הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים פרסמה בשבוע שעבר (13 פברואר) את סקר המהירות השנתי, אשר בוחן את מהירויות הנסיעה של נהגים בכבישים שונים ברחבי הארץ.
השנה מדובר בדו"ח מעניין במיוחד, היות שהוא בוצע בשנה המלאה הראשונה לאחר הפעלת פרוייקט מצלמות המהירות הדיגיטליות החדשות, א-3.
נתוני הסקר מציגים תמונה מעורבת ומלאת סתירות: בחלק מקטעי הדרך שלאורכם הוצבו מצלמות נמדדה אמנם ירידה מסוימת במהירות הנסיעה הממוצעת, אולם בחלק אחר נרשמה דווקא עלייה לא מבוטלת בשיעור הנהגים שנוהגים במהירות גבוהה מן המותר בחוק, וגם עליה במהירות הנסיעה הממוצעת.

מאפיין משותף לכל קטעי הכביש שבהם הוצבו מצלמות (ואשר כלולים בסקר) הוא שיעור גבוה מאד של נהגים שעוברים את המהירות המותרת (באחד מן הקטעים שנמדדו מגיע שיעור זה לכ-90% מן הנהגים). העובדה הברורה היחידה היא שלמרות הסיפורים שמספרים לנו דבר לא השתנה: כך היה לפני הפעלת המצלמות, וכך המצב כעת, שנה לאחר מכן.

באופן תמוה, ולמרות שבסקר המהירות לשנת 2012 נכללה התייחסות מפורטת למצלמות החדשות, דווקא בסקר הראשון שנערך לאחר שנת הפעלה של המצלמות אין בכלל כל התייחסות להשפעתן על מהירויות הנסיעה.

בסקר עצמו אין הסבר להשמטת ההתייחסות למצלמות המהירות, אבל נזכור שבסקר הקודם, לסיכום 2012, נמצאו ממצאים שעלולים להיות לא נוחים למצדדים בפרוייקט המצלמות. כך, למשל, אחת העובדות הבולטות שעלו בשנה שעברה היא הגדלה משמעותית של ה"שונות" של המהירות, כלומר פערים בין מהירויות הנסיעה של נהגים שונים באותם קטעי כביש, אשר פוגעים קשות בבטיחות.

הייתכן שבדיוק ממצא כזה, שמשמעותו האמיתית היא שהמצלמות פוגעות בבטיחות בדרכים, מפריע ל"חסידי המצלמות"?

נתון משמעותי מאד שחשוב להתייחס אליו הוא ה"אחוזון ה-85", שהוא נתון סטטיסטי שמתאר את מהירות הנסיעה של 85% מהנהגים בקטע כביש מסוים.
נתון זה חשוב מפני שלפי תיאוריות בטיחות מקובלות הוא מתאר הבנה בסיסית של טבע האדם: רוב הנהגים הם אזרחים נורמטיביים ושומרי חוק, אשר מעוניינים לנהוג בזהירות ולהגיע ליעדם תוך פרק זמן מינימלי.
מה שלכאורה נראה כמו סתירה – נהיגה זהירה והגעה בזמן מינימלי – נפתר על-ידי מרבית הנהגים הנורמטיביים על-ידי התאמת מהירות הנסיעה שלהם לתנאי הכביש.
מומחי תחבורה רבים מייחסים, לכן, למהירות המרבית של האחוזון ה-85 את הפשרה האופטימלית בין הזרמת תנועה לבין בטיחות, ולפיה הם קובעים את מהירויות הנסיעה החוקיות בכבישים.

על הפערים בין "האחוזון ה-85" לבין המהירות החוקית בישראל אפשר ללמוד מקטע בכביש מספר 65, בין צומת מי עמי ומנסורה, שלאורכו הוצבו מצלמות מהירות. למרות המצלמות עומדת מהירותו של האחוזון ה-85 (בנתיב השמאלי, בשעות היום) על 114.6 קמ"ש – כמעט 25 קמ"ש מעל המהירות המרבית המותרת. שיעור הנהגים שעוברים את המהירות המותרת בקטע הכביש הוא כ-87% (כאמור, למרות שהוצבו בו מצלמות מהירות), כלומר שרוב הנהגים שנוהגים שם סבורים שזאת המהירות הטבעית והבטוחה שמתאימה לתנאי הדרך.

לפי גישתם של "מתחסדי בטיחות" בישראל הנהגים פורעי החוק, שכנראה מבקשים להגשים משאלת מוות קולקטיבית, הם הבעיה שגורמת לתאונות. גישה מושכלת ומתקדמת יותר, לעומת זאת, גורסת שהבעיה היא דווקא ההגדרה של המהירות החוקית המרבית באותו קטע כביש, אשר הופכת 87% מן הנהגים שם לעבריינים.

מהירות האחוזון ה-85 גבוהה מהמותר לא רק בכביש 65, אלא כמעט בכל כביש שנבדק בסקר המהירות של הרשות. באחד מהקטעים בכביש מספר 1 מגיעה מהירות האחוזון ה-85 לכ-130 קמ"ש (המהירות המותרת היא 110 קמ"ש), ובכביש 431 המהירות של האחוזון ה-85 היא 134 קמ"ש (המהירות המותרת היא 110 קמ"ש) .

בשורה חשובה בעניין המהירות מגיעה מכיוון שר התחבורה, ישראל כץ. לפי פרסום של יהודה שרוני ב'סופהשבוע', שפרטיו אושרו, משרד התחבורה בוחן את העלאת המהירות המרבית בחלק מכבישי הארץ ל-120 קמ"ש.

בהנחה שקברניטי משרד התחבורה צודקים, ומהירות של 120 קמ"ש באותם כבישים לא מסכנת את הבטיחות, הרי שאלפי נהגים שיקבלו דוחות מהירות בפרק הזמן מעכשיו ועד לשינוי החוקי של המהירות בעצם ייענשו למרות שהם לא מסכנים אף אחד, ולא פוגעים בבטיחות.

לפרק הבא: כך אומר המדען הראשי
לפרק הקודם: המודל הצרפתי, העובדות שרוצים להסתיר מכם