Ad

דעת מיעוט: סקייוול ET5 ראוי לתשומת לב

גם נעם וינד חושב שאיוניק 5 של יונדאי ניצחה את המבחן ההשוואתי בינה לבין סקודה אניאק וסקייוול ET5, אבל אחרי 600 קילומטרים של נהיגה על כבישי הצפון המפותלים הוא מרגיש שמגיעות לסקייוול עוד כמה נקודות
אוהבים את הכתבה? שתפו אותה עם חברים, בעמוד שלכם ובקהילות שבהן אתם פעילים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin

מתוך מספר עצום של יותר מ-320 אלף כלי רכב חדשים שיעלו על כבישי ישראל השנה ויתרמו את חלקם לעומסי התנועה הלא נסבלים – מספר המכוניות החשמליות החדשות עדיין זניח ומסתכם באחוזים בודדים. אבל בשנה שבה טסלה נחתה אצלנו ומיד פתחה מבערים, ואחריה הופיעה ג'ילי עם גיאומטרי C שמציעה חבילה חשמלית מרשימה במחיר של "משפחטומטית ליסינג" – כל מי שעיניו בראשו מבין שיצאנו זה מכבר מן המעגל הקטן של מחבקי העצים ושוחרי הטכנולוגיה. מכוניות חשמליות נמצאות כאן כדי להישאר, ובשנה הבאה יתפסו נתח משמעותי הרבה יותר של השוק.

 

 

 

עיקר הפריצה החשמלית השנה התקיימה בגזרות המחיר של טסלה 'מודל 3', כלומר טווח שבין 180 ל-220 אלף שקלים. כיום יש כבר מספר מתחרות חשמליות מעניינות מאוד בטווח המחירים הזה, ובשונה ממודל 3 הן בנויות בתצורה קרוסאוברית אופנתית והרבה יותר מבוקשת ממבנה הסדאן של טסלה.

המבחן ההשוואתי שערכנו בין סקודה אניאק, יונדאי איוניק 5 וסקייוול ET5 הסתכם בניצחון לאיוניק 5 ומקום שני לסקודה, וזה מפני שההכרעה שקללה את דעותיהם של שלושה בוחנים. אני רוצה להציע גישה מעט שונה, ולטעון שלדעתי דווקא סקייוול ראוי להערכה גדולה יותר.

צריך להקדים ולומר שברוב המבחנים ההשוואתיים מתמודדות מכוניות שמיועדות לאותו קהל ולכן גם כמעט תמיד מציעות הצעה דומה מאד, לכל היותר עם ניואנסים שונים לכאן או לכאן. לעומת זאת, במבחן החשמליות נפגשו שלוש גישות שונות מאד למעבר לעידן החשמלי, ואני באופן אישי פחות מתחבר דווקא לגישה של סקודה. אף אחד לא יכול לקחת מאניאק את התנהגות הכביש המצוינת שלה ואת היכולות הדינמיות הגבוהות אשר מאפיינות בשנים האחרונות את רוב המוצרים של קבוצת פולקסווגן, ובסעיפים האלה אין ספק שהיא מנצחת את השתיים האחרות. אלא שבעיניי אניאק פחות מצליחה בסעיפים אחרים, למשל העיצוב שנראה לי כמו שילוב לא מספיק מוצלח בין מיניוואן לקרוסאובר. היציבה נמוכה מדי, הצללית ארוכה, ובעיניי זה נראה כמו רכב "סוקר-מאם" קלאסי – נושא האנשים שמשמש להובלת הילדים לבית הספר ולחוגים. גם תא הנוסעים כאילו מתאמץ שלא להיראות חדשני, ואפילו המרחב הפנימי של המושב האחורי לא יוצא דופן לטובה.

