מארגני אירועי ספורט אתגרי, לרבות ספורט מוטורי, לא יכולים להסתתר מאחורי תצהירי ויתור-אחריות של המשתתפים באירוע במידה שמוכחת רשלנות מצידם
חברות שעוסקות בספורט אתגרי דוגמת מירוצי מכוניות, שיט רפטינג בנהרות סוערים, צניחה חופשית וכיוצא באלה לא יכולות להסתתר מאחורי החתמת המשתתפים על "טופס נפנוף" – כך עולה מפסק דין חדש שניתן באחרונה על-ידי בית המשפט העליון.
כמעט כל החברות שמארגנות או מפעילות אירועי ספורט אתגרי לסוגיו נוהגות להחתים את המשתתפים על טופס שבו הם מצהירים כי ידוע להם שמדובר בספורט מסוכן, וכי הם נוטלים על עצמם את האחריות לפגיעות גוף שעלולות להיגרם להם במהלך הפעילות. בתרגום חופשי מאנגלית אמריקנית נקרא טופס כזה "טופס נפנוף", היות שהוא מסיר, לכאורה, את האחריות לנזקי גוף מן המארגנים ומטיל אותה על המשתתפים.
אלא שבית המשפט העליון, בהרכב של השופטים מרים נאור, אליקים רובינשטיין ויורם דנציגר, נפנף לאחרונה את טופס הנפנוף כאשר דן בערעוריהם של שארי שלמה חרובי ז"ל מצד אחד וחברת 'נהרות משלחות רפטינג' מן העבר האחר.
חרובי ז"ל, נהרג יחד עם שני משתתפים נוספים בעת שיט רפטינג בנהר 'וואטוט' בפפואה גינאה החדשה.
בהליך משפטי שניהלו שאריו בבית המשפט המחוזי כנגד החברה המארגנת הוטלה האחריות למותו על המארגנים, והם נדרשו לפיצוי כספי. החברה המארגנת, 'נהרות משלחות רפטינג', ערערה על הפסיקה בטענה שלחרובי ז"ל היה אשם תורם בתאונה היות שהוא ידע מבעוד מועד שהוא נוטל על עצמו סיכונים בעצם השתתפותו במסע קשה ומסוכן. לראיה הוא אף חתם על תצהיר שפוטר את החברה מאחריות לתאונה אם תקרה כזאת.
קרובי משפחתו, לעומת זאת, ערערו בדרישה להגדיל את הפיצוי שנפסק.
שופטי בית המשפט העליון הטילו את מלוא האחריות למות השלושה על חברת 'נהרות' וקבעו שהחברה התרשלה בניהול המסע. למשל, בדפי הסבר שחילקה למשתתפים לפני המסע נכתב שלפני כל כניסה לקטע מסוכן של הנהר "נצפה ונבחר את הדרך הטובה והבטוחה למעבר". בפועל, קובעים השופטים, לא כך נהגה החברה: "מה שקרה בפועל הוא שמדריכי המסע כלל לא עצרו עד לאירוע התאונה ולא התנהלו – כפי שהיה צריך להתנהל – לפי כל הראיות, עקב בצד אגודל".
אשר לטענה בדבר "הסתכנות מרצון" קבעו השוטים ש"תנאי להגנה של הסתכנות מרצון הוא כי הניזוק 'חשף עצמו' לסיכון. 'חשיפה' זו אין עניינה אך ידיעה על דבר התרחשות הנזק… אלא עניינה חשיפה לתוצאותיו המשפטיות של הנזק… המנוח ידע – או, לכל הפחות, שהיה עליו לדעת – על אודות הסיכון הטמון בשיט רפטינג, בפרט באזור בלתי מוכר; והוא הסכים לאותה "חשיפה" לנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מהסיכונים הרגילים הנלווים לשיט בנהר מסוכן. אולם, המנוח לא קיבל על עצמו את הסיכון להתרחשות נזק – לרבות מוות – כתוצאה מניהול המסע שלא כמובטח ובניגוד למתוכנן, באופן שחרג מהנהלים שהחברה המארגנת עצמה קבעה – דהיינו, התנהלות בנהר ללא עצירות ולא, כפי שצריך היה לעשות, עקב בצד אגודל, תוך בדיקת היכולת להמשיך בשיט לנוכח המכשולים המצויים בתוואי הדרך. המנוח לא הסכים שתוצאות הנזק במקרה שכזה תיפולנה על כתפיו, בייחוד לנוכח העובדה שהפעולה – או, ליתר הדיוק, המחדל – שגרמה לנזק בוצעה כאן על-ידי 'נהרות'… הדברים ברורים ומדברים בעד עצמם. העובדה שהסכנות שבנהר היו ידועות אינה מעידה על רצון להסתכן בתוצאות המעשים הרשלניים של 'נהרות', כפי שארע כאן", קבעו השופטים.
תרומה שולית
אשר ל"אשם התורם" קבעו השופטים כי אין בעצם השתתפות המנוח בשיט מסוכן, כשלעצמה, כדי להצביע על קיום אשם תורם. בתצהיר שעליו חתמו המשתתפים נכתב אמנם בין היתר: "יודעתי מראש על… הסכנות והקושי במשלחת, ואני יוצא כחלק ממשלחת זו על אחריותי הבלעדית ולא אבוא בתביעות כנגד "נהרות" או נציגה בגין פעילות גופנית כלשהי". אלא שהשופטים קבעו שנוסח זה לא מסיר אחריות מן החברה היות שהמנוח לא התכוון ש'נהרות' תחרוג מנהליה ותבצע את השיט בשונה מהמתוכנן. "אין אלה סיכונים הכרוכים באופן טבעי בפעולת השייט ושבאופן מושכל הסכים המנוח ליטול על עצמו את הסיכוי שיתממשו. אכן נכון המנוח היה מוכן להסתכן בספורט אתגרי; על כך אין חולק, שהרי הצטרף שוב ושוב למבצעי ספורט אתגרי כמו שיט בנהרות געש, מה שהעיד שבצופן אישיותו הייתה נכונות לסיכון, שרוב רובם של בני אנוש לא היו מכניסים עצמם אליו מעיקרא. ואולם, המנוח לא היה מתאבד, ולא מאותם "העמלים מרי נפש… המחכים למוות, שתוקעין החרבות בבטנם ומשליכים עצמן מעל הגגות לפיכך- בנסיבות העניין ולנוכח ההתרשלות החמורה של "נהרות", יש לשלול את תוקפו של התצהיר… משול הדבר למי שנכון לצניחה חופשית, אך ברי כי לא ייעתר לה אם יוברר לו שהמצנח שבסופו של דבר אמור להיפתח, הוא פגום ר"ל, ולא ייפתח".
בסיכומו של דבר הוטלה האחריות למותו של חרובי ז"ל על כתפיה של חברת 'נהרות'. בפסק דין זה טמון לקח לחברות שעוסקות בייזום וארגון ספורט אתגרי, לרבות מירוצי מכוניות: החתמת המשתתפים על תצהירים שפוטרים אותם כביכול מאחריות לא תעמוד לצידם אם תוכח רשלנות שלהם בניהול או הפקת האירוע.
