כמה עקומה יכולה להיות ההתנהלות של אנשי משרד התחבורה בבואם לבצע את אחד משיגיונותיו של שר התחבורה ישראל כץ? התשובה, שיכולה הייתה להיות מצחיקה עד דמעות לולא הייתה מסכנת חיי אדם, היא "עקומה עד כדי בדיחה".
מסתבר, כפי שנחשוף כאן, שמי שניסח את אחד הסעיפים אשר מצמצם מאד את מספר המועמדים שיכלו להתמודד על מכרז הפרטת מבחני הנהיגה המעשיים, שהיקפו נאמד בכחצי מיליארד שקלים לאורך תקופת הזיכיון, לא שם לב שגם הבודדים שיכולים היו לעמוד בו לא באמת עומדים בו. ההיגיון מחייב, לכן שכעת צריך לפסול את כל הזוכים ולצאת למכרז חדש, או לבטל כליל את ההפרטה. למרבה הצער, היגיון הוא לא הצד החזק של משרד התחבורה.
הבעיה היא שהבדיחה הזאת היא על חשבוננו: אזרחי ישראל יפסידו המון כסף, עובדי מדינה שהושלכו בעבר ממשרד התחבורה חוזרים לעסוק באותם תחומים שמהם גורשו – הפעם באמצעות חברות פרטיות, ובהינתן יכולת הפיקוח המפוקפקת של משרד התחבורה קיים חשש של ממש להנפקת רישיונות נהיגה לנהגים שלא יהיו ראויים לנהוג.
ביום ראשון הקרוב (11 במרץ) ידון בית המשפט בעתירות שהוגשו על-ידי מספר חברות שזכו במכרז הפרטת מבחני הנהיגה המעשיים ועל ידי חברות שלא זכו או נפסלו, ובהן מצביעים באי כוחן של החברות על פגמים שונים שנמצאים, לדעתם, במכרז או בהצעות של החברות שזכו. אחד הטיעונים שככל הנראה לא נטען על-ידי אף צד, אבל ראוי שייטען על-ידי מי שלא זכה, הוא שבתוך המכרז "שתול" סעיף תמים לכאורה אשר עשוי או עלול להפוך את הקערה על פיה, ובכל מקרה צריך לזעזע את אמות הסיפים.
שחיתות או טמטום?
תקציר הפרקים הקודמים מתחיל בהחלטה של שר התחבורה ישראל כץ לפטר למעלה מ-100 בוחני נהיגה אשר הועסקו על-ידי המדינה בחוזים אישיים, וזאת בתוך כדי יצירת משבר מלאכותי שנועד להבאיש את ריחם וליצור תחושה ציבורית לפיה הפתרון למשך ההמתנה לטסט הוא הפרטת המבחנים. תהליך ההפרטה נחקר במידה מועטה על-ידי מבקר המדינה ונחשף במידה גדולה יותר במסגרת עתירה שהוגשה כנגדו לבג"צ. בשני המקומות התבררה עובדה אשר בכל מדינה מתוקנת אמורה הייתה להביא להתפטרותו של מנכ"ל המשרד, ואולי גם של השר האחראי: משרד התחבורה לא ביצע עבודת מטה מסודרת ומקצועית לפני שיצא למהלך הדרמטי והמהותי ביותר בתחום רישוי נהגים ב-40 השנים האחרונות, ולא שיקף לציבור, או אפילו לעצמו, את כל האפשרויות השונות לפתרון הבעיה.
