בית המשפט המחוזי דחה ערעור של חברת ביטוח ישיר, וקבע שאם מבוטח מסר פרטים כוזבים שלא מתוך כוונה להשיג פיצוי שלא מגיע לו – חברת הביטוח לא יכולה להתנער מן הפיצוי שמגיע לו

שופט בית המשפט המחוזי בחיפה רון סוקול דחה לאחרונה את ערעורה של החברה לביטוח ישיר על החלטת בית משפט השלום בחיפה, אשר חייבה אותה לפצות מבוטחת למרות שזו מסרה לה מידע כוזב בנוגע לזהות הנהג שנהג ברכב בעת התאונה.

בעת הגשת תביעת הביטוח טענה המבוטחת שהיא זו שנהגה במכונית, אולם לחברת הביטוח הסתבר שמי שבאמת נהג בעת התאונה היה דווקא בנה של המבוטחת.

החברה לביטוח ישיר סרבה לשלם את הפיצוי בטענה שלפי חוק חוזה הביטוח היא פטורה מתשלום במקרה שנמסרים לה פרטים כוזבים.

המבוטחת תבעה את חברת ביטוח ישיר בבית משפט השלום, ובמהלך ההליך הודתה המבוטחת שמי שנהג ברכב היה בנה, ושהדיווח הכוזב לחברת הביטוח נמסר "בשל ההלם והבלבול שחווה הבן כתוצאה מהתאונה הקשה".

החברה לביטוח ישיר טענה שיש לדחות את התביעה בגלל מסירת המידע הכוזב, וזאת למרות שבמהלך ההליך הובהר שהפוליסה כללה כיסוי גם לנהיגת הבן.

בית משפט השלום פסק שאין לפטור את החברה לביטוח ישיר מחובת הפיצוי רק בשל מסירת המידע הכוזב בדבר זהות הנהג, ובין השאר נקבע שם שעל פי הלכת בית המשפט העליון ברע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, די בכך שהאמת (ובמקרה זה הסיבה למסירת המידע הכוזב) מתגלה במהלך המשפט.
בית משפט השלום שוכנע שהמניע למסירת המידע הכוזב היה חשש מפני העברת המידע למשטרה ולא מתוך כוונה לקבל כספים במרמה מחברת הביטוח, ולכן פסק שאין לפטור את המערערת מתשלום הפיצוי.

החברה לביטוח ישיר ערערה על הפסיקה הזו לבית המשפט המחוזי וטענה, שוב, שדי במסירת מידע כוזב כדי לפטור אותה מן הפיצוי.

השופט רון סוקול, שדן בערעור, דחה אותו וקבע שבית משפט השלום פירש כראוי את הלכות בית המשפט, ובצדק קבע שמסירת המידע הכוזב, בנסיבות מקרה זה, אינן פוטרות את חברת הביטוח מתשלום תגמולי הביטוח.

כדי שחברת ביטוח תוכל לסרב לשלם פיצוי בגלל "כוונת מרמה" צריך שיהיו שלושה יסודות; הראשון, מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; השני, מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו; השלישי, כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות. הנטל להוכיח את שלושת היסודות מוטל על המבטחת, הטוענת לפטור מאחריות ביטוחית.
"היסוד של "בכוונת מרמה" שבסעיף 25 זכה לשתי גישות פרשניות; האחת, לפיה די בהוכחת שני היסודות הראשונים כדי לבסס את כוונת המרמה; השניה, המקלה עם המבוטח, ולפיה כוונת המרמה היא יסוד נפשי שיש להוכיחו בנפרד משני היסודות האחרים, ציין השופט סוקול.

במקרה זה יש לברר מה המניע שעומד מאחורי הודעותיו הכוזבות של המבוטח, שמא שיקול אחר שאינו הונאת חברת הביטוח עמד ביסודן. על פי גישה זו, מקום בו לולא גרסת השקר היה המבוטח זכאי ליהנות מתגמולים, יהיה זה בלתי צודק לפטור את המבטחת רק עקב כך שמסר מידע כוזב. עקרון זה נקבע על ידי השופט ריבלין, שקבע כי יש להעדיף את הגישה הפרשנית השניה לעיל.

השופט סוקול קיבל גם את קביעת בית משפט השלום שלא פסק הוצאות לטובת המבוטחת: "המשיבה ובני משפחתה פעלו שלא כדין, מסרו מידע כוזב, וגרמו למערערת להוצאות רבות. אין גם להתפלא על המערערת שביקשה לנהל את ההליך המשפטי, הליך שנגרם רק בעטיה של המשיבה שמסרה את המידע הכוזב. על כן, אין גם מקום לקבל את הערעור שכנגד בדבר תשלום הוצאות", הוא קבע.

ע"א 39697-05-14 איי די איי חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' בוכריס ואח'