באופן אישי – הדבר שהציק לי יותר מכל הוא חולשת מערכת ההנעה שמנפקת תאוצות לא מספיק משכנעות ביחס לשתיים האחרות וגם ביחס לכלי רכב חשמלים מתקדמים, ע"ע טסלה. אם לכל הפחות הייתה ההקרבה של תחושת התאוצות מנוצלת לטובת טווח נסיעה יוצא דופן הייתי מסכים שזאת פשרה הגיונית ואולי אפילו מתבקשת. אלא שלמרות סוללה עם קיבולת של 82 קילוואט שעה (10 קילוואט יותר מאלה של יונדאי ושל סקייוול) הסקודה לא הרשימה בסעיף הזה, ודאי לנוכח הרגליים הכבדות שלנו. בהתאפקות מרבית, ובנהיגה תוך שימוש נרחב בבלימה רגנרטבית, הצלחתי להתקרב לטווח של 400 ק"מ – רחוק מאוד מן הטווח המוצהר של 517 ק"מ בין טעינות.

 

 

אם לא די בכך יש גם את סעיף המחיר, "החל מ-190 אלף" לגרסה הבסיסית ביותר, דרך 225 ועד 261 אלף שקלים לגרסאות באבזור מתקבל על הדעת. אל תבינו לא נכון: הרעיון של סקודה לייצר מכונית חשמלית שתרגיש הכי קרוב שאפשר למכונית "רגילה" הוא מבורך מאוד. אבל כאשר זה לא מגובה ביעילות שהיא בבסיס ערכי כל תוצרי "סקודה" וכשאניאק לא בולטת לטובה בכל הנוגע למרחב הפנימי ולטווח הנסיעה זה קצת מפספס את הפואנטה.

לכן, בדעת מיעוט ובשונה מעמיתיי, אני מעניק את המקום השני שלי ל-ET5 של סקייוול – הרכב הראשון של היצרן הסיני העלום יחסית. הכלי הזה ממש לא חף מבעיות: יש לו ממשק הפעלה לא מספיק נוח לתפעול ויותר מידי גימיקים שמרגישים כאילו נלקחו מטאבלט סיני זול. בסעיפים החשובים יותר הוא מפספס עם דוושת בלם מאוד נקודתית ולא נוחה לשימוש ועם הורדת כוח ברוטלית מידי לכביש. למעשה, לחיצה חזקה מידי על המצערת מסחררת את הגלגלים בסחרור ארוך ו"לא מקצועי". פספוס גדול שבעתיים, במיוחד לנוכח מחירה של ג'ילי גיאומטרי C – הוא תג מחיר מופרז שפוגם ביכולתו להתמודד. מצד שני, ET5 מציע את הכי הרבה מרחב פנים בדגש על שורת המושבים השנייה, הוא מאד מאובזר ומעניק את תחושת הפרימיום הגבוהה ביותר מבין השלושה שבמבחן.

 

 

כמו בסקודה, גם מעצבי סקייוול בחרו בקו עיצובי עכשווי ולא בכיוון עתידני כמו יונדאי, ואנחנו מדברים על עיצוב אופייני לשלל רכבי פנאי מוכרים ונמכרים. התוצאה הסופית מוצלחת למדי לטעמי, ולא נראית כמו חיקוי בוטה של אף מתחרה.

איכות החומרים של תא הנוסעים לא מושלמת אבל התחושה שמתקבלת משילוב מושבי עור עם חימום וקירור (אגב, הם הנוחים ביותר בהשוואה הזאת), פס עץ במרכז הדשבורד ועיטורי לד – בהחלט מרשימה. גם מערך מערכות העזר לבטיחות ראוי לציון, וכולל מערכת לשמירה על מרכז הנתיב ובקרת שיוט אקטיבית עם זחילת פקקים שמתפקדות טוב מאוד. חבל כמובן שבמחיר הגבוה מידי של ET5 לא מקבלים גם מערכת התראה מפני כניסה לנתיב נסיעה חסום ומצלמות 360 מעלות כמו ביונדאי.

למעט סחרור הגלגלים המעצבן, מערכת ההנעה של סקייוול מעניקה לרכב הגדול תחושת זריזות מרשימה גם בזינוק מן המקום וגם בעקיפות, כולל בכבישים הרריים ובמהירויות לא נמוכות.

