רוב הישראלים, בהם גם חובבי הרכב המושבעים, פספסו את הפרשה החשובה ביותר שהתחוללה השבוע בתעשיית הרכב, ולמרות שמדובר בסיפור מרתק, וקריטי להבנת עתיד התעשייה ועתידה של ישראל כמעצמה טכנולוגית – קשה להאשים אותם. בתוך שלל הצרות שלנו כאן קשה היה לעכל את החשיבות של כותרת שבישרה על כך שענקית ייצור הרכיבים האלקטרוניים הטייוואנית פוקסקון (Foxconn) – אשר מוכרת לאנשי תעשיית האלקטרוניקה כחברה שמייצרת את האייפון של אפל – מוכרת מפעל רכב בעיר לורדסטאון, אוהיו.
אחרי הכל, רק קוראים אדוקים של TheCar יודעים שלענקית הטייוואנית בכלל היו שאיפות לייצר רכב חשמלי בארה"ב, ושלצורך זה היא רכשה בעבר מפעל מחליד לייצור רכב שנבנה במקור על-ידי ג'נרל מוטורס ונרכש ממנה בפרוטות על-ידי חברת הסטרטאפ 'לורדסטון מוטורס' שנכשלה בניסיון שלה לבנות בו רכב חשמלי.
אלא שמאחורי המספרים היבשים של השבוע – מכירת המפעל הלאה לחברה אנונימית תמורת 375 מיליון דולר – מסתתר סיפור מטלטל על כישלון אסטרטגי קולוסלי שעשוי להפוך לסיפור הצלחה אדיר באמצעות הימור חסר תקדים על עתיד הטכנולוגיה. מה שבאמת חשוב, ונוגע לכל אחד ואחת מאיתנו בישראל – זה שהסיפור של לורדסטאון מציב תמרור אזהרה בוהק שמזהיר אותנו שאם ממשלת ישראל לא תפעל מהר היא תסכן את העתיד שלנו כמעצמה טכנולוגית.
במרכז פרשת השבוע עומדת הרוכשת, ישות מסתורית בשם "Crescent Dune LLC" אשר הוקמה בסך הכל 12 ימים לפני חתימת העסקה במדינת דלאוור, מקלט מס ידוע שמאפשר אנונימיות תאגידית.
למרות זאת, פוקסקון תיארה את הרוכשת בלקוניות תמוהה כ"שותפה עסקית קיימת". הסתירה הזאת עשויה לאותת שמדובר בשימוש בחברת מטרה ייעודית (SPV) שכל מטרתה היא לאפשר ביצוע עסקה מורכבת תוך שמירה על חשאיות זהות הרוכש האמיתי. העובדה שפוקסקון תוסיף להשתמש באותו מפעל – לא כבעלים אלא כשוכרת – מחזקת את ההבנה שמדובר בארגון מחדש של המקום ולא בנטישה שלו.
זה גם היסוד להבנה שהסיפור האמיתי לא קשור למכירת מפעל אלא לקבורה של חלום אחד – ייצור רכב חשמלי אמריקני – ולידתו של חלום אחר, גדול ומשמעותי פי כמה: הפיכת מפעל רכב כושל לאבן פינה בתשתית הפיזית של מהפכת הבינה המלאכותית.
החלום שבאמת מת הוא לא חלום הרכב החשמלי
לפני שעוברים לפרק הבא, המותח יותר, צריך לומר הספד קצר על מה שבאמת מת – וזה לא הרכב החשמלי. כאשר פוקסקון נכנסה אל תעשיית הרכב – גם בלורדסטאון אוהיו וגם עם הבטחות למספר מיזמים משותפים אחרים עם יצרניות רכב ותיקות – היא הביאה בשורה מרתקת של רפורמה דרמטית בתעשייה בת 130 שנים.
בשונה מכל מה שמוכר לנו – חברות יצרניות שמדביקות בגאווה את הסמל שלהן על חזית המכוניות שהן מייצרות – פוקסקון הבטיחה לשכפל את ההצלחה הפנומנלית שלה בשוק האלקטרוניקה ולהדביק בה את תעשיית הרכב.
אין כמעט סיכוי שמישהו מאיתנו לא משתמש במוצרים שפוקסקון מייצרת והסיבה שרובנו לא נתקלו מעולם בשם שלה – על אף שזאת אחת מיצרניות האלקטרוניקה הגדולות בעולם – היא שהחברה הטייוואנית מייצרת רכיבים ובונה מוצרים עבור חברות אחרות. מכשירי ה'אייפון', שאותם אנחנו מזהים עם אפל, הם רק דוגמה אחת, אבל כמעט בכל מכשיר אלקטרוני בעולם יש לוח אם, או צ'יפ, או רכיב אלקטרוני כלשהו שפותח על-ידי פוקסקון או יוצר על-ידה.
