בדרך דרומה על כביש הערבה, מעט לפני קיבוץ יוטבתה, נוטש כביש קטן את הציר הראשי ומוליך מזרחה לכיוון הפונדק המפורסם. הכביש הזה לא מסתיים במקום שמוכר לרבים כל כך אלא עוקף את ההתרחשות וממשיך מזרחה לכיוון ממלכת ירדן.
בשלב הזה זה כבר כביש צר ומפותל, ודי משובש, וצדדיו מעוטרים בחולות, צמחיה עקרה ומטעי תמרים שמתנשאים לגובה רב. סביב סביב מסתובבים להם חמורים בר בשטח ומלחכים צמחיית בר מבין העצים, וכעבור כשני קילומטרים אפשר להבחין בשלט 'מו"פ ערבה דרומית' ובשילוט שמפנה אל 'מרכז מבקרים' (נדרש תיאום טלפוני מראש).
הערבה היא אחד מפלחי הארץ הארוכים (כ-180 קילומטרים) והצרים יחסית, והיא מחולקת מבחינה גיאוגרפית ומנהלתית לשלושה אזורים: צפונית, תיכונה ודרומית. בשניים מהם – הצפוני והדרומי – הוקמו "מרכזי מחקר ופיתוח" שבהם הומצאו ופותחו עד היום רבים מן הגידולים החקלאיים שנותנים פירות (וירקות) על שולחנותינו.
רבים סבורים ש"מדינת ההי-טק" הישראלית נוצרה רק בעשורים האחרונים, ואין טעות גדולה יותר. ה"הי-טק" היה חלק לא נפרד מן המעשה הציוני עוד הרבה לפני הקמת מדינת ישראל, ואפילו בני העליות הראשונה, השנייה והשלישית הביאו לכאן חידושים ופיתחו פה ידע שלא היה קיים באף מקום אחר בעולם.
בניגוד זועק לדור הנוכחי של פוליטיקאים – רבים מאנשי ההנהגה בראשית ימי המדינה היו אנשים רחבי אופקים ומדענים, כמו לדוגמא נשיא מדינת ישראל הראשון חיים ויצמן שבזכות הישגיו המדעיים זכינו ב'הצהרת בלפור'. כפי שאפשר ללמוד מסדרת המופת 'האטום ואני' שהפיק לאחרונה תאגיד השידור הישראלי – דוד בן גוריון הקיף את עצמו במי שהעלו את מדינת ישראל על מפת המחקר העולמית ותמך בעבודתם.
'מחקר ופיתוח של ערבה דרומית' הוקם עוד בשנת 1964 כתחנת מחקר וניסויים, וכשני עשורים לאחר מכן היא הורחבה והפעילות בה מוקדה לפיתוחים חקלאיים שיושמו בשטח, תרתי משמע, על-ידי חקלאי הערבה. עוד קודם להקמת תחנת המחקר פעלה במקום (משנת 1958) תחנה מטאורולוגית שביצעה מדידות אטמוספריות של תחומים רלוונטיים לחקלאות – למשל התאדות, טמפרטורת אוויר וקרקע ולחות יחסית.
רוב פעילויות מו"פ ערבה ממומנת כיום על-ידי הקרן הקיימת לישראל ומספר משרדי ממשלה שאותם מוביל משרד החקלאות. בין המממנים הנוספים צריך להוקיר תודה ליק"א ישראל, ההסתדרות הציונית העולמית, החטיבה להתיישבות, מועצת הצמחים והמועצה האזורית חבל אילות.
במו"פ ערבה דרומית נבדקות בכל שנה יותר מ-2,500 דגימות קרקע, מים, שפכים וקולחין, דשנים, זבלים, קומפוסטים ובוצות, מצעי גידול, תמיסות הזנה וחומר צמחי ומבוצעות בהן כ-11,000 בדיקות.
החוליה החלשה בערבה היא זמינות נמוכה של מים נקיים. רוב מי התהום מכילים כמות גדולה מידי של מלחים ואלה מתאימים בעיקר לגידול עצי תמר. חלק מן המחקר ממוקד באיתור זני צמחים נוספים שיכולים להתקיים עם מים מליחים ובפיתוח של זנים כאלה.
המרכז מהווה גם מוקד לקשר עם חקלאי ירדן שמגיעים למקום כדי לשדרג את החקלאות בממלכה ששומרת על גבולנו המזרחי.
הביקור במקום מרתק עבור מבוגרים וילדים כאחד והלב מתרחב לנוכח כל הירוק שגדל בתוך המרחב הצחיח שנמצא קרוב כל כך לגבול הירדני. בין המדינות מחברות באזור הזה דיונות חול וגבעות טרשים, ומטעי התמרים נושקים לקו הגבול. בין השאר ניטעו במקום עצים שיובאו מאזורים צחיחים בהודו ובאפריקה במטרה לנסות לאקלם אותם אצלנו, ובמהלך 26 השנים האחרונות נוצר במקום ממש "מוזיאון בוטני" של חורש צפוף ואפלולי.
הרבה מאוד עבודת מחקר בוצעה בניסיון לשפר את מצבם של עצי התמר ולקבוע את מידת ההשקיה המתאימה ביותר עבורם, וגם לסייע להם להגן על עצמם מפני מזיקים.
"החלק האומנותי", והמאוד צבעוני, של הביקור נפרש ממש לקראת היציאה: מתחם מרחיב לב של פרחים בצבעים מרהיבים שגדלים בערוגות ארוכות, שורות שורות, אדומים, כתומים וצהובים, והמראה הזה – בלב מדבר – מרומם את הנפש.
כך מגיעים: תיאום טלפוני מראש עם רנה בטלפון 054-8877558. ב'וויז': מו"פ ערבה דרומית.
הצעות נוספות לפעילויות בסוף השבוע באתר הבית של דובי זכאי.
לקריאה נוספת:
טיול לסופ"ש: כל הדרכים מובילות לירושלים
טיול לסופ"ש: אל פארק רמת מנשה
טיול לסופ"ש: אל דיר ראפאת ודרך היין של יהודה
