כפי שפרסמנו כאן לפני מספר חודשים, רנו-סאמסונג וג'ילי הכריזו השבוע על עסקה שבמסגרתה תרכוש ג'ילי נתח מן הבעלות בפעילות הרכב הקוריאנית של רנו במסגרת חברת רנו-סאמסונג. לאחר הרכישה, באמצעות רכישת מניות חדשות בהיקף של כ-207 מיליון דולר, יעמוד חלקה של ג'ילי בחברה על כ-34%. בידי רנו יישארו כ-53% בעלות בחברה וכ-13% יישארו בידי אחת החברות של תאגיד סאמסונג.
במשך יותר מ-20 שנים ניסו הצרפתים ללא הצלחה לבנות לעצמם בסיס ייצור רווחי בקוריאה, שוק שנשלט לאורך התקופה ביד רמה על-ידי יונדאי, אבל לאורך רוב הזמן רק צברו שם הפסדים וצמצמו את הפעילות ביחס לשנות השיא הראשונות שלהם. השנה, במסגרת ההסכם המקורי עם סאמסונג, הם נאלצו לוותר גם על שם המותג הקוריאני החשוב ולקבל החלטה לגבי המשך פעילותם במזרח הרחוק.
סאמסונג מוטורס הוקמה במקור על-ידי אחד התאגידים הקוריאנים הידועים והחזקים בתקופת שיא של הכלכלה הקוריאנית בכלל, ובמהלך צמיחה מטאורית של תעשיית הרכב הקוריאנית בפרט. אנשי סאמסונג הסתמכו בשעתו על ידע של חברת ניסאן היפנית, אשר נקלעה למשבר כלכלי, וזאת לאחר שבחנו אפשרות להסתמך על טכנולוגיה של הונדה, פולקסווגן או ב.מ.וו.
מכוניות ראשונות שנשאו את שם המותג סאמסונג והתבססו על ניסאן 'בלובירד' ירדו מקו ההרכבה בשנת 1998. אלא שבדיוק באותה עת החל להתפתח משבר כלכלי בקוריאה וסאמסונג ניהלה משא ומתן למכירת החברה לדייהו (אשר פשטה בעצמה את הרגל כעבור זמן לא רב) ועם יונדאי (תאגיד שמתחרה בסאמסונג בתחומים רבים).
בשנת 1999 רכשה רנו נתח משמעותי מן הבעלות בניסאן והוקמה ברית רנו-ניסאן, ובסוף שנת 2000 רכשה רנו 70% מן הבעלות בסאמסונג מוטורס. מאז ועד היום סאמסונג הוסיפה לייצר מכוניות על בסיס פלטפורמות של רנו-ניסאן, וחלקן אף יוצאו לאירופה ולישראל, אבל החברה (ששמה הרשמי היה רנו-סאמסונג-מוטורס) לא הצליחה להתרומם. כושר הייצור הנוכחי של סאמסונג מוטורס בקוריאה הוא 300,000 מכוניות בשנה בלבד, ובסיכום השנה שעברה היא מכרה בקוריאה פחות מ-60,000 מכוניות.
ג'ילי היא יצרנית הרכב הסינית האגרסיבית והמצליחה ביותר בכל הקשור לרכישת טכנולוגיה ומינוף שיתופי פעולה עם גורמים שונים בתעשיית הרכב העולמית. נוסף לבעלות מלאה ב'וולוו' ובמותגים חדשים שהוקמו בשיתוף פעולה עם החברה השבדית מחזיקה ג'ילי בנתח מן הבעלות בחברת המשאיות וולוו, בכ-10% בעלות במרצדס-בנץ, בנתח מ'פרוטון' הסינית (ובאמצעותה בחברת 'לוטוס' הבריטית) ועוד.
ג'ילי מאד רוצה למכור מכוניות בארצות הברית, אבל יחסי המסחר המעורערים בין שתי המדינות לא מאפשרים את זה כרגע. בנוסף, לדרום-קוריאה יש הסכם סחר חופשי עם ארה"ב ולכן מכוניות שמיוצאות משם לא חייבות במס.
במסגרת שיתוף הפעולה החדש תהפוך רנו קוריאה לחברה חדשה לגמרי מבחינת קו המוצרים שלה. במקום להתבסס רק על פלטפורמות של רנו-ניסאן היא תבנה מוצרים גם על בסיס הפלטפורמות החדשות של ג'ילי – בהן גם פלטפורמות מתקדמות לרכב חשמלי, ותהווה בסיס ייצור מעניין לשתי השותפות.
בעוד שג'ילי תוכל לשלוח לארצות הברית מכוניות "קוריאניות" – אולי תחת המותג שלה, אולי תחת אחד ממותגי קבוצת וולוו (למשל 'לינק אנד קו') ואולי תחת מותג חדש לחלוטין (לג'ילי יש נטייה להמציא כאלה), רנו תפתור לעצמה בעיה אחרת לגמרי, שהיא ניתוק הקשרים עם השותפה הסינית שלה, חברת 'דונגפנג'. לרנו אין כרגע פעילות ייצור בשוק הרכב הגדול ביותר בעולם, אבל היא תוכל לייצא לשם מכוניות מתוצרת קוריאה הסמוכה. הקשר החדש והמתחזק עם רנו, והנטייה של ג'ילי לפעול מהר ולקיים קשת רחבה של קשרים, יכולים להתפתח לשיתוף פעולה אסטרטגי חשוב גם בסין עצמה, שם תוכל ג'ילי להקים בקלות מערך ייצור חדש לדגמי רנו וכך להחליף את הקשר הקודם עם דונגפנג.
ג'ילי הוזכרה מספר פעמים כמועמדת ליצור מכוניות אוטונומיות עבור 'וויימו' מבית 'אלפבית' (גוגל), וייתכן שמכוניות אלה ייוצרו בקוריאה עבור השוק האמריקני.