כצפוי: בג"צ דחה עתירה נגד הפרטת מבחני הנהיגה
כיום מבצעים בוחני משרד התחבורה כ-390 אלף מבחנים מעשיים בשנה, כלומר שלאחר ניכוי עלות השכר שלהם נותרים בידי המדינה עשרות מיליוני שקלים מידי שנה, אשר נגבים באמצעות האגרות שמשלמים הנבחנים. כדי לפתור את משך הזמן הארוך שנדרש בין מבחן למבחן אפשר היה להגביר את הפיקוח על לימודי הנהיגה ולוודא שרק תלמידים שנוהגים היטב יוגשו למבחן, אפשר היה לפטר בוחנים גרועים ולהביא במקומם בוחנים טובים, לשכור כ-20 בוחנים נוספים ולבצע מספר פעולות נוספות אשר בסופו של יום היו מעלות את רמת הנהיגה של נהגים צעירים ומשפרות את הבטיחות בכבישים.
אלא שאנשי משרד התחבורה, אולי בהוראה ישירה של השר ואולי מסיבות אחרות שמובנות רק להם, בחרו להפריט את מבחני הנהיגה, כלומר להעביר מאות מיליוני שקלים שמגיעים כעת אל קופת המדינה לידי חברות פרטיות.
אנשי המשרד ניסחו נוסח למכרז, ומיד לאחר שזה הובא לידיעתנו ופורסם ב-TheCar נמסרו לנו גם שמותיהם של מספר עובדים לשעבר במשרד התחבורה שלגביהם נאמר לנו שהם "מסתובבים במסדרונות" המשרד. עוד נאמר לנו – דבר שלא ניתן להוכחה – שכמה מאותם אנשים ניהלו באותה עת מגעים עם בכירים במערך הרישוי של משרד התחבורה ועם בוחנים ורבי בוחנים מן השורה, וזאת במטרה לגייס אותם לעבודה אצל הזכיינים שצפויים לזכות במכרז. לא מיותר להזכיר שכל זה נאמר לנו עוד לפני שהמכרז פורסם, ולפני שמי מן המציעים הגיש הצעה כלשהי.
שלושה מן האנשים ששמותיהם נמסרו לנו עוד בשלבים המוקדמים של הפרשה נחשפו לבסוף כמי שמעורבים – בין אם כמנהלים מקצועיים ובין אם מאחורי הקלעים – אצל שלוש החברות שזכו בסופו של דבר במכרז (אחת מהן נפסלה, ומערערת על פסילתה), מה שעשוי להעיד על "חוש נבואי" של מי שמסר לנו את השמות, או אולי על דברים אחרים שראוי שייחקרו. מטרידה עוד יותר העובדה ששלושת אלה נאלצו לעזוב בעבר את משרד התחבורה בנסיבות משמעתיות, ושניים מהם היו מעורבים באחת מפרשות השחיתות החמורות בתולדות אגף הרישוי – שבמהלכה הוענקו רישיונות ניהול לבכירים במשרד בתוך כדי ביצוע עבירות.
בלעדי: הפרוטוקולים הגנוזים של הפרטת מבחני הנהיגה
חשוב להדגיש שוועדת המכרזים התמודדה עם הטענה לפיה לא יעלה על הדעת שמי שנמצאו לא ראויים לעבוד בשירות המדינה, הורשעו בדין וסולקו ממשרד התחבורה, יהיו מעורבים בתהליך ההכשרה של נהגים, שבו נדרשת מידה גבוהה של אמון ויושר אישי. תשובת הוועדה היא שהדרישה לעבר משמעתי נקי היא "לא חלק מתנאי המכרז".
מנגד, את מה שכן נמצא חבוי בין דרישות המכרז קשה להסביר בדרך הגיונית. בסעיף 4.4 למכרז – "תנאי סף למנהל המקצועי" – נדרש ש"המציע יעמיד לצורך ביצוע הפרויקט מנהל מקצועי מטעמו שיעמוד בכל התנאים הבאים". בין השאר נדרש שהמנהל המקצועי יהיה "בעל רישיון נהיגה תקף לכל הדרגות, סיים קורס בוחני נהיגה, בעל ניסיון מוכח, בנפרד או במצטבר, באחד או יותר מהתפקידים הבאים במהלך 5 מתוך 15 השנים האחרונות: בוחן נהיגה בעל ניסיון מעשי של ביצוע מבחנים מעשיים בכל סוגי הרכב… בעל רישיון להוראת נהיגה בכל סוגי הרכב אשר שימש כמנהל מקצועי בבית ספר ללימוד נהיגה".
