השבוע סערה הארץ, בעיקר למשך יממה אחת, והשלג שירד ברמת הגולן ובגליל, ולאחר מכן בירושלים, השכיח לרגע את צרות הקורונה וחדשות לא מעודדות אחרות. כרגיל בסופי שבוע שלאחר שלג – ולאחר סגר – אפשר לצפות לתנועה כבדה של מטיילים בכל מקום שבו יש סיכוי למצוא קצת שלג. זאת כמובן סיבה טובה עבורנו לעשות את הדבר ההפוך, ולנסוע דרומה…
השבוע בחרנו בקטע דרך קצר, כ-17 קילומטרים אורכו, ובשביל סלול שיוליכו אותנו דרך אחד המקומות היפים בארץ, אל "זולה" שקטה – פינת הנצחה שצופה אל הנוף הפתוח. כביש 334 הוא כביש אורך אזורי, לא הרחק מן העיר שדרות ומקיבוץ רוחמה, אשר מחבר בין כביש 293 לכביש 232 ובין שדה צבי לבין דורות. כביש צנוע זה זכה לשם המיוחד "דרך ארץ הבִּתרונות" – וזאת מפני שהוא פולח את שמורת הטבע 'בתרונות רוחמה'.
כמובן שזה השלב שרבים מאיתנו, ששמעו לאורך כל כך הרבה שנים את המושג "בִּתרונות", שואלים את עצמם "מה זה בכלל הבִּתרונות הזה?", והתשובה היא שבתרונות – כמו בתרונות בארי או בתרונות רוחמה, הם "אדמת זִיבּוּרִית", כלומר שטח של חולות וסלעי משקע רכים שכמעט ואין עליו צמחיה. הסלעים עברו תהליך בליה של רוח ושל מים, ובהיעדר צמחיה נחרצו בהם חריצים עמוקים ונחצבו בהם מדרונות תלולים. "בתרונות" – כדי שיהיה לנו קל לזכור – נובעים מן הפועל "לבתר", "לחתוך", וזה מה שעשו במהלך השנים גשמי זעף נדירים אך אגרסיביים, ורוחות חזקות, לאדמת הזיבורית. בנוסף לבתרונות הידועים של דרום הנגב יש בישראל שטחי בתרונות גם בערבה ובים המלח.
דרך ארץ הבתרונות מפלחת, כאמור, את שמורת בתרונות רוחמה שהוכרזה על שני אזורים נפרדים ממערב וממזרח לקיבוץ. נוף בתרונות נמצא בחלק המזרחי של הקיבוץ, ואילו ממערב לו אמורה להיות מוכרזת שמורת טבע נוספת, שמורת 'חורבת גממה'. מעט צפונית לשמורה נמצא נחל שקמה, ומזרחית לה נמצאת שמורת 'פורה'.
כמעט בכל מקום שבו נעצור לאורך הדרך, בתוך או מחוץ לשמורה, נזכה לאוויר חורף נקי ונעים, פריחת חורף מהממת, ונוף מרהיב של טבע נקי לצד שדות חקלאיים מעובדים, בעיקר שדות חיטה וחומוס. נחלי הנגב האכזבים מחופרים באדמה הרכה, לרוב אדמת כורכר ולס, וסביבם צומחת צמחיית ספר ים-תיכוני אופיינית עם כלניות, נוריות, דבורניות ואירוס ארצישראלי, וגם 'מתנן שעיר' ו'שמשון הדור'.
בימים אלה, שבהם הפשיעה הרימה ראש, חשוב לשים לב שלא להשאיר את כלי הרכב ללא השגחה ובוודאי שלא להשאיר בתוכם חפצים חמידים, אחרת עלול להיות שנחזור ולא נמצא את אלה או את אלה.
אנחנו ממליצים להתרחק משאר המבקרים באזור ולהתייחד בפינת הנצחה מבודדת יחסית לזכרו של לוחם השייטת אורלי ארצי ז"ל, אשר גדל בקיבוץ דורות הסמוך ונפל בתאונת אימונים בשנת 1974. הדרך לשם מתחילה על שביל עפר עם סימון שבילים כחול שנפרד מן הכביש כשני קילומטרים מערבית לכניסה לקיבוץ רוחמה, מצידו הצפוני של הכביש. כבר לאחר הירידה אל השביל נבלעים בתוך שדות החיטה המוריקים וממשיכים צפונה לכיוון ערוץ נחל שקמה. כמה רגעים לאחר מכן מגיעים אל עץ אקליפטוס ענק שלצידו שתי נדנדות. השביל מתעקל ב-90 מעלות שמאלה, לפני ערוץ הנחל, וממשיך להתפתל בין שדות ועצי שקד ואקליפטוס ואז מתחיל לטפס על גבעה שעליה נטועים שני עצים רחבי צמרת וממנה יש תצפית נוף יפה.
אחרי עצירה קצרה נמשיך מערבה, כאן אנחנו כבר נוסעים על שביל כורכר, עד שנגיע אל מעין מרפסת שבנויה על גזע אקליפטוס גדול ונשלחת אל מראות הנוף של נחל שקמה. מכל עבר נראים שדות מעובדים ופריחת כלניות, ואנחנו נמצאים בפינת חמד עם עצי אקליפטוס, שולחן וספסלים שמזמינים פריסה בשטח.
פינת ההנצחה לאורלי ארצי הוקמה על ידי חבריו של אורלי מן השייטת, חברי קיבוץ דורות, משרד החקלאות, קק"ל והמועצה האזורית שער הנגב, ולא הרחק משם נמצא האתר הארכיאולוגי 'תל שגע' ובו מבנה ובאר חרבה. בהמשך דרכנו לא נסוב לאחור אלא נמשיך עם השביל עד שנגיע אל כביש 334.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע – באתר הבית של דובי זכאי.
