סין מובילה בענק את מהפכת הרכב החשמלי העולמית, ובזכות המנהיגות של הממשלה הסינית דילגה תעשיית הרכב שלה ועקפה תעשיות שקמו 100 שנים לפניה וזכו לאורך עשרות שנים בתמיכות ממשלתיות בהיקף של מאות טריליוני דולרים.
בזכות מדיניות ממשלתית צופה פני עתיד יש כיום בסין יותר טכנולוגיה, יותר כושר ייצור, יותר יצרניות רכב ויותר יצרניות וכושר ייצור של סוללות לרכב חשמלי מאשר בכל מדינה אחרת על פני האדמה. אותה מדיניות, אגב, צמצמה בעשרות אחוזים את זיהום האוויר בעריה הגדולות של סין, וכך הצילה חיים ושיפרה את בריאותם של מיליונים.
זאת הסיבה שכבר לפני כשנתיים, לאחר שהממשלה הסינית עשתה את שלה בתמיכה ברמת החברות, ברמה הרגולטורית, וגם בתמיכות וסובסידיות לצרכנים, שוק הרכב החשמלי הסיני בגר והבשיל, והממשלה הפסיקה להעניק הטבות וסובסידיות.
בינתיים, אצלנו, ממש באותם ימים שבהם ממשלת סין החלה לקדם את הרכב החשמלי, קיבלה ממשלת ישראל החלטה "ללמד את העולם כיצד להיגמל משימוש בנפט". מאז חלפו כבר כמעט 15 שנים אבל ממשלת ישראל לא עשתה כמעט אף פעולה למען קידום רכב חשמלי. פעולה כמעט יחידה שכן בוצעה הייתה הפחתת מס קניה, אם כי גם זה הותנה בכך שלא יימכרו כאן יותר מידי כלי רכב חשמליים, כך שהכנסות המדינה ממיסוי על רכב לא תיפגענה.
חמור מכך: בשעה שרוב מדינות העולם נערכות לעידן הרכב החשמלי ומשקיעות מיליארדים בהקמת תשתיות טעינה ציבוריות – ממשלת ישראל הקציבה לאותו צורך כמה עשרות מיליוני שקלים אבל במשך 4 שנים לא הצליחה לממש אפילו מחצית מן הסכום שהוקצב.
וזה לא הכל: הדבר המשמעותי ביותר לעידוד המעבר לרכב חשמלי, נוסף לסובסידיות ולמיסוי תומך, הוא מדיניות ברורה, החלטית וארוכת טווח שתאפשר לכל השחקנים בשוק להעריך את ההשלכות הכלכליות והמעשיות מבחינתם, ולהיערך בהתאם מבחינת הזמנות רכב והתקנת תשתיות. אלא שמאז שנת 2007 ועד היום ממשלות ישראל לא הציגו לציבור מתווה מס ברור שיאפשר לכולם להבין אם קיימת מדיניות ממשלתית וכיצד הם עתידים להיות מושפעים ממנה.
לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שמעבר לרכב חשמלי ייאלץ את מנהל הכנסות המדינה למצוא תחליף לחלק מן המיסוי על הדלק אשר מכניס כיום לקופת המדינה כ-19 מיליארד שקלים בשנה. הכנסות אלה אמנם לא ייעלמו בבת אחת, שהרי צי הרכב הישראלי מונה קרוב ל-4 מיליון כלי רכב שרובם שורפים בנזין וסולר, אבל ברור שצריך למצוא תחליף. הפתרון ההגיוני ביותר הוא מס נסועה – כלומר תשלום מס בהתאם למידת השימוש בפועל בכלי רכב. מס כזה, אגב, יישאר מס השימוש היחיד בעידן הרכב החשמלי (היות שכל שאר המיסים הם מיסי קניה ובעלות), ובכוחו לווסת את הביקוש לנסיעות של "רכב פרטי" אשר גודשות את הכבישים הפקוקים שלנו.
מילכוד 22
כרגע, כפי שהדליפו גורמים שונים במשרד האוצר, מתקיימים שם דיונים אודות מיסוי נסועה (אלה, אגב, החלו כבר לפני לא מעט שנים ולאו דווקא בגלל רכב חשמלי), וזה מלחיץ לא מעט בעלי רכב חשמלי בישראל ובעיקר את מי ששוקלים לקנות רכב חשמלי כדי לחסוך בהוצאות דלק.
