Ad

קלאסית ליום בידוד: יגואר XK120

יגואר המציאה את עצמה מחדש לאחר מלחמת העולם השניה, עם שם חדש למותג ומכונית פורצת דרך שחנכה את שושלת מכוניות הספורט היוקרתיות של החברה
אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

יש אומרים ש"משנה שם משנה מזל", ומידי פעם זה מצליח בעולם העסקי, כפי שהוכיחה יגואר לפני כמעט 75 שנים. למעשה, אחד המותגים הידועים והמפורסמים כיום בעולם כולו, זה שהתגלגל לידי פורד, ממנה אל טאטא ההודית, ובקרוב כנראה יחליף בעלות פעם נוספת, החל לייצר מכוניות רק ארבע שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. 

במשך תקופה קצרה זאת יגואר לא הספיקה להותיר חותם בתעשיית הרכב, ובוודאי שהתקשתה לבלוט בין עשרות המותגים המצליחים והמפורסמים של מדינה שניצבה באותה תקופה בחזית ייצור הרכב בעולם. החברה עצמה הוקמה בשנת 1922 על-ידי שני שותפים, אופנוענים, תחת השם Swallow Sidecar Company, וכפי ששמה מרמז – היא התמחתה בייצור סירות-צד לאופנועים. בשנת 1934 נפרדו השותפים ואחד מהם, וויליאם ליונס, שינה את שם החברה ל-S.S Car Limited, הנפיק אותה בבורסה, והחל, שנה לאחר מכן, לייצר מכונית ספורט-סלון שנקראה SS יגוארבשלהי 1939, כאשר פרצה המלחמה ובריטניה גייסה את כל המשק שלה למאמץ הלאומי, הוסט כל הייצור של S.S Car Limited, לייצור כלי מלחמה.

מעט יותר מחמש שנים לאחר מכן, כאשר הנאצים הוכרעו, רצו אנשי SS לשוב ולייצר מכוניות אלא שעם שם כל כך טעון היה קשה מאד להתקדם, מאז ועד היום. אחרי הכל, ראשי התבות האלה שימשו בגרמניה הנאצית את משרד המודיעין הארור שאחרי לחלק מן הזוועות הגדולות שידעה האנושות. מנהלי SS החליטו לשנות את שם החברה ובחרו בשם הדגם שלהם, יגואר, כתחליף מוצלח.



 

נוסף לגרסת הספורט-סלון הסגורה, הארבעה מושבית והמהודרת, ייצרה יגואר לפני המלחמה גם גרסת ספורט דו-מושבית פתוחה שהתבססה על אותם מכלולים. עם חידוש הייצור לאחר המלחמה זה גם מה שיגואר חזרה לייצר. כעבור כשנתיים וחצי, בשנת 1948, הציגה יגואר בתערוכת המכוניות הבינלאומית של לונדון שני דגמים חדשים לגמרי: מכונית סלון יוקרתית שנקראה 'מארק V', ומכונית ספורט דו מושבית פתוחה, ויפייפיה לחלוטין, שנקראה XK120.

XK120 נחשבת למכונית פורצת דרך, בין השאר מכיוון שהמרכב שלה נבנה מאלומיניום. סביר להניח שזה לא נבע מתכנון מראש, אלא פשוט מכיוון שבאותה תקופה היה מחסור עולמי בפלדה, ואנשי יגואר בחרו להשתמש בחומר זמין יותר, שעודפים ממנו נמצאו בשפע לאחר שקווי הייצור של מטוסים בכל רחבי אירופה הוסבו בחזרה לשימושים המקוריים שלהם. האלומיניום הפחית משמעותית את משקלה של XK120, וזאת על אף ששלדת העץ המקורית שלה הוחלפה בשלדת פלדה. בחרטום הוצב מנוע שישה צילינדרי טורי בנפח 3.4 ליטר, עם גל זיזים עילי, אשר סיפק 160 כוחות סוס. מה שאולי לא נשמע מדהים במונחים של האלף השלישי לספירה היה בהחלט מרגש בשלהי שנות הארבעים של המאה הקודמת, וזה איפשר ל-XK120 להיות אחת המכוניות המהירות ביותה בזמנה. שמה של המכונית, אגב, נגזר מן המהירות המרבית שלה: 120 מייל לשעה, שהם כ-193 קמ"ש.

במציאות, XK120 עברה בהרבה את המהירות המוצהרת שלה ובזכות שיפורים כאלה ואחרים אף קבעה לא מעט שיאי מהירות. ההצלחות על מסלולי המרוצים לא אחרו להגיע, בין השאר במרוצים יוקרתיים כמו 24 השעות של לה-מאן, 'טארגה פלוריו', 'פאבל ביץ", 'TT' ו'מילה מיליה' – והצלחות אלה הציבו את החברה הקטנה מן העיר קובנטרי בשורה אחת עם היצרניות הספורטיביות המובילות באותה תקופה. אגדות מבוססות מספרות ש-XK120 המצליחה שימשה השראה לג'נרל מוטורס בדטרויט, ארה"ב, שפיתחה את קורבט.

בשנת 1950 נוספה גם גרסת קופה, זו שמופיעה בתמונות כאן, ואחריה גם גרסת "דרופ הד" עם גג מתקפל. במקביל פותחו גרסאות חזקות למרוצים, וייצור הדגם נמשך עד לשנת 1956, כאשר הוא הוחלף ב-XK140. במהלך כמעט 8 שנים ייצרה יגואר קצת יותר מ-12 אלף יחידות של XK120 ואילו XK140 הייתה למעשה גרסה משודרגת של ה-120. האבולוציה המשיכה עם XK150 שיוצרה עד לשנת 1961 שבה פינתה האגדה הזאת מקום לאגדה אחרת, יגואר E טייפ, שנחשבת לאחת המכוניות המיוחדות ביותר בתולדות תעשיית הרכב, ולנושא נפרד שמתאים ליום נוסף אחר בבידוד.

  • Ad
  • Ad
  • Ad