הדרך אל עתיד התחבורה החשמלית נסללת ברגעים אלה ממש במספר לא מבוטל של מסלולים מקבילים, ואחד המעניינים בהם הוא מיזם הסוללות השיתופיות אליו חברו מספר יצרניות אופנועים מובילות בעולם. הרעיון עצמו פשוט ועל פניו גם קל ליישום: על כלים חשמליים קטנים – החל מקורקינטים ואופניים חשמליים וכלה במכוניות זעירות עם שלושה וארבעה גלגלים – אין עודף מקום לסוללות חשמליות. מצד שני, אפשר להפוך את החיסרון ליתרון אם בונים סוללות נתיקות סטנדרטיות שאותן אפשר להחליף בעמדות החלפה שגם הן סטנדרטיות.
הונדה משתפת פעולה בשני מיזמים מקבילים שמטרתם יצירת סטנדרטיזציה של סוללות כאלה ושימוש משותף באותן סוללות. במיזם אחד שותפות איתה כל יצרניות האופנועים היפניות האחרות, ובמיזם האחר, יחד עם ימאהה, חברות קבוצת פיאג'יו האיטלקית וק.ט.מ האוסטרית. כל יצרניות האופנועים יפתחו דור חדש של מוצרים – למשל אופנועים וקטנועים – שמתוכנן לשאת סוללה בתצורה אחידה ועם נתונים חשמליים אחידים, וזאת במטרה שכל האקו-סיסטם התומך, וכל המשתמשים, יוכלו לחלוק את אותם משאבים.
לפני מספר שבועות פרסמה הונדה שבכוונתה להרחיב את השימוש באותה "סוללה גנרית" גם אל הריקשות החשמליות החדשות שמתחילות לגדוש את הכבישים והדרכים של הודו, בעידוד הממשלה. הונדה, שמילא מפתחת פרויקט לשיתוף סוללות, מהמרת על שוק הריקשות החשמליות כעל אחד המנופים היעילים לקידום מיזם הסוללות שלה.
היתרונות כמעט ברורים מאליהם: כח הקניה בהודו לא מאפשר רכישה המונית של כלי רכב חשמליים מתוחכמים ויקרים אבל מתאים מאד להמרות זולות של המוני כלי רכב, בתנאי כמובן שהם מציעים תחרות כלכלית הולמת לכלים הנוכחיים שמונים במנועי בעירה פנימית. החלק הזה, הכלכלי, נתמך במידה רבה בתמריצים ממשלתיים שמעניקה ממשלת הודו למשתמשי הקצה באמצעות סובסידיות לרוכשי רכב חשמלי. המספרים (הגדולים) מדברים בעד עצמם: בהונדה מביטים על שוק פוטנציאלי של יותר מ-8 מיליון ריקשות תלת גלגליות שמשמשות כמוניות להסעת נוסעים, ורובן עושות כיום שימוש בעיקר במנועים מונעי גז טבעי. ריקשות חדשות יותר הוסבו כבר לחשמל או יוצרו מלכתחילה כחשמליות, אך ברוב המקרים עם סוללות פשוטות, זולות ולא הכי יעילות.
בתחילת החודש הקימה הונדה בעיר בנגלור שבדרום הודו מיזם חדש שנקרא "הונדה פאוור פאק אנרגיה הודו", וכבר בעוד כחצי שנה היא מתכוונת להשיק את שירות הסוללות השיתופיות שלה לריקשות חשמליות חדשות. חברת הבת לא תייצר ריקשות כאלה בעצמה אלא תעניק סיוע לוגיסטי ושירותי הנדסה לכל היצרניות המקומיות שירצו להצטרף לפרויקט, ותנהל את הלוגיסטיקה של הקמת תחנות החלפה ציבוריות וניהול מאגר גדול מספיק של סוללות להחלפה.
