כמו כל טכנולוגיה חדשה ומתפתחת, גם החדירה של רכב חשמלי נתקלה ועדיין נתקלת בהתנגדויות שונות, ואחד החסמים החשובים הוא החשש מפני התרסקות של ערך הרכב כאשר יהיה צורך להחליף את הסוללה שלו.
בעבר הלא רחוק היווה מחיר הסוללה יותר מ-60% מן הערך הכולל של הרכב, אבל גם לאחר שמחירי הסוללות צנחו עדיין מדובר בתיקון יקר מאוד שכנראה לא יהיה משתלם לבצע ברכב בן 8 או 10 או 12 שנים.
צ'רי, יצרנית הרכב הסינית ששולטת כיום בראש טבלת המכירות בשוק הישראלי (ודאי כאשר מסכמים יחד את כלל המותגים שהיא מציעה כאן), הכריזה בשבוע שעבר בסין על תוכנית אחריות חדשה לכל כלי הרכב החשמליים וה"מחושמלים" שלה שמצוידים בסוללות Rhino.
לפי דיווחים מסין, צ'רי מציעה אחריות לסוללה לכל החיים לבעלים הראשון, בתנאי שהוא עושה ברכב שימוש פרטי ולא מסחרי. האחריות לא מוגבלת רק לסוללה אלא מכסה את שלוש המערכות החשמליות המרכזיות ברכב: הסוללה, המנוע החשמלי, ויחידות הבקרה. בנוסף, צ׳רי מצהירה שאם רכב חדש מתוצרתה יתלקח כתוצאה של כשל עצמי בסוללה (להבדיל מנזק תוצאתי), היא תעניק ללקוח רכב חדש מאותו דגם (כל זה בשוק הסיני).
למה דווקא עכשיו?
כפי שכתבנו כאן, ב-1 ביולי 2026 נכנס לתוקף בסין תקן הבטיחות GB 38031-2025 לסוללות הנעה לרכב חשמלי, ותקן זה מחמיר את דרישות הבטיחות בנושא "בריחה תרמית", כלומר מצב שבו כשל בתא סוללה מתפשט אל תאים נוספים וגורם להצתת אש.
התקן דורש, למשל, שבמהלך שעתיים לאחר בריחה תרמית מתא סוללה בודד לא תתלקח שריפה בסוללה, תימנע למשך זמן מוגדר חדירת עשן לתא הנוסעים, הסוללה תהיה מוגנת מפני פגיעה פיזית בתחתית שלה ושהיא תעמוד בדרישות הבטיחות גם כעבור מחזורי טעינה רבים. ממשלת סין לא מסתפקת בכך שהרכב או הסוללה שלו יזהירו את הנהג ונוסעיו מפני אירוע מסוכן אלא מאלצת את התעשייה לעמוד ברף בטיחות למניעת שריפות.
מכאן והלאה יש יצרניות רכב שממנפות את האילוץ שלהן לעמוד בתקינה החדשה לצורך שיווקי לגיטימי, וכאשר צ'רי מצהירה ש"הסוללות שלנו עומדות בדרישות ולכן אנחנו מעניקים עליהן אחריות לכל החיים" היא למעשה ממנפת את ההשקעה שלה והופכת דרישה רגולטורית לערך צרכני ושיווקי.
בכל מקרה יש שלוש סיבות חשובות לתזמון הנוכחי של הצהרות הבטיחות, והראשונה בהן היא פסיכולוגית: סוללה היא (עדיין) הרכיב היקר ביותר ברכב חשמלי. לכן, למרות שבפועל רוב הסוללות המודרניות מחזיקות מעמד הרבה יותר מכפי שצרכנים חוששים – הפחד מן הצורך לתקן או להחליף סוללה מצנן את ההתלהבות מרכישת רכב חשמלי.
לחץ קונקרטי, וסיבה שניה לתזמון הנוכחי, מגיע משוק המשומשות שמתחיל כיום לקלוט את המסה הגדולה הראשונה של רכב חשמלי משומש. עבור לקוח שמתעניין ברכישת רכב חשמלי משומש בן 3 עד 5 שנים – תום האחריות כבר לא נראה במו עניין תיאורטי או "בעיה של מישהו אחר", ובמיוחד כאשר עדיין אין סטנדרט שקוף, מוסכם, בלתי תלוי ומחייב להערכת מצב הסוללה. סיבה שלישית היא התחרות הצפופה בשוק הסיני. יצרניות רכב משתמשות באחריות ארוכה ככלי חדירה לשוק, וזה חשוב במיוחד למותגים חדשים יחסית שמבקשים את אמון הצרכנים. זאת דרך פשוטה וברורה לקנות אמון.
