לפי הצעת חוק חדשה, שופטי תעבורה יוכלו להמיר תקופות פסילה ארוכות וקנסות כבדים בשעות שירות לתועלת הציבור. יוזמי ההצעה מסבירים: "הענישה הכואבת שמטרתה הרתעתית אינה התשובה המתאימה לכל התנהגות שהוגדרה כעבירה על החוק"

קבוצה של ארבעה חברי כנסת הגישה אמש (ב') הצעת חוק חדשה וחשובה, שקוראת להגביר משמעותית את השימוש בעונש של שירות לתועלת הציבור (של"צ) בעבירות תנועה. על-פי ההצעה, בתי המשפט לתעבורה יוכלו לגזור על עברייני תנועה עונשי של"צ במקום פסילת רישיון לתקופה ארוכה או קנסות כבדים, וללא צורך בקבלת תסקיר של קצין מבחן. תקופת השירות לציבור שמוצעת על-ידי חברי הכנסת היא בין 100 שעות ו-300 שעות.

חברי הכנסת דוד צור, דב חנין, אלעזר שטרן ועדי קול מציינים שעונשי שירות לתועלת הציבור לא יחליפו את השימוש בפסילות רישיון או קנסות, אך יאפשרו לשופטים להפעיל שיקול דעת ולהמיר חלק משמעותי מתקופת הפסילה או הקנס בעונש של שירות לתועלת הציבור. ארבעת חברי הכנסת מסבירים שיתכן כי ראוי לקבוע מעין תעריפון קבוע מראש, לפיו כל חודש פסילה יהיה "שווה" מספר שעות – לפי הצעת החוק, אפשר לשקול המרה של חודש פסילה ב-50 שעות שירות לתועלת הציבור.

"ענישה כואבת אינה התשובה המתאימה"
בדברי ההסבר להצעה, כותבים חברי הכנסת כי "בעולם כולו ובישראל בפרט מתחזקת הדעה הסוברת כי הענישה הכואבת שמטרתה הרתעתית אינה התשובה המתאימה לכל התנהגות שהוגדרה כעבירה על החוק… במקביל לכך, גוברת הדעה כי מן הראוי להטיל על הנאשמים חובה לשלם את חובם לחברה באמצעות שירות לציבור. יש היגיון רב בכך. נאשמים מוענשים על נזק שגרמו לחברה. במקרים רבים, כגון במאסר, מוטלת עלות הענישה על החברה, כך שיוצא שהיא משלמת פעמיים – לא די שהעבריין גרם נזק לחברה, אלא שהציבור גם צריך לשאת בעלות הענישה".

למרות שהעמדה שמציגים חברי הכנסת עלולה להיתקל בביקורת ציבורית – וגם בביקורת מצד חברי כנסת אחרים – מומחי משפט רבים טוענים שהשימוש שעושה מערכת המשפט בענישה פלילית, ובעיקר בעונשי המאסר – אינו יעיל במקרים רבים. הדבר נכון במיוחד במקרים של נהגים נורמטיביים, שאינם בעלי מחשבה עבריינית והאחריות הפלילית שמוטלת עליהם היא לעתים קרובות תוצאת שגיאה מקרית או חוסר תשומת לב רגעי. במקרים שכאלה, הטלת עונשים פליליים, שיכולים להגיע עד מאסר ארוך במקרים של עבירות חמורות, נושאים יותר נזק מתועלת – גם לאזרח עצמו, אך גם לחברה בכללותה.

בהתייחסם לעונש שירוצה בדרך של שירות לתועלת הציבור, כותבים חברי הכנסת כך: "שירות לציבור מהווה עונש הולם. אין ספק שמדובר בענישה משום שעל הנידון להקדיש על חשבונו ועל חשבון זמנו החופשי מספר שעות לא מבוטל לצורך ביצוע השירות. במקביל, יוצא הציבור נשכר מענישה זו. הנידון תורם ממרצו ומכוחו לטובת החברה ללא שום תמורה ועל ידי כך מפצה את הציבור על הנזק שנגרם לו, לפחות באופן חלקי".

נהגים ללא אופי עברייני
לדברי חברי הכנסת, השימוש בעונשי שירות לתועלת הציבור מתאים במיוחד במקרים של עברייני תנועה – שהם לרוב אזרחים נורמטיביים ונעדרי מחשבה פלילית (למרות שלעתים החוק מייחס להם מחשבה שכזו). "מכלל העבריינים הפליליים, הרי שעברייני תעבורה הם המתאימים ביותר לענישה בדרך של שירות לציבור", כותבים חברי הכנסת. "רוב עברייני התעבורה הם אנשים מן היישוב, בעלי פרנסה ומשפחות, שמצאו עצמם על ספסל הנאשמים בשל עבירות תנועה שייתכן והן חמורות, אך אינן מעידות על האופי העברייני של מבצעיהן".