הונדה עובדת על פרויקט "הסוללות הנתיקות" כבר משנת 2015 והשיקה את הקונספט עצמו בשנת 2017. שנתיים מאוחר יותר יצאה יצרנית האופנועים הגדולה ביותר בעולם לניסוי שטח עם אופנועים וקטנועים חשמליים בפיליפינים, באינדונזיה וביפן. בתחילת השנה הנוכחית העמידה הונדה בהודו צי של 30 ריקשות חשמליות ופצחה בניסוי שצבר עד כה יותר מ-200,000 ק"מ של נסיעה חשמלית. הניסוי הזה, כך מספרים אנשי הונדה, הניב לא מעט תובנות, ובעיקר חשף שלוש נקודות תורפה: ראשית, הסוללות עדיין יקרות מידי, שנית – משך הטעינה שלהן ארוך מידי, כלומר שנדרש מספר גדול יחסית של סוללות כדי שהפרויקט יצליח ויהיה שימושי, ושלישית – טווח הנסיעה שהסוללות מספקות עדיין קצר מידי.
הפתרון של הונדה הוא שימוש בסוללות המתוחכמות ביותר שלה שאותן היא מכנה "ערכת כוח ניידת" (MPP) ובעמדות הטעינה הציבוריות שבנויות ממודולים בני 12 תאים. במקומות נידחים יחסית מספיק להציב מודול אחד, שמספק טעינה מהירה יחסית, והמשתמשים מתייצבים לצידו, מעבירים כרטיס משתמש, שולפים סוללה טעונה ומחזירים במקומה סוללה פרוקה. במקומות שבהם יש ביקוש גדול אפשר להציב מספרים גדולים יותר של מודולים, כלומר להגדיל את ההיצע במכפלות של 12 תאים לכל מודול. הניסוי של הונדה מצא שדי בהקמת שלוש תחנות החלפה ברדיוס של 5 קילומטרים כדי לאפשר הפעלה של צי ריקשות. אגב, את תחנות ההחלפה עצמן אפשר להזין מרשת החשמל המקומית או מאנרגיה מתחדשת באמצעות פאנלים סולריים ושבשבות.
לסוללה סטנדרטית יש תכולת אנרגיה של 1.3 קילוואט שעה והיא פועלת במתח של 50.26 וולט, משך הטעינה שלה הוא כחמש שעות בטעינה איטית והיא שוקלת 10.3 קילוגרם כלומר שמשתמש יכול להרים אותה בקלות, וגם לשלוף ולהחליף אותה במהירות. בכל ריקשה חשמלית יש ארבע סוללות ובהחלפה טיפוסית, שאורכת דקה אחת או פחות, מחליפים שתי סוללות. במקרה הצורך אפשר כמובן להחליף את כל הארבע.
המיזם של הונדה מבוסס על יזמים מקומיים שיהיו הבעלים של הסוללות ושל המודולים, וזה יוזיל את מחיר הרכישה של הריקשות עצמן ויגדיל את פוטנציאל המשתמשים בהן. הונדה, מצידה, תמשיך לפתח את הסוללות עצמן והדגש מבחינתה ומבחינת שותפותיה הוא רק על מבנה המארז והחיבורים החשמליים שלו. תאי הסוללה עצמם הם תאי ליתיום-יון סטנדרטיים שמשמשים בימינו את תעשיית האלקטרוניקה כולה, למשל במחשבים ניידים, וככל שהטכנולוגיה תפתח אפשר יהיה להחליף את תכולת המארזים בתאים חדשים ומתקדמים יותר. הסוללות שישמשו את המיזם ההודי ייוצרו בהודו עצמה.
נכון לתחילת 2022 מספקות 4 סוללות טווח נסיעה מוצהר של כ-60 קילומטרים בלבד בריקשה החשמלית, וכדי להקל על אפשרויות ההחלפה הכינו אנשי הונדה למשתמשים אפליקציית טעינה לטלפונים חכמים, ובאמצעותה הם יכולים למצוא את כל עמדות ההחלפה באזור ולדעת מה הזמינות של סוללות טעונות בכל תחנה.