במילים אחרות, דרישות המכרז הן, למשל, שהמנהל המקצועי של גוף שמבקש להתמודד על המכרז יהיה מי שביצע בפועל מבחני נהיגה על משאיות, אוטובוסים, וגם על טרקטור – ומעבר לעובדה שעצם הנחיצות של תנאי כזה שנויה במחלוקת הרי שבכל מדינת ישראל אין יותר מידי אנשים שעומדים בקריטריון כזה. אחד המציעים פנה במהלך המכרז אל ועדת המכרזים בבקשה להנמיך את תנאי הסף למנהל המקצועי, וזאת מכיוון ש:"הגדרות הסעיף… מצמצמות את מספר האנשים העומדים בתנאים באופן בלתי סביר ולמעשה אין כמעט כאלה העומדים בכל התנאים".
המבקשים פרטו באופן מנומק ומסודר מדוע מדובר, למעשה, בסעיף מכשיל, ואף ציינו במיוחד את "תקופת הניסיון בנוגע לכלי רכב מסוג טרקטורונים, מכונות ניידות ומלגזות… עולה כי ביחס לכלי רכב אלו כמות הנבחנים הינה זניחה ומהווה רק כ-0.05% מסך כמות הנבחנים השנתית". למרות זאת, וועדת המכרזים התעקשה להותיר את הדרישות בעינן, וסירבה להכיר במקום זאת במי ששימשו, למשל, בתפקידים ברמה גבוהה בהרבה של קושי מקצועי ושל אחריות – למשל מי שהיו אחראים על ההכשרה והפיקוח על נהגי אוטובוס.
בסופו של יום היו ודאי מי שלא יכלו להציע הצעות למכרז רק מפני שלא השיגו מנהל מקצועי שביצע בפועל מבחני נהיגה לטרקטור, וכאן מתחיל הקטע המצחיק. מסתבר שלפחות שלושה מתוך ארבעה מבין מי שעברו את תנאי הסף לביצוע מבחני נהיגה בטרקטור כמעט ולא ביצעו מבחנים כאלה במציאות. לאורך כל השנים שבהן הם היו אמורים לבצע מבחנים מעשיים מסוג זה ביצעו כל המנהלים המקצועיים המוצעים (למעט אחד) מספר קטן (פחות מעשרה) של מבחנים מסוג זה. יתרה מכך: כמעט אף אחד מבין מעט המבחנים שכן בוצעו היה מבחן אמיתי, כזה שבו נבחן מבקש רישיון מן הציבור, אלא שמדובר במבחני הסמכה לבוחני נהיגה.
אם מנסחי המכרז חושבים שביצוע מעשי של בחינות נהיגה לטרקטור הן כל כך חשובות ואסור לוותר עליהן, והם אפילו סרבו לבקשה מפורשת לשינוי של הסעיף הזה, כיצד הם קיבלו את מי שביצעו רק מבחנים בודדים לאורך 15 שנים? לחילופין, אם אפשר לקבל את מי שביצע בחינה אחת בלבד לטרקטור, בחודש מאי 2008, מדוע לפסול את מי שהיה אחראי על הכשרת נהגי אוטובוס באופן פעיל במשך שנים?
מי שיכולים לדרוש תשובות לשאלות האלה, כדי להבין אם מדובר בטמטום ובחוסר מקצועיות או שמא בשחיתות של ממש, הם חברי הוועדה לביקורת המדינה. אלה צפויים לקבל בקרוב את כל המסמכים הרלבנטיים לטיפולם.
לקריאה נוספת: איתן כבל למבקר המדינה: חקור את הפרטת הטסטים
את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל כזאת.