פוקסקון רצתה להביא את המודל הזה לתעשיית הרכב וההיגיון מאחורי זה הוא שהתעשיית הזאת עשתה כבר ממילא את חצי הדרך לשם. מאז ימיה הראשונים של תעשיית הרכב העולמית היא נסמכת על יצרניות משנה שמייצרות עבורה חלקים שונים, ובעשורים האחרונים התגברה המגמה הזאת עד כדי כך שכמה מיצרניות החלקים הן חברות גדולות יותר מחלק מיצרניות הרכב.
הצעד שפוקסקון ביצעה נועד להציב אותה בין ספקיות החלקים ליצרניות הרכב ולהפוך אותה לקבלנית ביצוע שיכולה לייצר רכב בקבלנות לכל יצרנית רכב שתחפוץ בכך. מדובר במהלך מאוד הגיוני בעיקר בעידן הרכב החשמלי כאשר רבים מן המכלולים – למשל סוללות ומערכות הנעה חשמליות – הם רכיבים גנריים וכל מה שמבדל בין יצרניות הרכב זאת השליטה שלהן בעיצוב הרכב ובתוכנות ההפעלה שלו.
אלא שהחזון של פוקסקון, לכל הפחות בהקשר של לורדסטאון שהיה אמור להיות לב הפעילות שלה מול תעשיית הרכב החשמלי האמריקנית, נכשל והותיר אחריו שובל של גופות מדממות. רשימת החיסול נפתחת עם לורדסטאון מוטורס (Lordstown Motors), השותפה המקורית שממנה פוקסקון רכשה את המפעל. חברת הסטרטאפ האמריקנית הזאת הגישה בקשה לפשיטת רגל ביוני 2023 תוך שהיא מאשימה את פוקסקון ב"הרעבה מכוונת" ובחבלה בעסקים שלה. סטאטאפ חשמלי נוסף שאמור היה לבנות רכב שטח חשמלי במפעל בלורדסטאון הוא IndiEV והוא קרס ארבעה חודשים בלבד אחרי לורדסטאון מוטורס, באוקטובר 2023.
בחודש יוני 2024 פשטה את הרגל חברת פיסקר (Fisker), שהבטיחה לייצר בלורדסטאון את דגם ה-Pear החשמלי ולמכור אותו במחיר נגיש של פחות מ-30,000 דולר. שרשרת הכישלונות התפעוליים והפיננסיים של פיסקר לא קשורים ליצרנית הטייוואנית, אבל ודאי השפיעו על קבלת ההחלטות בהמשך. שותפה-לקוחה רביעית, Monarch Tractor, הצליחה לייצר כמה מאות טרקטורים חשמליים בלבד, טיפה בים השאיפות שלה, ואפשר לומר שבשלב הזה כבר היה ברור שהכישלון הוא לא מקרי או נקודתי אלא מערכתי.
פוקסקון גילתה בדרך הקשה שתעשיית הרכב, עם מחזורי פיתוח ארוכים, רגולציה כבדה וצורך בהון עצום – לא דומה לעולם האלקטרוניקה הצרכנית.
אפשר לומר גם שפוקסקון הימרה מראש על "סוסים מתים" ואין פלא, לכן, שהמפעל שלה הפך לבית קברות מפואר לשאיפותיה בתחום הרכב. השאלה המסקרנת, בהקשר הזה, היא אם מדובר בכרונולוגיה של מוות ידוע מראש או פשוט בחוסר מזל, ובדיעבד נראה שהיו שפע של סימנים מקדימים שבאמצעותם אפשר היה לחזות את הסוף.
בשנת 2017, על מדשאת הבית הלבן, הכריז נשיא ארה"ב דאז, דונלד טראמפ, על הקמת מפעל ענק של פוקסקון לייצור מסכי LCD במדינת וויסקונסין. טראמפ, בית יוצר בלתי נלאה להבטחות, סיסמאות וקלישאות, כינה את המפעל הזה "הפלא השמיני של העולם" והבטיח השקעה של 10 מיליארד דולר שיספקו לא פחות מ-13,000 מקומות עבודה.
