לפני כמה שנים סין עקפה את ארצות הברית והפכה לשוק הרכב הגדול בעולם. כיום, מיוצרים במדינה יותר מעשרה מיליון כלי רכב מדי שנה, אבל עד לפני שניים-שלושה עשורים המצב היה שונה לחלוטין ולמרות שברפובליקה העממית חיו יותר ממיליארד סינים, על כבישי המדינה כמעט לא נעו כלי רכב והיצרניות המקומיות ייצרו מדי שנה כ-150 אלף כלי רכב – בערך ממחצית מהכמות הנמכרת בשנים האחרונות בישראל בה מחיים רק כ-7 מיליון תושבים.
יתרה מזאת, מרבית כלי הרכב שיוצרו היו כלי רכב מסחריים או צבאיים והבודדים שיכלו לרכוש או לעשות שימוש במכוניות פרטיות היו קצינים בצבא ובמשטרה, פקידי ממשל וחברים בכירים במפלגה הקומוניסטית ומן העבר השני הרוב המוחלט של הסינים נעו באופניים או בתחבורה ציבורית.
עוד ב-TheCar:
הכירו את ה-NIO EP9, הייפר קאר מסין שחשמלה את הנורבורגרינג
אייקון השטח האמריקאי זוכה לגרסה אולטימטיבית דווקא בסין
על הגובה: "האוטובוס הרוכב" הסיני ביצע נסיעת מבחן
לואו ווניו שנולד לתוך המציאות המוטורית המדכאת הזו, התאהב במכוניות בגיל צעיר והחליט לעשות הכל כדי להגשים את החלום ולאחוז בהגה. בהתאם לכך, הוא החל לעבוד כנהג עבור פקידי הממשלה ובשנת 1979 הוא ניצל קשרים וכסף שחסך ורכש רכב מתוצרת פולנית שיובא למדינה בשנות ה-50'.
על אף שכפי שאתם בוודאי יכולים לדמיין לא היה מדובר בשום פסגה מוטורית, לואו התרגש מכל נסיעה ברכב. "החלפתי כפפות לבנות בכל יום, הרכבתי משקפי שמש וגם כשהיה גשם השתדלתי לנהוג עם חלון פתוח כדי שהאנשים יוכלו לראות".
בהמשך לואו הקים מוסך, מסלול קארטינג וחברת הסעות ובמקביל התחיל לטפח אוסף קטן של מכוניות סיניות אותן רכש לרוב מעודפי הצבא או המדינה בזכות הקשרים שהיו לו מימיו כנהג של אנשי ממשל בכירים.
האוסף של לואו הלך וגדל, עם כלי רכב מסוגים שונים מרכבי צבא ישנים ועד למכוניות שרד ששימשו שרים, אך במשך שנים הוא התייחס לזה כתחביב צדדי נחמד לשעות הפנאי.
בשנת 1998 הכל השתנה. לואו השתתף במרוץ ראלי הקלאסיות הבינלאומי הראשון שנערך במדינה במסלול לאורך כ-1,300 קילומטרים מהעיר דאליאן לבייג'ינג עם ה-Hongqi 770 שלו שבעבר הייתה שייכת למרשל בצבא השחרור הלאומי.
על אף שהראלי התקיים בסין לא השתתפה בו,חוץ מה-Hongqi של לואו, אף מכונית סינית.
הצופים הרבים לאורך המסלול התלהבו מן הסתם משלל המכוניות הקלאסיות הנדירות שהגיעו מכל קצוות העולם, אך הריעו במיוחד ללואו שעשה כבוד למקומיים.
אהבת הקהל וההתרגשות של האנשים לנוכח הקלאסיקה המקומית היו בעבור לואו אירוע מכונן והוא החליט למכור את שלושת העסקים המצליחים שלו ולהשקיע את כל הונו בהגדלת האוסף ובהקמת מוזיאון מכוניות שייתן כבוד לתעשיית הרכב הסינית.
לואו החל לקנות עוד ועוד מכוניות ובין היתר הצליח לשים את ידו גם על לימוזינה ארוכה במיוחד שנבנתה ב-1976 במיוחד עבור מאו דזה דונג. הרכב השחור כולל טלפון, מקרר, מיזוג אוויר וכיסאות עור, אבל מייסד הרפובליקה העממית של סין לא זכה להשתמש בה משום שנפטר לפני שבניית הלימוזינה המיוחדת הושלמה.
כמו כן באוסף ניתן למצוא המכונית ששימשה את ליו שאו-צ'י, נשיא סין מ-1958עד 1968, שהואשם בבגידה.
המוזיאון נפתח בשנת 2009 בהאנגר גדול ברובע הצפוני של בייג'ינג וכולל כ-200 מכוניות.
האובססיה של לואו לאוסף ולמוזיאון שלו הביאה אותו כמעט לפת לחם ובין היתר הוא נאלץ למכור את ביתו המרווח ולעבור לדירה צנועה. "אני כבר לא קונה בגדים חדשים, אני ואשתי אוכלים רק את הדברים הבסיסיים ביותר ואפילו אין לנו רכב לשימוש יומיומי".
לאחרונה כיכב לואו בסרט דוקומנטרי קצר בשם "מונע" שתיעד את האוסף ואת מאמציו של לואו לטפח את המוזיאון.
הסרט זכה לתהודה רבה ובעקבותיו הרשויות החליטו לתמוך במוזיאון ולעזור ללואו לשמר את האוסף הפרטי ולהפוך את התצוגה לאטרקטיבית ולמודרנית יותר, אך בה בעת לשמר את אווירת הוינטג' השוררת במקום בו ריחות של היסטוריה ושמן מנוע מתערבבים.