לא ראשונה ובטח לא אחרונה
צ׳רי היא לא יצרנית הרכב החשמלי הראשונה בעולם שמציעה אחריות לכל החיים לסוללה ולמערכת הנעה חשמלית. בדיוק לפני שנתיים, ביולי 2024, הכריזה MG תאילנד על אחריות לכל החיים לסוללה, ליחידת ההנעה החשמלית ולבקר החשמלי בדגמים שונים כמו MG4, מקסוס 7, מקסוס 9 וסייברסטר.
צריך להדגיש שצ'רי עצמה הקדימה את MG כאשר הציעה אחריות לכל החיים עוד בשנת 2023, אולם בשעתו זאת הייתה אחריות יותר מצומצמת מבחינת ההיקף שלה. מאז חל שיפור משמעותי בטכנולוגיות הסוללה אצל כמעט כל יצרניות הסוללות והרכב. בשונה מצ'רי, MG תאילנד הציעה אחריות ללא הגבלת קילומטראז׳ שאינה מוגבלת לבעלים הראשון בלבד. אבל זה היה אז, רק בשוק התאילנדי, לדגמים מוגדרים, ובתנאי אחריות מקומיים.
יצרנית הרכב (והסוללות) המובילה BYD משחקת גם היא (באופן טבעי) במגרש הזה, אבל בזהירות. בסין BYD מבטיחה אחריות לכל החיים לתאי סוללה ברכבי האנרגיה החדשה שלה בשימוש לא מסחרי, אבל היא מבחינה בין תאי הסוללה לבין מארז הסוללה, המנוע ויחידות הבקרה – להם ניתנת אחריות של 8 שנים או 150 אלף קילומטרים.
זאת נקודה חשובה שצריך לשים אליה לב, מפני שכאשר (כל) יצרנית רכב מבטיחה משהו צריך להתרכז ולהתמקד גם באותיות הקטנות, ובמקרה שלנו להבדלים בין תא, מודול, מארז שלם, מערכת קירור, בקר, חיווט וכיוצא באלה.
מגמת "אחריות לכל החיים" לא מוגבלת רק לסין ולא נובעת רק מן התקינה הסינית החדשה. בהודו, שגם הממשלה שלה דוחפת בעוצמה את קידום הרכב החשמלי, הכריזה יצרנית הרכב מהינדרה על אחריות לכל החיים לסוללות של דגמי BE 6e ו-XEV 9e, וגם זו מוגבלת לבעלים ראשון ולשימוש פרטי. עם זאת גם כאשר הרכב מחליף בעלות האחריות של מהינדרה היא לכל הפחות ל-10 שנים או 200 אלף קילומטרים. מצד שני, כאשר מפשפשים "באותיות הקטנות" של כתב האחריות של מהינדרה מסתבר שהאחריות האפקטיבית היא ל-15 שנים ממועד העליה לכביש, אם כי ללא הגבלת קילומטראז׳.
גם טאטא מוטורס, היצרנית ההודית הגדולה ביותר, מפרסמת אחריות "Lifetime" למספר דגמים חשמליים, אם כי גם אצלה "לכל החיים" מוגדר במפורש כ-15 שנים ממועד עליית הרכב לכביש, בשימוש פרטי סביר וללא מגבלת קילומטראז'. הדימיון לתנאים של מהינדרה מעיד שבסופו של יום מה שמעצב את תנאי השוק זו תחרות בין יצרניות הרכב.
אז מה זה באמת "לכל החיים"?
תעשיית הרכב למדה ב-140 שנותיה להגדיר הגדרות ספציפיות לה, וחלקן מעט שונה מן האופן שבו ההגדרות האלה מוכרות מתעשיות אחרות ומתחומים צרכניים שונים. למשל – איך מגדירים את "כל חיי הרכב"? עד שהוא ממוחזר? עד לתאונה הראשונה? להחלפת הבעלות הראשונה? לממוצע הסטטיסטי של משך חיי רכב במדינה כזאת או אחרת?
ספציפית לגבי אחריות לסוללות לרכב חשמלי צריך לשים לב למגבלות, כמו זו שכבר מנינו לגבי "בעלות ראשונה" או מקורית. האבחנה לגבי שימוש פרטי בלבד גם עלולה להטעות מפני שחלק מן הרישומים (למשל מונית, רכב הסעות, לימוד נהיגה וכו') ברורים יחסית אבל רישומים אחרים נמצאים בתחום האפור. למשל – מה דינה של מכונית שנמכרה לחברת ליסינג ונמסרה לשימוש פרטי של "משתמש צמוד"?