אלא שהמציאות הייתה פרוזאית וכואבת: פרויקט מסכי ה-LCD של פוקסקון התגלה כאחיזת עיניים, בזבז מאות מיליוני דולרים מכספי משלם המיסים ובמקום מפעל ענק הוא הותיר אחריו שדות ריקים ומבנים שמשמשים בעיקר לאחסון. למרבה האירוניה – השטח שעליו אמור היה לקום המפעל נמכר לבסוף לחברת מיקרוסופט שמקימה עליו כעת מרכז נתונים (דאטה סנטר) לבינה מלאכותית – וזה, אם תרשו לנו – רמז מתרים לקראת המשך הסיפור.
חמש שנים לאחר הטקס בבית הלבן הגיעה פוקסקון ללורדסטאון ושחזרה שם דפוס פעולה דומה. היא רכשה מחברת לורדסטאון מוטורס מפעל שהוקם במקור על-ידי ג'נרל מוטורס והיה נטוש ברובו, הבטיחה להפוך אותו ל"מרכז הייצור והמו"פ החשוב ביותר לרכב חשמלי בצפון אמריקה", ועל סוף הסיפור הזה סיפרנו כאן ממש לפני דקה.
מערכת היחסים בינה לבין חברת הסטרטאפ הידרדרה לתביעה משפטית שבה האשימה יצרנית הרכב החשמלי הקטנה את ענקית האלקטרוניקה בהונאה ובחוסר תום לב ואף טענה שהטייוואנים פעלו אקטיבית כדי להביא לקריסתם, אבל מה שיותר חשוב עבורנו זאת התובנה שמודל הייצור החוזי שמצליח מאוד בעולם האלקטרוניקה לא בהכרח אפשרי כאשר הוא מיושם בתעשיית הרכב, לכל הפחות כשמדובר בסטרטאפים תלויי הון.
מכוניות חשמליות OUT, שרתי מחשבים IN
זוכרים את מפעל ה-LCD של פוקסקון בוויסקונסין? קבלו כעת את המהדורה החדשה שלו בלורדסטאון אוהיו, אבל למען הזהירות חשוב לשים כאן כוכבית ולומר שחלק מן הדברים שתקראו כאן מבוססים על ההיגיון (שלנו) ולא על הצהרות רשמיות של אנשי פוקסקון.
המכירה של מפעל ייצור הרכב הותיק בלורדסטאון, שבוצעה השבוע, צריכה להתפרש כהרמת ידיים של פוקסקון והכרזה על נטישת החזון שלה להיות קבלנית ייצור של רכב חשמלי בארה"ב. בד בבד נראה שכרוך בכך גם מהלך אסטרטגי מחושב לעבר הזדמנות גדולה בהרבה: פוקסקון בורחת מעולם שהיא עדיין לא נכנסה אליו כדי להסתער על עולם שהיא קשורה אליו בעבותות: חומרת מחשבים.
הפרישה של פוקסקון מתרחשת בזמן שהנשיא טראמפ הכריז מלחמה על הרכב החשמלי בארה"ב וקצב הגידול בשוק הרכב החשמלי שם צנח מכמעט 50% בשנה אל נתונים חד ספרתיים כעת.
בניגוד גמור, הביקוש לחומרה בשוק התשתיות לבינה מלאכותית מתפוצץ – לאחר שמהפכת ה-AI יצרה רעב כמעט אינסופי לכוח חישוב. ביקוש לשרתי AI, אותם "מוחות" סיליקון שמאמנים ומריצים מודלי שפה גדולים, נוסק לשמים ולפי התחזיות העדכניות הוא צפוי לזנק בתוך כעשור משווי של כ-30 מיליארד דולר ב-2024 ליותר מ-350 מיליארד דולר עד לשנת 2034.
הבחירה של פוקסקון ברורה ופשוטה: במקום לזרוק כסף טוב אחרי כסף רע היא בוחרת לנטוש שוק מתקרר, עתיר הון ותחרותי, לטובת שוק רותח עם צמיחה אקספוננציאלית ושולי רווח גבוהים, מה גם שזה שוק הבית שלה.
כבר כעת פוקסקון היא יצרנית השרתים הגדולה בעולם עבור אנבידיה (Nvidia), חברת השבבים שבלעדיה מהפכת ה-AI לא הייתה מתאפשרת, והיא מחזיקה יותר מ-40% משוק שרתי ה-AI העולמי.
מפעל לורדסטאון, עם שטח עצום של כ-576,000 מ"ר, גדול פי שישה ממפעל אחר שהחברה מקימה ביוסטון, טקסטס, לייצור שרתים לאנבידיה, וזה מדגיש את הפוטנציאל האדיר שלו להפוך למרכז ייצור עולמי לחומרת AI.