חשוב לציין כי בתי המשפט לתעבורה מוסמכים להטיל על עברייני תנועה עונשי שירות לתועלת הציבור, אך זהו עונש שהשימוש בו נעשה לעתים רחוקות בלבד. למעשה, רק בית המשפט לתעבורה בירושלים – ובעיקר, שופט התעבורה הבולט אברהם טננבוים – נוהגים להטיל עונשי של"צ כדרך קבע, וכחלופה לפסילת רישיון לתקופה ארוכה.

"העונשים המוטלים כיום על עברייני תנועה הם בעיקר קנס או פסילה של רישיון הנהיגה, בפועל או על תנאי" מציינים חברי הכנסת בדברי ההסבר של הצעת החוק. "העונש המרתיע והכואב ביותר הוא פסילת הרישיון. לעיתים רבות, מדובר בפרנסתו של הנידון וישנה פגיעה לא קלה בו ובמשפחתו. במקרה של פסילת רישיון, ממילא נפגעים גם אחרים וישנו תמיד הפיתוי לנהיגה בפסילה שתוצאותיו מביאות למאסר ויותר מכך. לכן, אין ספק, כי מן הראוי להגביר את השימוש בשירות לציבור בעבירות תעבורה… העונש של שירות לציבור כמעט ואינו מופעל בבתי המשפט לתעבורה, ובוודאי לא בצורה מורחבת ומקיפה כפי שניתן ורצוי שיהיה. המקרים שבהם שירות לציבור מופעל הם בודדים ויוצאי דופן".

ההליך הבירוקרטי של עונש השל"צ
לטענת חברי הכנסת – טענה ששותפים לה כמה שופטי תעבורה – הסיבה העיקרית לכך שבתי המשפט ממעטים להשתמש בעונשי של"צ היא הבירוקרטיה הכרוכה בהליך. כדי ללמוד על מורכבות התהליך, מתארים חברי הכנסת את הדרישות שמציב כיום החוק בעניין עונשי של"צ: "על בית משפט המבקש להטיל על נידון צו שירות לציבור להשתכנע, על פי תסקיר של קצין מבחן, שיש תכנית מפורטת שתאפשר את ביצוע השירות… שירות לציבור יכול להתבצע רק תחת פיקוח של קצין מבחן, ולאחר שצו השירות הוסבר לנידון והוא הביע את נכונותו למלא אחר הוראותיו… על קצין המבחן לשלוח את הנידון למקום שבו יבוצע השירות ועל הנידון לחזור לקצין המבחן… על הנידון להופיע שוב בבית המשפט ולקבל מהשופט הסבר והחלטה… הנידון יתחיל בשירות לציבור רק לאחר שהפיקוח עליו עבר לקצין המבחן".

כאשר אלה הם פני הדברים, ומאחר שהעומס בבתי המשפט לתעבורה חמור במיוחד, אין להתפלא שהשימוש בעונש השל"צ נעשה רק לעתים נדירות. לכן, כך מסכמים חברי הכנסת, מטרתה העיקרית של הצעת החוק היא לפשט את ההליך, כך שעונש השירות לתועלת הציבור יהפוך לעונש מקובל ונפוץ בבתי המשפט לתעבורה. כאמור, החידוש העיקרי של ההצעה הוא ביטול הדרישה לקבל תסקיר של קצין מבחן לפני הטלת עונש שירות לתועלת הציבור על עברייני תנועה.

"בעבירות תעבורה, כאשר מדובר בנאשם נורמטיבי בעל מקצוע ורישיון נהיגה, אין בכך (בתסקיר של קצין מבחן, ש.ה) בהכרח צורך", מבהירים חברי הכנסת. "הוויתור על התסקיר נעשה גם בהסתמך על הניסיון בבית המשפט לתעבורה במחוז ירושלים – שהוא היחיד שבו נעשה שימוש מאסיבי בעונש של שירות לציבור". למרות זאת, ההצעה קובעת ששופטים שיחליטו כי יש צורך לקבל תסקיר של קצין מבחן, יוכלו לעשות כן – בדרך המקובלת כיום.