוא מתחיל בסימון שבילים אדום, יורד במדרגות ליד מבנה אבן מרשים אל עבר בוסתני פרי, ובדרך נחשף הנוף המשכר של הרי ירושלים התלולים שנישאים ממול, עטויים ברבבות עצי אורן ואקליפטוס.
כ-500 מטרים במורד השביל מגיעים אל בוסתנים שבהם נטועים עצים נשירים, ובתקופה זאת של השנה החלו לפרוח עצי חרוב, והם משחררים את הניחוח המיוחד להם, שמושך אליו שפע של דבורים. סימון השבילים האדום מוחלף בהמשך לירוק, וזה סימן שהגענו אל קטע דרך ששימשה בעבר כדרך פטרולים בצמוד לגבול עם ממלכת ירדן. בהמשך המסלול הוצבו שולחנות פיקניק ארוכים, והשביל מתפצל למספר רב של שבילים ומסלולי הליכה אל אתרים שונים בהרי ירושלים, חלקם ארוכים יותר וחלקם פחות, וכולם מציעים חוויית התמזגות ונשימה רעננה ונקיה בחיק הטבע.
לאחר ביקור במעיין, והליכה במסלולים שמסביב, אפשר לחזור אל המכונית ולנסוע על שביל כורכר מוסדר למדי (למעט מספר קטעים קשים יותר שצריך לעבור בזהירות רבה) לכיוון נחל רפאים. אורך מסלול הנסיעה הזה כ-17 קילומטרים, הוא מהמם ביופיו ומשולט היטב, ובסופו מגיעים אל כביש שמוליך אל 'יד קנדי' ולישוב אורה. בדרך, שלאורכה אין אף ישוב, עובר השביל בתוך מנהרה מתחת למסילת הרכבת לירושלים, ובהמשך מתפתלת המסילה לצד השביל (או להיפך).
כך מגיעים: נוסעים על כביש 38 דרומה וחולפים על פני העיר בית שמש. מגיעים לצומת האלה ופונים מזרחה לכביש 375 לכיוון הישוב מבוא בית"ר. מצד שמאל נמצאת כניסה ל'פארק בגין', ומשם ממשיכים בכביש היורד עד שהוא משתלב עם דרך כורכר, שם נטוע שילוט הכוונה לחניה של 'עין קובי', ליד מבנה אבן גדול (סימון שביל ירוק).
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי
