שורה תחתונה תחילה
טי רוק הוא בדיוק כפי שהייתם מצפים שהאח הקטן של טיגואן יהיה, אבל עם טוויסט בעלילה: מי שאוהב לנהוג ולא אוהב חשמל או התחכמויות מיותרות – יתחבר אליו תוך רגע.
מי אתה פולקסווגן טי רוק?
טי רוק הוא ג'יפון משפחתי קומפקטי שבנוי כמו רוב הדגמים שמעליו ומתחתיו על "פלטפורמת הגולף" – MQB – והוא סוגר את הפער בין טי קרוס הקטן שמבוסס על פולו לבין טיגואן שגדל וגדל.
במושגי תעשיית הרכב זה דגם ותיק: הוא הושק בשנת 2017 ועבר מתיחת פנים בתחילת 2022, כלומר שזה דגם בן כמעט 7 שנמנע מאיתנו עד כה משיקולי עלות-תועלת של היצרנית.
פולקסווגן מרוויחה עליו כל כך טוב באירופה שהיא השקיעה ביצירת גרסאות מיוחדות כמו גרסה ספורטיבית וגרסת קבריו, ואצלנו בישראל יש לו את כל הפוטנציאל להצליח מפני שמדובר בפלח שוק שוקק מאוד – יעיד על כך המספר הגדול של מתחרים שמציעים מגוון דגמים בטווח מחירים רחב.
טי רוק הוא בראש ובראשונה "פולקסווגן" בכל רמ"ח אבריו, כלומר שהוא מדבר אל מי שנהג לרכוש גולף וכבר מזמן חשב שהוא האחרון בשכונה בלי "רכב שטח".
פולקסווגן דואגת למצב את הדגמים שלה בראש הקטגוריות – לכל הפחות מבחינת המחיר – וגם טי רוק לא מקלקל את השורות. על אף שמבחינת הממדים הוא שקול לאחיו – סקודה קארוק וסיאט אטקה, וגם ליונדאי קונה ולטויוטה C-HR, ומעט צנום מקיה ספורטאז' ויונדאי טוסון – הוא מתייצב למבחן בגרסת האבזור הבסיסית שלו עם תג מחיר של 170,000 שקלים.
עיצוב, מיצוב
עיצובו החיצוני של טי רוק מוצלח, וכמקובל בז'אנר מבוסס על "איפור שטח" שכולל מסילות גג, חיפויים מנופחים מעל קשתות הגלגלים ואפילו קצות מפלטים מזויפים. הפרופורציות קצרות ורחבות ביחס ל"רכבי הפנאי" הקומפקטיים שנזכרו קודם.
את הקשר המשפחתי אי אפשר לפספס: עיצוב עגלגל ועדכני עם קורה C (אחורית) רחבה שמזכירה את גולף ואחוריים עגלגלים שמתכתבים עם אאודי Q3. פנסי החזית אופייניים לפולקסווגן וכוללים נורות LED מלפנים, וכך גם מאחור. את החזית חוצה קו LED נוסף שמחלק אותה לשניים, ואילו האחוריים מאוד דומים לאלה של גולף, כך שהכינוי "גולף על עקבים" מתאר בשלוש מילים את התוצאה.
מבחינת המיצוב – פולקסווגן כמו פולקסווגן, לא מכוונת אל שוק ציי הרכב או אל קהל שחייב להרגיש שכולם נוהגים במכונית כמו שלו אלא דווקא להיפך. לפעמים נדמה שפולקסווגן בנתה לעצמה בישראל כת נבדלת של 'פולקסווגנאים', והיא לא פוזלת אל אף פלח שוק אחר.
עיצוב פנים, שימושיות
לעומת עיצוב ה"גולף על עקבים" החיצוני, עיצוב הפנים כבר דומה יותר ל"בייבי טיגואן", אם כי כפי שנתאר בהמשך – זה לא בהכרח עובד לטובתו.
ביקשתם פולקסווגן? קבלו איכויות חומרים והרכבה שתואמים את מה שהייתם מצפים מתוצרת וולפסבורג. חלקים שנמצאים קרוב יותר לנהג מעבירים תחושה רכה ואיכותית ואילו חלקים מרוחקים יותר משדרים מסר יותר נוקשה, אבל בסך הכל מתקבלת רמת איכות טובה – אך כזאת שלא מחניפה ליושבי הרכב גם מבחינת המגוון וגם מבחינת מבחר המרקמים והצבעים.