בשונה ממתח רווחים זעום יחסית בקבלנות משנה לתשיית הרכב – בשוק שרתי המחשבים יש לה פרמיה של כ-40%, וזאת – אגב – נקודת האור בסיפור הזה מבחינת תעשיית הרכב. גם אם פוקסקון לא תהיה יצרנית רכב זה לא אומר שהיא נוטשת את התחום: עם כל כך הרבה כסף שהיא תעשה מייצור שרתי מחשב יהיו לה די והותר שומנים להתרכז בתחום אחר שהיא לא זרה לו: פיתוח פלטפורמות חשמליות מודולריות ורכיבי אלקטרוניקה וחשמלי עבור יצרניות רכב מבוססות. פוקסקון תוכל למנף את הרווחים ממהפכה טכנולוגית אחת כדי למצב את עצמה בדרך שקולה יותר בחזית של מהפכה אחרת.
הקשר הסודי לפרויקט סטארגייט
הסיפור של פוקסקון הופך מעסקה תאגידית למותחן גיאופוליטי אם מחברים את כל פיסות הפאזל ואת מכלול הראיות הנסיבתיות. מצד אחד יש לנו רוכשת מסתורית שהוקמה בחופזה במדינת דלאוור והיא קונה מפעל ענק עם גישה לכמויות אדירות של חשמל – שהוא המשאב הקריטי ביותר עבור מרכזי נתונים, ויש לנו את ההודאה של פוקסקון שהמפעל יוסב לייצור חומרת AI.
העקבות מוליכות אותנו אל 'פרויקט סטארגייט' (Project Stargate) – מיזם על בהיקף של 500 מיליארד דולר אשר הוכרז על ידי OpenAI, אורקל ו-SoftBank, במטרה לבצר את ההגמוניה האמריקאית בתחום הבינה המלאכותית.
במסגרת פרויקט סטארגייט יוקמו מרכזי נתונים אדירים ברחבי ארה"ב, כאשר מדינת אוהיו צוינה במפורש כאחד היעדים הפוטנציאליים להקמת מרכז כזה ופוקסקון, באופן מפורש, הוזכרה כשותפת ייצור.
המסקנה כמעט בלתי נמנעת: מפעל לורדסטאון, עם גודלו, מיקומו וייעודו החדש, הוא מועמד אידיאלי לשמש כמרכז ייצור עבור פרויקט סטארגייט, ובסבירות גבוהה Crescent Dune LLC היא חברת קש שהוקמה כדי להחזיק בנכס עבור קונסורציום סטארגייט. אם המסקנה נכונה אז הסיפור של לורדסטאון הופך לסיפור על מדיניות תעשייתית וביטחון לאומי אמריקני. זה סיפור על הפיכת מפעל רכב מחליד – סמל לדעיכה של תעשיית הרכב האמריקנית האדירה – למרכז אסטרטגי לייצור חומרת AI ולחוליה במאמץ מערבי, בהובלת ארה"ב, לבצע "רילוקיישן" לשרשרת האספקה הפיזית של תשתיות בינה מלאכותית כדי להתחרות ישירות בסין.
מרוץ החימוש בבינה מלאכותית: היכן ניצבת ישראל?
אז מדוע סיפור על מפעל כושל לייצור רכב באוהיו, ארה"ב, צריך לעניין את הקורא הישראלי?
מכיוון שהצורך בייצור מואץ של תשתיות בינה מלאכותית נובע ממגמה טכנולוגית וכלכלית עולמית בעלת השלכות אסטרטגיות דרמטיות, והסיפור של פוקסקון חושף את שדה הקרב על עתיד הטכנולוגיה – שעובר במהירות מתוכנה ואפליקציות אל תשתיות פיזיות כבדות, יקרות וצורכות אנרגיה.
השאלה שחייבת להטריד כל אחד ואחת מאיתנו היא האם מודל "אומת הסטארט-אפ" הישראלי, שמצטיין בכישרון, חדשנות וקניין רוחני אך פחות מכך (למעט אינטל) ביכולות ייצור ובתשתיות תעשייתיות רחבות היקף – ערוך למציאות החדשה?
