בעלת רכב שמכוניתה הייתה מעורבת בתאונה תישא בעלות הנזקים רק מפני שאינה מוכנה למסור מי נהג במכונית בעת האירוע
שופט בית משפט השלום בתל אביב עדי סומך פסק שמי שאיננה מוכנה למסור את פרטי הנהג שנהג במכונית שהייתה בחזקתה, וגרם לנזק בתאונה, תצטרך לשאת בעלות הנזק על אף שאין מחלוקת שלא היא נהגה במכונית.
הפרשה, המעט סבוכה, החלה כאשר מכונית מתוצרת סובארו נפגעה בתאונה על-ידי מכונית מתוצרת יונדאי שהייתה בחזקת הגברת. הסובארו בוטחה בחברת הביטוח ש. שלמה אשר פיצתה את בעלת הרכב והגישה תביעת שיבוב (חיוב נטל הנזק על מי שגרם לו) כנגד בעלת היונדאי וכנגד המבטחת שלה, חברת הביטוח הראל.
במהלך המשפט התברר שהיונדאי רשומה על שמו של חסוי על פי דין, שאינו כשיר לנהיגה, ושהיא משמשת בפועל את אחותו, שהיא האפוטרופוסית שלו. התאונה התרחשה כאשר נהגת הסובארו האטה בחיפוש אחר חניה, ואז נפגעה מאחור על-ידי היונדאי. נהגת הסובארו לא הספיקה לראות מי נהג במכונית, אולם עדי ראיה סיפרו לה שנמלטו ממנה שני בחורים.
לדברי נהגת הסובארו, בסמוך לאחר מכן הגיעה למקום התאונה אשה שהזדהתה בתור בעלת הרכב ומסרה לה את פרטיה ופרטי המכונית. מהלך המשפט, שנערך בעקבות תביעתה של חברת הביטוח שלמה, הסכימו הצדדים לכך שהבעלים הרשום של היונדאי לא נהג בה בעת התאונה ובעלותו במכונית היא פורמלית בלבד.
אחותו, שמשתמשת במכונית, טענה שלא היא נהגה וכי אינה יודעת מי כן נהג ברכב. לדבריה, היא שכחה את מפתחות הרכב על ספסל שעליו ישבה, ומישהו לא ידוע נטל אותם ועשה שימוש ברכב ללא הסכמתה.
חברת הראל, מבטחת היונדאי, טענה שלא מן הנמנע שמי שנהג ברכב לא היה מורשה לנהוג בו ולכן גם לא מבוטח בהתאם לתנאי פוליסת הביטוח, ולכן היא לא חייבת לשאת בנזק. עוד טענה כי המבוטחת לא משתפת פעולה בגילוי זהות הנהג, ובכך מכשילה את האפשרות שלה לבדוק את חבותה.
התובעת, חברת שלמה, טענה שיש לראות בבעל הרכב כמי שהסיר מידיו שליטה ברכב כלפי משתמשים בדרך ומבלי לוודא כי יעשה לגביו ביטוח וכי יש בידיו אמצעים לאתר את הנהג במידת הצורך. בכך הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו בתור בעליו של הרכב, ולכן עליו לשאת בנזק הרכושי שנגרם לה. לחילופין, הנתבע מסתיר את פרטי הנהג שנהג את רכבו ולכן יש להשית עליו אחריות מהטעם הזה לבדו.
החסוי, בעל הרכב, טען שהוא לא נהג ביונדאי, אין לו רישיון נהיגה וכלל אינו מורשה לנהוג, וכן שלא התיר שימוש ברכב לאף אדם מלבד אחותו, אשר הייתה בעבודתה בעת התרחשות התאונה. בעל הרכב טען שהוא לא יודע מי נהג ברכב, וכן שלפי עדות אחותו, ועדה נוספת, נשכח מפתח הרכב על ספסל בשכונה ימים ספורים לפני התאונה.