הבעיה שנוצרה היא לאו דווקא הטלת המס הבלתי נמנעת, והמוצדקת לכשעצמה, אלא חוסר שקיפות ועמימות כלפי הציבור, והעובדה שהממשלה לא מציגה חזון ומדיניות ברורה. במצב כזה מחליטים לא מעט לקוחות פוטנציאליים "לשבת על הגדר" ולדחות קבלת החלטות במקום לזנק פנימה אל "העידן החדש".
בינתיים, לאחר שסין חוותה לאחרונה גל נוסף של קורונה אשר שיתק אזורים נרחבים במדינה ופגע בייצור, החליטו ממשלות של ערים גדולות ושל מחוזות שבהם מיוצרים כלי רכב להחזיר את הסובסידיות לכלי רכב חשמליים במטרה לעורר את שוק הרכב הרדום. ממשלת בייג'ינג' הכריזה בשבוע שעבר על הענקת סובסידיות של עד 1,500 דולר לרכב במטרה לעודד רכישת כלי רכב חשמליים, וזאת בעקבות צעד דומה שהושק בשנחאי ב-17 ביוני. התוכנית החדשה, שפורסמה לציבור על-ידי לשכת המסחר של העיר, כוללת הטבות מס למי שימסור לגריטה רכב ישן עם מנוע בעירה פנימית, והיא נכנסה לתוקף באופן מיידי ותימשך עד לסוף השנה הנוכחית.
ההטבות בסין לא מוענקות רק למי שגורט רכב אלא גם למי שמעביר רכב קיים לעיר אחרת או מוכר אותו, וזה כולל גם מכוניות חדשות יחסית, בנות פחות משש שנים. סכום הסובסידיה משתנה בהתאם לתועלת הסביבתית של המהלך, והוא גדול יותר ככל שהמכוניות שמהן נפטרים מייצרות יותר נזק סביבתי. בנוסף, כדי למנוע מן התוכנית להפוך לזרז להוספת כלי רכב לעיר שממילא סובלת מגודש, התוכנית החדשה ממוקדת בבעלי רכב קיים ומעודדת אותם להשתדרג לכלים חדשים וידידותיים יותר לסביבה.
אחת ממטרות הסובסידיות היא לעודד רכישת רכב חדש מייצור מקומי, וכך, למשל, מעניקה ממשלת מחוז ג'יאדינג, שם פועלת יצרנית הרכב NIO, סובסידיות לכלי רכב שמיוצרים באותו מחוז.
ובינתיים בהולנד
כאשר ממשלה מחליטה שיש ערך חברתי או כלכלי בעידוד התנהגות מסוימת יש מספר עצום של דרכים יצירתיות לבצע מדיניות כזאת. סובסידיות, או, מהכיוון ההפוך- מיסוי – הם אמצעים מקובלים וההשפעה שלהם לרוב די מיידית, אבל יש גם דרכים נוספות.
הולנד, למשל, רוצה להאיץ את המהלך שנועד לצמצם את פליטות הפחמן כדי למזער את הפגיעה באקלים כדור הארץ, ובמקביל לסובסידיות שמוענקות שם לרכב חשמלי, ולהחלטה על איסור מכירת מכוניות עם מנועי בעירה משנת 2030, תנסה לצמצם באופן אקטיבי את אפשרות הבחירה כבר משנת 2025.
מזכירת המדינה לענייני תשתיות וניהול מים, ויויאן היינן, הגישה לפרלמנט ההולנדי תזכיר חוק שיאסור מכירת מכוניות מזהמות באמצעות תוכניות ליסינג למיניהן. במילים פשוטות: החל משנת 2025 כל מי שירצה לשכור מכונית בליסינג יוכל לבחור רק מכונית חשמלית או היברידית-נטענת.
אצלנו, בישראל, במקום להפחיד את הצרכנים עם מיסוי נסועה חדש, ולפני שמחליטים על ה"איך", ממשלת ישראל צריכה סוף סוף לקבל החלטה ולשם שינוי גם לעמוד בה: קבעו מתי יומר צי הרכב הישראלי להנעה לא מזהמת, ומה מתווה המיסוי וההשקעה בתשתיות שיגרום לזה לקרות, ושקפו את זה לכלל הציבור כדי שאנשים יוכלו לקבל החלטות מושכלות.
