חברת הליסינג הוותיקה אלבר הפכה היום (ב') רשמית ליבואנית רכב סדירה בישראל עם השקת מותג הרכב הסיני 'אווטאר'. הדגם הראשון בישראל – אווטאר 11 – אמנם יעלה השנה על הכבישים שלנו רק 400 עותקים בלבד, אבל ההשקה שלו חורגת בחשיבותה הרבה מעבר לדגם עצמו.

על אף שבשנתיים האחרונות נחתו בישראל כ-40 מותגים סינים חדשים – כמעט כולם נפלו כפירות בשלים לידיהן של יבואניות הרכב הוותיקות. השקת אווטאר היא הפעם הראשונה שהתחרות בשוק הרכב בישראל מתרחבת אל מעבר למעגל המאוד מצומצם של יבואניות אלה.

לכאורה, כמה מן הזיכיונות של מותגים סינים חדשים "נפלו" אל מחוץ למעגל הוותיק – כמו למשל 'סקייוול' אשר מיובאת על-ידי קבוצת כדורי, או 'מקסוס' שמשווקת במקביל גם על-ידי קבוצת בליליוס. אלא שעד היום עדיין לא נוצר בארץ חיבור בין יצרנית משמעותית בתעשייה הסינית לבין גוף ישראלי גדול, חזק ומיומן מספיק כדי להתחרות ברצינות ביבואניות הרכב הוותיקות.

אלבר היא לא רק חברת הליסינג השנייה בגודלה בישראל – עם צי של כ-30,000 כלי רכב, אלא יש לה מספר פעילויות סינרגטיות שקשורות ברכב ומצבת עובדים גדולה יותר מזו של רוב יבואניות הרכב. אווטאר הוא מותג הרכב הראשון שהיא מייבאת ומשווקת כיבואנית סדירה (להבדיל מן היבוא המקביל שהיא ביצעה בעברה וכולם מעדיפים לשכוח), אבל כנראה לא יהיה היחיד. בעתיד מתכוונת אלבר לממש גם את זיכיון היבוא של BAIC – אחת מיצרניות הרכב הממשלתיות הגדולות בסין.

'אווטאר' – למרבה האירוניה/האבסורד – שייך ברובו ליצרנית ממשלתית סינית מתחרה: צ'אנגגאן, שהיא השלישית בגודלה בקטגוריה הזאת בסין, וזה מותג צעיר שהוצג בעולם בשנת 2020, כשנתיים לאחר ניסיון מוקדם יותר להקים אותו כשותפות עם יצרנית הרכב 'ניו'.

אווטאר השיק מכונית ראשונה מתוצרתו רק בשנת 2022, אבל בשונה ממותגי הפרימיום-טק שקדמו לו – 'ניו', 'אקספנג', 'לי אוטו' ואחרים (ובדומה ל'זיקר' מבית ג'ילי), ה"גב" התעשייתי שלו הוא יצרנית רכב אמיתית וגדולה. אגב, כמו לכל היצרניות הסיניות הגדולות גם לצ'אנגאן יש מספר רב של מותגים לשוק המקומי ולייצוא, ואחד מהם, 'דיפאל', משווק בישראל מזה קרוב לשנה על-ידי יבואנית הרכב הוותיקה 'מכשירי תנועה'.

אווטאר 11: החל מ-290,000 שקלים

המותג אווטאר הוא שיתוף פעולה בין צ'אנגאן, שמחזיקה בכ-40% מן הבעלות, לבין CATL שהיא יצרנית הסוללות הגדולה ביותר בעולם (שמחזיקה בכ-14.1%). בנוסף, ענקית הטכנולוגיה 'וואווי' היא "שותפה אסטרטגית" ו"ספקית טכנולוגיה ראשית" למערכות הנהיגה, המנועים והתוכנה, אם כי היא משתפת פעולה גם עם יצרניות רכב נוספות. בנוסף, לאווטאר יש שיתופי פעולה הדוקים עם ספקיות משנה מובילות מעולם הרכב, והמיתוג שלו בתוך קבוצת צ'אנגאן הוא של "פרימיום טק" – כלומר מתחרה ישיר מול 'ניו' ו'אקספנג' שפחות או יותר בראו את הקטגוריה ו'זיקר' שהצטרפה למשחק ומאיימת להטביע את השתיים הראשונות.

כל שחקניות ה'פרימיום-טק', ואווטאר בתוכן, שמו על הכוונות שלהן את טסלה, למרות שאף מוצר של יצרנית הרכב האמריקנית לא באמת חשוד כמוצר יוקרה (אלא לכל היותר מוצר יקר). מבחינת ממדים והבטחה שיווקית (לפחות בעולם) – אווטאר 11 אמור להתמודד מול טסלה 'מודל Y' – שבשנתיים האחרונות היה הדגם החשמלי הנמכר ביותר בעולם. בפועל, התחרות האמיתית שלו בישראל היא מול דגמי ה'פרימיום-טק' הסינים של שלוש הנזכרות לעיל, בהם זיקר 001 ו-7X, ובעיקר מול אקספנג G9 שמאוד מצליח בארץ בזכות מחיר אטרקטיבי.

