במשטרת ישראל מסכמים שנה שנייה להפעלת מצלמות המהירות החדשות, ומצביעים בגאווה על ירידה של 26% בתאונות בקטעי כביש שבהם הוצבו מצלמות. "מניתוח הנתונים בכבישים, במקומות שבהם מוצבות המצלמות, עולה כי נרשמה ירידה מרשימה במספר תאונות הדרכים", מסבירים במשטרה. "מאז תחילת ההרצה הניסיונות של המצלמות ב-2011, פחתו תאונות הדרכים ב-26% במקומות שבהם הוצבו".
אפשר כמובן לתהות כיצד המשטרה, שמפעילה את מצלמות המהירות ומעוניינת בהצבת עשרות מצלמות נוספות, היא גם זו שמודדת את יעילותן, אך יש בפרסום של המשטרה עניין מטריד הרבה יותר. "למצלמות יש ערך מוסף", מספרים במשטרה בגאווה בלתי מוסתרת. "(למשל) איסוף ראיות במקרה של תאונה, איתור עבריינים סדרתיים, ועוד. גם ניסיון טשטוש לוחיות או זיוף עולים במערכת".
במלים פשוטות, המשטרה מצהירה שמצלמות המהירות משמשות ליותר מאשר מדידת מהירות או תיעוד עבירות חציית צומת באור אדום – מתברר שהן משמשות לאיסוף מידע, או "איסוף ראיות" בלשון המשטרה, ואיתור נהגים – אמנם כרגע כאלה שמוגרים כ-"עבריינים סדרתיים", אבל מערכת שיודעת לזהות עבריין סדרתי יודעת לזהות כל נהג אחר.
האם השימוש במצלמות שלא למטרות אכיפת עבירות מהירות אושר על-ידי המחוקק? האם בכלל יש ערך ראייתי לאותן "ראיות" שהמשטרה אוספת? למרות שהמשטרה מציגה את יכולות האיסוף האלה של המצלמות ככאלה שנועדו לטפל ב"עבריינים סדרתיים", כל נהג צריך לחשוש מפני הרחבת השימוש במצלמות החדשות. זה מהלך שמהווה השתלטות נוספת של גורמי אכיפה על המרחב הציבורי, כאשר לא ממש ברור מאין מגיעה הסמכות החוקית לעשות במצלמות שימוש נרחב שכזה.
המשטרה מודדת את המשטרה
ועכשיו נחזור לנתוני המשטרה אודות הירידה במספר התאונות. הליקוי הראשון בנתונים פשוט: לפי נתוני אותה משטרה, בשנת 2012 ירד מספר תאונות הדרכים בכל כבישי ישראל ב-25%. ובמלים פשוטות, הירידה המשמעותית במספר התאונות נרשמה בכל הארץ, וכנראה שגם בכבישים שבהם לא הוצב אפילו "דחליל" שמדמה מצלמת מהירות.
שנית, ולא פחות חשוב, המשטרה מפרסמת נתון אחד – הירידה בסך התאונות באותם קטעי כביש – מבלי לפרט את סוגי התאונות לפי חומרתן. האם ירידה זהה חלה בתאונות קשות? ומה עם תאונות קטלניות? במשטרה שומרים על זכות השתיקה בעניין זה. אגב, הנתון אודות הירידה במספר התאונות לא ממש חדש. באוקטובר 2013 אמר בכיר באגף התנועה לחברי ועדת הכלכלה של הכנסת כך: "בסך הכל, מכל המצלמות ששמנו… יש ירידה של 26% בסך תאונות הדרכים… אני לא נכנס לחומרה שלהן".
בעיה נוספת היא שהמשטרה יודעת לבדוק רק את נתוני המשטרה, במנותק מגורמים נוספים. למשל, האם יתכן שלמזג האוויר הייתה השפעה על הירידה במספר התאונות, לפחות בחלק מהתקופה? הנה מה שאומר יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ד"ר יעקב שיינין: "מספר ההרוגים בתאונות בחודשיים הראשונים (של 2014) נמוך בכ-40% בהשוואה לחודשיים הראשונים של 2013… ניתן להעריך שהחודשיים הראשונים הם תופעה נדירה, הקשורה כנראה ברובה למזג האוויר יוצא הדופן (מיעוט ימי גשם, ש.ה)". אופס, אז אולי במקום להתקין מצלמות צריך להציב מטרייה ממש גדולה מעל ישראל?
והנה עוד נקודת תורפה בנתוני המשטרה: הם מתייחסים רק לקטעים שבהם הוצבו מצלמות. ומה עם קטעים סמוכים – האם גם שם נרשמה ירידה? דו"חות שפרסמה בעבר הרשות לבטיחות העלו חשש שבקטעי כביש סמוכים לאלה שבהם הוצבו מצלמות, עלולה להירשם דווקא החמרה במצב הבטיחות. כך למשל, בחלק מהכבישים נמדדה עלייה במהירות הממוצעת באותם קטעים סמוכים. בנוסף, סקר מהירות של הרשות גילה עלייה ב"שונות" של מהירויות הנסיעה של נהגים – שונות שפוגעת בבטיחות, ומוכרת כגורם לתאונות.
הכסף בכלל מגיע לקופת המדינה
במשטרה יוצאים מגדרם בניסיונם להרגיע את חשש הציבור בישראל מפני המצלמות החדשות. "בניגוד לסברה המושמעת לעתים, כאילו המשטרה מעוניינת לתת כמה שיותר דו"חות כדי לקבל כספים, חשוב להבהיר כי הכסף הנגבה לעבירות תנועה לא מועבר למשטרה, כי אם לקופת המדינה", מסבירים במשטרה.
עוד אומרים שם שאין להם "עניין להחביא את המצלמות". למעשה, במשטרה מספרים בגאווה על כך שהם "עושים הכל כדי להבליט אותן… המצלמות צבועות בצבע כתום בולט, (ו)מסומנות במחזירי אור כדי שיבלטו גם בלילה… כעת אנחנו עמלים על הצבת שלטים 300 מטרים לפני כל עמדת מצלמה".
כמובן שהבעיה הציבורית שמעוררות המצלמות אינה נוגעת לצבע שלהן, או אפילו לאן מגיע הכסף של הקנסות שנגבים מנהגים. הבעיה היא שבכלל לא בטוח שהמצלמות האלה יעילות: המשטרה מציבה עוד ועוד מצלמות (עד סוף השנה, רוצים להציב שם עוד 40), מבלי לחכות למחקר שיוכיח שהן תורמות לשיפור הבטיחות.
ויש להבהיר: הנתונים שמפרסמת המשטרה אינם "מחקר". הם בקושי רב נכנסים לקטגוריה של סטטיסטיקה, אם כי בגלל היותם חד-ממדדיים (שלא לומר חד-צדדיים), גם שם הם לא ממש מועילים להוכחת יעילות המצלמות.