ישראל היא מעצמת מחקר ופיתוח, גם בתחום הבינה המלאכותית, אבל הסיפור של מפעל לורדסטאון מוכיח שמכרה הזהב האמיתי בעשור הקרוב נמצא בבניית "מפעלי בינה מלאכותית" (AI Factories) – וזאת משימה שדורשת הון, שטח, אנרגיה, ומעל הכל: חזון וכושר ביצוע.
מדינת ישראל חייבת לבחון את מצבה ואת עתידה ולהבין מה מתחולל בזירה העולמית. נכון להיום ישראל עדיין מדורגת ראשונה בעולם מבחינת ריכוז כישרונות בתחום, אנחנו מארחים יותר מ-100 מרכזי מחקר ופיתוח של ענקיות טכנולוגיה בינלאומיות, ואנחנו מדורגים במקום השלישי בעולם במספר חברות ה-GenAI הפעילות. בכירי תעשיית ההי טק, למשל אייל ולדמן, מדגישים את הניסיון העצום של ישראל בתכנון שבבים, ומנכ"לים כמו סם אלטמן מ-OpenAI משבחים את הקהילה הטכנולוגית המקומית.
אלא שלצד כל זאת ישראל הידרדרה כבר מן המקום החמישי למקום התשיעי במדד ה-AI העולמי של Tortoise, המדינה סובלת מפער עצום בהשקעות המדינתיות בתחום הבינה המלאכותית בהשוואה לצרפת, איחוד האמירויות, ערב הסעודית וקטאר, וחשוב מכל – לממשלת ישראל אין אסטרטגיה לאומית סדורה ותשתיות פיזיות רחבות היקף (מחשבי-על, רשתות חשמל) שנדרשות לשלב הבא של המהפכה.
הסיפור של מפעל לורדסטאון חייב לשמש כתמרור אזהרה עבור ישראל מפני שהוא מדגים שעתיד הבינה המלאכותית נשען לא רק על אלגוריתמים מבריקים אלא בראש ובראשונה על מפעלים עצומים ויקרים שבונים את החומרה ועל מרכזי הנתונים עתירי האנרגיה שמריצים אותה.
הסכנה למודל "אומת הסטארט-אפ", שמצטיין ביצירת חברות חדשניות, מבוססות קניין רוחני ודלות נכסים פיזיים, התאים באופן מושלם למהפכה הטכנולוגית הקודמת אבל עלול להיות בלתי מתאים באופן מסוכן למהפכת הבינה המלאכותית החדשה. מדובר במהפכה תעשייתית ואנרגטית שמעניקה יתרון לגודל, להון ולתשתיות פיזיות – וכל אלה הן נקודות התורפה של ישראל.
מתחרות אזוריות שלנו, בהן איחוד האמירויות וערב הסעודית, לא מתמודדות מולנו במגרש הסטרטאפים אלא משתמשות בעושר האדיר שלהן ובונות ממש בימים אלה את התשתיות הנדרשות – מרכזי נתונים עצומים ושותפויות אסטרטגיות, ואם ממשלת ישראל לא תבנה את ה"לורדסטאון" שלנו – אנחנו נישאר תלויים בתשתיות זרות ואולי לא נוכל לאמן ולהריץ את המודלים שיפותחו כאן.
אם זה יקרה אז מדינת ישראל תאבד נתח משמעותי משרשרת הערך לטובת מדינות אחרות ותהפוך ל"מוח בצנצנת": גוף שמייצר רעיונות גאוניים אבל הוא לא הבעלים של אמצעים שמאפשרים לבנות או ליישם אותם.
המהפך של מפעל לורדסטאון ממפעל מכוניות למרכז מידע וייצור חומרה לבינה מלאכותית הוא מיקרוקוסמוס של שינוי כלכלי דרמטי. המשאב היקר ביותר של המאה ה-21 הוא כוח חישוב, ושדות הקרב החדשים הם רצפות הייצור ומרכזי הנתונים שבהם נברא ומאוחסן הכוח הזה. זה לא רק סיפור על מותו של חלום אמריקני אחד, אלא על הלידה של חזון אחר, משמעותי ובעל השלכות מרחיקות לכת הרבה יותר.
מדינת ישראל נמצאת בצומת דרכים וזקוקה יותר מתמיד להנהגה מתאימה שתצעיד אותנו לכיוון הנכון.
לקריאה נוספת:
יצרנית האלקטרוניקה פוקסקון תהיה יצרנית רכב משמעותית
עכשיו זה רשמי: יצרנית האלקטרוניקה פוקסקון היא יצרנית רכב
נחשפה: פוקסטרון מודל B תהיה פחות יקרה מטסלה 3 ומפולקסווגן ID.3