 

 

אי אפשר להתעלם מכך שהיכולות הדינמיות של ET5 נמוכות משמעותית מאלה של המתחרות כאן, וגם מאלה של רוב הקרוסאוברים המודרנים בעלי מנועי בעירה. השאלה היא אם מדובר בבעיה דרמטית עבור הלקוחות של הכלי הזה. אין ספק שאנחנו לא מדברים על הרכב שהייתי בוחר לטיול נהיגה על כבישי הצפון המפותלים, למרות שזה בדיוק מה שעשיתי עם ET5 בסוף השבוע שלאחר המבחן ההשוואתי. ההתרשמות שלי, כעבור 600 קילומטרים של נהיגה על הכבישים המפותלים ביותר בישראל, היא שהוא מספק יותר אחיזת כביש מכפי שרוב הנהגים ישתמשו בה אי פעם, ובנוסף לכך אפשר גם לשמור איתו על קצב יפה בלי הרבה דרמות ומבלי להידרש ליכולות נהיגה פנטסטיות.

כמו כן לגנותו עומדת בין השאר גם בלימה רגנרטיבית שכמעט לא קיימת, ולמרות זאת הצלחתי להשיג איתו טווח מרשים למדי של כ-370 קילומטרים בין טעינות בנהיגה מאומצת, ו-400 קילומטרים בנהיגה מתונה יותר. מאד חבל ש"טעינה מהירה" אצלו מגיעה לכל היותר אל 60-70 קילוואט לעומת 125-175 אצל המתחרות.

 

 

בשורה תחתונה נראה שהדבר שפוגע בדגם הזה יותר מכל הוא מחיר מופרז ביחס למוצר, ועם תג מחיר אטרקטיבי יותר הוא יכול לקרוץ ללקוחות רבים שאוהבים קרוסאוברים ומחפשים תחליף לקרוסאובר בנזין או דיזל טיפוסי.

איוניק 5 מנצח

כמו עמיתי גם אני מעניק את המקום הראשון ליונדאי איוניק 5, וברור לי שיש מי שיחשבו שהעיצוב שלה, בסגנון "רטרו-אייטיז-עתידני", עלול להימאס כעבור זמן לא רב. יש גם מי שיטען, אולי בצדק, שאיכות הפלסטיק הממוחזר ועיצוב תא הנוסעים מאכזבים כאשר מדובר ברכב שעולה "החל מ-" 190 אלף שקלים, ובאמת – גם הדשבורד עם הצגים הבהירים ועודף המידע די מעצבנים בנהיגה, במיוחד בלילה. ולמרות כל זאת אין ספק שהניסיון הראשון של יונדאי לייצר רכב חשמלי ייעודי הוא מוצלח מאין כמותו, עם מפגן יוצא דופן של עיצוב וטכנולוגיה ומעל הכל: יחידת הנעה מרשימה ובעלת יכולת.

איוניק 5 הרשימה ביחס לשתיים האחרות ביכולת שלה להוריד את הכוח לכביש בצורה לינארית, עם זמינות מיידית מצד אחד ובלי סחרור גלגלים מיותר כמו בסקייוול. מבחינת טווח הנסיעה איוניק חוצה בקלות את ה-400 קילומטרים בין טעינות בתנאי שימוש סבירים, ואופציית הטעינה המהירה שלה מוכיחה את עצמה בגדול. גם בתחום אחיזת הכביש איוניק 5 מרשימה, וזאת למרות היגוי מנותק, תזזיתי וחד מדי. עיצוב המושב האחורי לא מנצל את כל רוחב המכונית משום מה אך המרווח לרגליים ולכתפיים, גם לשלושה נוסעים מבוגרים, טוב ועדיף מאשר בסקודה.

 

 

טסלה מוכיחה לי שבשלב הזה רוב הלקוחות של כלי רכב חשמליים בהחלט מחפשים לא רק כלי רכב אלא גם אמירה טכנולוגית וחדשנית, ואיוניק 5 נותנת ללא ספק "הצגה" ראויה מאד בסעיף הזה. עבור "הטכנולוגים" זאת כרגע האלטרנטיבה היחידה לטסלה מודל 3.

דעת הרוב: מבחן השוואתי: סקודה אניאק מול יונדאי איוניק 5 וסקייוול ET5

  • Ad
  • Ad
  • עוד באתר

    Ad
    שינוי גודל פונט
    ניגודיות