במפתח זה, כך נטען, נעשה ככל הנראה מאוחר יותר שימוש ברכב בעת התאונה על ידי גורמים עבריינים או אחרים. גם אחותו טענה שאינה יודעת מי נהג ברכב בעת התאונה. לדבריה איש מבני משפחתה לא עשה שימוש ברכב וכי קיים קשר בין איבוד המפתח לבין מי שגרם לתאונה. אלא שלעדות האחות לא היו סימוכין, למשל הודעה למשטרה על אובדן מפתחות הרכב או גניבתו, ולכן טענה חברת שלמה כי יש להפעיל במקרה זה את הכלל לפיו יראו את בעל הרכב כאחראי לנזק.
השופט עדי סומך פסק שאין להשית את שאלת החבות בנזק על בעליו הרשום של הרכב מאחר שאין ספק שמצבו הרפואי לא מאפשר לו לנהוג. ועל כן, ראשית לכל, יש להורות על דחיית התביעה כנגדו. השופט סומך קובע שלמרות הבעלות הפורמלית, הבעלות המעשית ברכב היא של אחותו של החסוי, שעל שמה גם הונפקה פוליסת הביטוח, ולכן יש לראות בה, בפועל, כבעלת הרכב.
היות שהאחות טוענת שאינה יודעת את זהות הנהג שנהג ברכב בעת התאונה, ומכיוון שאי גילוי מידע זה משמעו כי לבעל הרכב אינטרס מובהק בהסתרת זהותו הנוהג, הרי שהאחות לא עמדה בנטל להוכיח מי כן נהג ברכב.
לדברי השופט, האחות לא הוכיחה גם שנעשה ברכב שימוש ללא רשותה וידיעתה. אין די לטעון בעניין המפתחות בכדי להוכיח גניבת הרכב מבעליו. מדובר בטענה מהותית אשר לא גובתה בהגשת תלונה במשטרה ואין זכר לה בדו"ח הפעולה שמילא סייר המשטרה לאחר אירוע התאונה. "מכאן נמצאנו למדים כי זכאותה של התובעת כלפי האחות הוכחה ובתור בעליו של היונדאי שפגה ברכבה זכאית היא לשיפוי ממנה".
השופט קיבל גם את טענתה של הראל לפיה הפוליסה לא מכסה את המקרה, ולא מפני שייתכן שמי שנהג ברכב לא היה מורשה לנהוג בו אלא משום שלדעתו האחות מסתירה או ממאנת לגלות את זהות הנוהג ולכל הפחות לא הוכיחה שעשתה ניסיון לגלות את זהות הנוהג. כך היא מכשילה את חברת הביטוח מלברר את זכותה להתקיימות הפטור מאחריות לו היא טוענת בהתאם לתנאי הביטוח.
בסופו של יום אומר השופט דברים מעניינים: "מדובר בפרשייה לא קלה להכרעה. ספוגים בה יסודות של הטלת אחריות נזיקית ללא שיפוי ביטוחי מצד מי שעל פניו העניק כיסוי זה למזיק במקור. התובעת (ש.שלמה ) תאלץ לגבות את נזקה מבעליו של רכב אשר אין ספק כי לא נהג בו בעת שזה פגע באחר. הטעמים לכך נעוצים בסופו של יום ביצירת איזון נכון בין מה שראוי לעומת מה שמצוי. הראוי הוא לאפשר לתובע לקבל את נזקו גם ממי שלא עוול כלפיו ישירות אך זה מצוי בזיקה לסוד המידע הקשור בו אשר יכול לחלצו מאחריות. המצוי הוא הדין המאפשר במקרים חריגים ומסוימים כדוגמת אלה ליתן לתובע את סעדו אם כי לא כשמלוא תאוותו בידו בדמות העדר כיסה העמוק של חברת הביטוח".
שלמה תשלם לחסוי, אשר נתבע על-ידה, 2,500 שקל הוצאות משפט וסכום זהה לחברת הראל שגם נגדה נמחקה התביעה. האחות היא זו שתשלם לחברת הביטוח ש. שלמה את סך הנזק הישיר הנתבע על ידה בסך 16,965 ש"ח בתוספת הוצאות משפט.