אווטאר 11 הוא רכב חשמלי טהור שמציב חזון טכנולוגי שאפתני ועיצוב נועז, והוא בנוי על פלטפורמה חשמלית ייעודית עם ארכיטקטורת חשמל במתח של 800 וולט. פלטפורמה זאת נקראת CHN – קיצור שמסמל גם את ראשי התיבות של Changan, Huawei, CATL אבל גם את הסימול הבינלאומי של סין.

בפלטפורמה הזאת מותקנות סוללות Kirin CTP מתקדמות מתוצרת CATL, ול"קטנה" מבין השתיים – שמותקנת בגרסה הבסיסית – יש תכולת אנרגיה מכובדת של 90 קילוואט שעה. בגרסה הבכירה של אווטאר 11 מותקנת הסוללה הגדולה ביותר של רכב חשמלי בישראל, עם תכולת אנרגיה של 116 קילוואט-שעה. את שתי הסוללות אפשר לטעון במטען ביתי (AC) בקצב של 11 קילוואט בלבד (לעומת 22 בזיקר ובמקצת מן האירופאיות המתקדמות) או במטען מהיר (DC) בקצב מרשים של 240 קילוואט. הבעיה: לכו תמצאו מטען כזה.

אווטאר 11 עוצב על-ידי נאדר פאגיזאדה שעשה את הקריירה שלו בעיקר בשורות ב.מ.וו, וזה בא לידי ביטוי עם חזית ייחודית, קו גג משתפל דרמטית וחישוקי 22 אינטש עצומים. תא הנוסעים עוטף את יושביו בעור נאפה, תאורת אווירה מתוחכמת ומערכת שמע של Meridian עם 25 רמקולים, בניסיון ברור להתחרות באיכות האירופאית.

הדגם הראשון של אווטאר בישראל יתמודד בפלח השוק הצפוף והמצטופף ביותר בתחום היוקרה בישראל: פלח הקרוסאוברים החשמליים בגודל גדול (D-SUV) שבו מתגוששת מעתה גם זיקר 7X עם הנזכרות לעיל.

אצלנו בארץ מוצעות החל מהיום שתי גרסאות ושלוש רמות אבזור של אווטאר 11. הגרסה הבסיסית, 'אולטרה' (290,000 שקלים), מונעת באמצעות מנוע אחורי שמספק 311 כוחות סוס וסוללת ה-90 קילוואט-שעה שלו מאפשרת טווח נסיעה מוצהר של 475 קילומטרים (WLTP).

בגרסה כפולת ההנעה, שנקראת בשם המקורי 'פרפורמנס' (338,000 שקלים), מוסיף מנוע קדמי את כוחו להספק משולב של 575 כ"ס. שני המנועים מוזנים מסוללת ה-116 קילוואט-שעה שמבטיחה טווח של 540 קילומטרים, והם מאיצים את המכונית מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 4.5 שניות.

לגרסה זאת יש גם גרסה משודרגת מבחינת אבזור, עם שני מושבים אחוריים, היא נקראת 'רויאל', עולה 380,000 שקלים, ומציעה מספר אביזרי פינוק נוספים.

שני יתרונות שימושיים לדגם ה-11 הם תא מטען קדמי (Frunk) בנפח מכובד מאוד של 95 ליטרים בכל הגרסאות, וכן תמיכה ב-V2L בהספק של 3.3 קילוואט, שמאפשרת אספקת חשמל למכשירים חיצוניים. בכל הדגמים יש דלתות עם מנגנון סגירה רכה ("וואקום") ואילו בגרסאות ההנעה הכפולה יש גם פתיחת דלתות וסגירת דלתות חשמלית מלאה.

הרכב מוצע בישראל עם אחריות לרכב עצמו ל-5 שנים או 120,000 קילומטרים (בלבד) ומשך האחריות לסוללה הוא 8 שנים או 160,000 קילומטרים.

האתגר של אלבר: האם היא תספק חווית פרימיום?

אווטאר לא השקיעה בתקינה אירופאית מלאה לדגם הזה ולכן הוא מוצע בישראל רק עם תקינת SSTA, וזה אומר שאלבר יכולה להביא רק 400 מכוניות כאלה בשנה. בהתחשב בפלח השוק, במחירים, ובתחרות הצפופה נראה שזה מספר נאה שאנשי החברה יחתמו עליו ללא היסוס.