תפעול המערכות אינטואיטיבי ונטול הפתעות מרגשות מחד או אכזבות מאידך. לבקרת האקלים יש קונסולת שליטה עצמאית אבל למרבה האכזבה אין עליה כפתורים פיזיים אלא כפתורי מגע, וזה פחות מוצלח.
גולף, האחות נטולת העקבים, מעניקה תא נוסעים עדכני ומודרני עם צמד מסכים מרשימים שנפרשים לרוחב הקונסולה הקדמית ובורר הילוכים מינימליסטי. טי רוק לוקח אותנו כמה שנים אחורה משם עם פורמט עיצובי שנראה כמו העתק-הקטן-הדבק של טיגואן – המיושן יותר – עם מסך מרכזי בגודל סביר, מוט הילוכים קונבנציונלי והרבה משטחים אפרוריים.
המושבים שמרופדים בחומר דמוי אלקנטרה, והדיפונים השונים, מתקנים מעט את הרושם ואת התחושה הכללית. מושב הנהג קשוח במידה ותומך היטב בגוף הנהג, אך הוא גם רך וסופג ומספק רמת נוחות טובה. תנוחת הישיבה "ג'יפאית" וזקופה ומעניקה תחושת ישיבה על הרכב ולא בתוכו.
תנוחת הנהיגה טובה עם כיוון חשמלי לתמיכה בגב התחתון. יש גם תמיכה לירכיים בבסיס המושב – שאותה מכוונים ידנית – וזה מעולה לנהגים גבוהים.
מצבם של נוסעים בשורת המושבים האחורית טוב מן המקובל, עם מרחב מספק לשני נוסעים – במיוחד בגזרת הראש – מרחב רגליים מצוין וסט של פתחי מיזוג ושני שקעי USB. נוסע שלישי במרכז המושב מקלקל, כרגיל, את החגיגה לכולם, והוא עצמו יקטר על משענת היד המרכזית שהופכת למשענת גב נוקשה ובולטת מידי. תעלת הינע מוגבהת במרכז הרצפה מאלצת תנוחת ישיבה בפיסוק מסוים.
נפח תא המטען נדיב – 445 ליטרים – והתא עצמו מרופד בדיפון איכותי ומזווד בווי תלייה ועגינה. סף הטעינה גבוה מידי ומקיף רצפה מונמכת, וזה לא אידאלי להטענה ופריקה.
נוחות נסיעה, התנהגות כביש
טי רוק מפתיע באיכויות ויכולות הניהוג שלו, במיוחד מפני שהוא לא מתיימר להיות מכונית ספורטיבית. זאת בהחלט יצירה דינמית שמספקת רמת אחיזה גבוהה ותחושת ביטחון.
מרכז הכובד המוגבה בוודאי לא מסייע לשליטה בגלגול הגוף אבל גם לא מפגיע יותר מידי, ההיגוי מהיר תגובה ומשקלו טוב – עם נטייה לצד הקליל, ורמת המשוב שלו טובה ביחס לרמה הנמוכה שמקובלת בימינו. התוצאה – כדאי כבר לומר אותה בפשטות – היא אחד מ"רכבי הפנאי" הקומפקטים המוצלחים יותר מבחינה דינאמית.
המחיר, כמצופה, הוא רמת נוחות טובה בסך הכל אבל לא מצטיינת, אם כי חשוב לשבח את רמת השקט והנינוחות. פעולת המתלים נוקשה מעט בתחילת מהלכה ומתרככת בהמשך, והתוצאה היא רכב שמשדר תחושה נוקשה במהירויות נמוכות ובנהיגה עירונית ומהודק ונעים בנסיעה מהירה ובינעירונית. גם על כביש מהיר או על כביש נהיגה מפותל מתקבלת תנועת מתלים מיותרת כשנוהגים בתוואי אכזרי, אבל הכיול מכוון אל הממוצע ופוגע בול במטרה.