מגבלה חשובה אחרת קשורה לחיוב של המשתמש לטפל ברכב רק במרכזי שירות מורשים, לכאורה בניגוד לחוקי מניעת הגבלת תחרות שנהוגים במדינות שונות, בהן גם ישראל. "אותיות קטנות" אחרות קשורות לאיסור על תיקון במוסך שלא כלול ברשת השירות, שימוש בעמדת טעינה לא תקינה כביכול, נזק פיזי למארז הסוללה ועוד.
בנוסף – שאלה שבה אנחנו נתקלים כמעט על בסיס יומי היא מתי מופעלת האחריות ומי מודד את מצב הסוללה (ובאילו אמצעים)? האם האחריות מופעלת רק בעקבות ירידת קיבולת מתחת ל-70%? האם לקוח מקבל סוללה חדשה או מתוקנת? ומה קורה אם יצרנית הרכב קובעת שהסוללה תקינה למרות שטווח הנסיעה בפועל צנח?
הפרדוקס הישראלי: למה לוותר על פרת מזומנים?
ככלל, יבואניות רכב ישראליות מרוויחות ממכירת חלקים ושירותי מוסך לא פחות, ולפעמים אף יותר, מכפי שהן מרוויחות על מכירת רכב חדש, ותיקוני אחריות פוגעים מאוד בסעיף ההכנסות הזה.
כל עוד שאפשר למכור מכוניות חדשות בלי לחץ, כלומר כל זמן שאף יצרנית או יבואנית אחרת לא שוברת את השורות עם הצעת אחריות "מהפכנית" – הקרקע לא בוערת מתחת לצמיגים באף אולם תצוגה.
אבל ביום שבו יישבר הקרח, ויש סיכוי סביר שלא ירחק היום הזה, מובן מאליו ש"אחריות לסוללה לכל החיים" תהפוך למנוף מאוד משמעותי במכירת רכב חשמלי – ולא רק בגלל עצם האחריות אלא בעיקר מפני שזה משדר מסר מאוד חזק לגבי האמינות הטכנית של המוצר עצמו, ולגבי האמון של היצרנית בעצמה ובמוצר שלה.
נכון להיום, מרצדס ניצבת בראש הפירמידה בישראל עם אחריות ארוכה במיוחד של 10 שנים או 250 אלף ק״מ לסוללה ולמערכת ההנעה החשמלית של דגמי EQE, אם כי משך האחריות הכללית לרכב קצרה יותר, לכן זו לא "חבילת האחריות" המקיפה ביותר לכלל הרכב.
מי שמציעות את משך האחריות הארוך ואת האחריות המקיפה ביותר בשוק הישראלי הן BYD, דונגפנג ו-AION: שלושתן מבטיחות 8 שנות אחריות לסוללה (עד ל-200 אלף ק״מ), ואילו AION בולטת לטובה עם משך אחריות ארוך גם לרכב עצמו – 8 שנים (אך רק עד ל-160 אלף ק״מ). BYD, לעומתה, מעניקה 8 שנות אחריות או עד 150 אלף ק״מ למנוע החשמלי ולבקר.
בצמוד ומתחת למובילות נמצאות ב.מ.וו ופולקסווגן שמציעות 8 שנות אחריות לסוללה, עד ל-160 אלף ק״מ, ומתחתיהן מדורגות צ'רי, ג׳אקו, אומודה, דיפאל וג׳ילי שמבטיחות 8 שנות אחריות לסוללה או 150 אלף ק״מ, בדרך כלל לצד אחריות של כ-6 שנים או 150 אלף ק״מ לרכב עצמו. טסלה ישראל מציעה אחריות בסיסית של 4 שנים או 80 אלף קילומטרים לרכב, ואחריות של 8 שנים לסוללה וליחידת ההנעה. מגבלת הקילומטראז' בטסלה משתנה בהתאם לדגם.
לקריאה נוספת:
סוללות תחליפיות עם טכנולוגיה מודרנית מעניקות חיים שניים לרכב חשמלי
פולקסווגן ID.3 שמרה על 91% מקיבולת הסוללה אחרי 160,000 קילומטרים
מי גנב לכם 200 קילומטרים של טווח נסיעה? אלפי תלונות בסין בעקבות עדכוני תוכנה דרך האוויר