בשנה הבאה יעלו ויבואו ארצה שני דגמים נוספים של אווטאר – 07 ו-06 – ואלה מסתערים על אירופה עם תקינה אירופאית מלאה ובלי מגבלת מלאי.

מכל מקום, לטוב ולרע – ההצלחה של אווטאר בישראל לא תיקבע רק על פי הנתונים האובייקטיביים של הדגמים והיתרונות והחסרונות שלהם ביחס למתחרים, אלא בעיקר בהתאם ליכולת של אלבר לבנות בסיס לקוחות נאמן ולספק לו חוויית רכישה ובעלות שתואמת את קטגוריית הפרימיום.

צעד ראשון בכיוון הזה כבר הושלם עם הקמת אולם תצוגה מרשים, בשטח של כ-750 מ"ר ב"לב המאפליה" של מותגי הפרימיום בישראל: הרצליה פיתוח.

השוואה: אווטאר 11 מול טסלה מודל Y, אקספנג G9 וזיקר 001

מול טסלה מודל Y

אווטאר מתפאר בגישת "מקסימום יוקרה" – תא נוסעים שבנוי מחומרים איכותיים, ועם מסכים רבים ואבזור נוחות. טסלה דוגלת במינימליזם, יעילות אנרגטית וחוויה טכנולוגית שממוקדת במסך המרכזי וברשת המטענים הייעודית.

מחיר וביצועים (גרסאות הנעה כפולה):

• • אווטאר 11 'פרפורמנס': 338,000 שקלים, 575 כ"ס, סוללת 116 קוט"ש, טווח 540 ק"מ.
  • טסלה מודל Y 'לונעג ריינג": 306,000 ש"ח. 425 כ"ס, סוללת 75 קוט"ש, טווח 568 ק"מ.

שורה תחתונה: לאווטאר 11 יש תא נוסעים מפואר משמעותית וקישוריות מלאה לאנדרואיד ואפל. לטסלה יש מחיר נמוך יותר יעילות אנרגטית עדיפה (טווח דומה מסוללה קטנה משמעותית) ואת יתרון הסופרצ'ארג'רים.

מול אקספנג G9

שני הדגמים שייכים לקונספט ה"פרימיום-טק" הסיני בדגש על טעינה מהירה (שניהם עם ארכיטקטורת 800V), ביצועים חזקים ותאי נוסעים עתירי מסכים.

• • אקספנג G9 פרפורמנס: 399,000 ש"ח. 551 כ"ס, סוללת 98 קוט"ש, טווח 520 ק"מ.

שורה תחתונה: לאקספנג G9 יש תא מטען אחורי גדול משמעותית (660 ליטר לעומת 504 באווטאר). לאווטאר יש סוללה גדולה יותר ועיצוב חיצוני מוצלח יותר (הכל בעיני המתבונן כמובן). גרסת הבסיס של אווטאר (290,000 ש"ח) מתחרה ישירות בגרסת הבסיס של G9 (285,000 ש"ח).

מול ניאו EL6

אווטאר ממוקד בחוויית פרימיום וטכנולוגיה בתוך הרכב, ואילו ניאו מתחילה לבנות אקו סיסטם של חוויית בעלות כוללת עם מודל החלפת סוללות.

• • ניאו EL6 (100 קוט"ש): 469,000 ש"ח. 489 כ"ס, טווח 523 ק"מ.

שורה תחתונה: ניאו יקר משמעותית. לאווטאר יש ביצועים עדיפים, סוללה גדולה יותר ותג מחיר נמוך בהרבה.

מול זיקר 001

שניהם מותגי פרימיום-טק שמכוונים לטעם אירופאי. זיקר 001 מגיע בתצורת "שוטינג ברייק" (סטיישן-קופה) ייחודית ואילו אווטאר 11 הוא קרוסאובר-קופה קלאסי יותר, כלומר ששני הדגמים האלה הם היפים בקטגוריה וכל אחד יבחר מה יותר יפה בעיניו.

• • זיקר 001 'קריפטון': 330,000 ש"ח. 544 כ"ס, סוללת 100 קוט"ש, טווח 580 ק"מ.

שורה תחתונה: לזיקר 001 יש טווח נסיעה ארוך יותר, טעינת AC מהירה יותר (22kW) ומחיר מעט נמוך יותר בגרסת הבסיס. לאווטאר יש סוללה גדולה יותר, והספק גבוה יותר במעט.

לקריאה נוספת:

לסין יש יותר מידי יצרניות רכב חשמלי ורובן ייעלמו מן העולם

הנה זה מתחיל: יצרניות רכב סיניות מתאחדות בהוראת הממשלה

המירוץ אל סוללת מצב מוצק, טעינה מהירה וטווח נסיעה של 1000 קילומטרים: סין מול יפן מול קוריאה, ותעשיית הרכב מול תעשיית הסוללות