מנוע וביצועים
מנוע הטורבו-בנזין בנפח 1.5 ליטרים הוא אחד המנועים הנפוצים ביותר ברוב החטיבות של קבוצת פולקסווגן ובמגוון רחב של דגמים, והוא גם זה שמניע את טי רוק שלנו.
כיום כבר אפשר לכנות אותו מנוע טורבו-בנזין "קלאסי" מפני שלא מחוברת אליו אף מערכת סיוע חשמלית והוא מציב על האספלט את אותם 150 כוחות סוס מוכרים עם מומנט של 25.5 קג"מ ב-1,500 סל"ד.
מחוברת למנוע הזה תיבת ההילוכים הרובוטית ה"קלאסית" וכפולת המצמדים של פולקסווגן, DSG בפוקלסווגנית, עם שבעה יחסי העברה. התוצאה נטולת הפתעות וטוב שכך. זאת מערכת הנעה טובה מאוד שמותאמת לממדים הקומפקטיים של טי רוק ומספקת מכונה מהירה – לא ספורטיבית אבל מאוד זריזה ואחת הטובות בקטגוריה שלה.
תצרוכת הדלק מצטיינת עם ממוצע של 14.5 ק"מ לליטר בנהיגה ממש לא רגועה. אגב, בנהיגה עירונית ובשיוט מנתקת האלקטרוניקה את הזרקת הדלק לשניים מתוך ארבעת הצילינדרים כדי לחסוך דלק וזיהום אוויר.
אבזור, בטיחות
טי רוק מוצע בישראל בשלוש גרסאות אבזור: 'סטייל' הבסיסית – שאותה בחנו כאן ועל תג המחיר שלה כתוב 170,00- שקלים, 'סטייל פלוס' המשודרגת, ו'R-LINE' היקרה והמאובזרת מכולן. בין גרסת הבסיס לגרסה המאובזרת ביותר מפרידים 30,000 שקלים כשהגרסה האמצעית ממוקמת, נו, באמצע, במרחק של 15,000 שקלים מכל צד.
האבזור כולל בקרת שיוט אדפטיבית, חימום למושבים הקדמיים ולהגה, עיסוי בסיסי במושב הנהג, לוח מחוונים דיגיטלי, כניסה והנעה ללא מפתח, בלם יד חשמלי, תאורת לד מלאה עם תאורת מטריקס קדמית, שיקוף טלפונים חכמים על הצג המרכזי ומערכת חניה אוטומטית במקביל ובניצב.
סעיף מערכות הבטיחות כולל בקרת סטייה מנתיב, היגוי אקטיבי וזיהוי כלי רכב "בשטח מת", התראה מפני תנועה חוצה מאחור עם בלימה אוטונומית, התראת עייפות, אורות גבוהים אוטומטיים ועוד – וכל זה בגרסת הכניסה.
בגרסאות היקרות יותר מקבלים גג שמש פנורמי, ריפודי עור, מושב נהג מתכוונן חשמלית (מלא), מתלים אדפטיביים, דלת תא מטען חשמלית, מערכת שמע משודרגת וממותגת ועוד.
שורה תחתונה
הסיסמה של טי רוק בישראל צריכה להיות "עדיף מאוחר מאשר לעולם לא".
הקטגוריה שאליה הוא מגיע צפופה אמנם ורוויה במתחרים והוא נוחת עליה מלמעלה עם תג מחיר גבוה ובלי שמץ התנצלות על כך שהוא מופיע בלי טכנולוגיות הנעה חשמליות. אבל טי רוק מציע רמת שימושיות גבוהה, תא נוסעים יעיל ונעים ומערכת הנעה מצוינת, ועבור מה שהוא מחסיר בחשמל הוא מעניק פי כמה בסעיפי איכות הנסיעה וברשימת האבזור.
ישנם לא מעט חסרונות והמשמעותי בהם הוא תא נוסעים אפרורי ומשעמם – ודאי ביחס למחיר הגבוה. חסרון נוסף, פחות משמעותי, הוא קשיחות שעשויה לפגום בנוחות של מי שמרבים לנהוג בעיר, אם כי סביר שהבעיה הזאת פחות משמעותית בשתי רמות האבזור הגבוהות – בזכות המתלים האדפטיביים.
