אפשר אמנם להתווכח על איכות הקפה של רשת 'סטארבקס' האמריקנית, אבל לבעלי רכב חשמלי שמתכננים נסיעות ארוכות בין הרי הרוקי אל צפון מערב ארצות הברית תהיה בקרוב סיבה טובה להגיע אל חלק מסניפי החברה שם. סטארבקס חברה לאחרונה עם יצרנית הרכב 'וולוו' לפיילוט שבמסגרתו יותקנו עד לסוף השנה הנוכחית עשרות עמדות טעינה מהירה לצד הסניפים שלה.
על ההתקנה הופקדה חברת תשתיות הטעינה האמריקנית ChargePoint, וזו תתקין בשלב הפיילוט 60 מטענים מהירים שעליהם יודבק המיתוג של וולוו. כמובן שלא כל סניף של רשת בתי הקפה מתאים למשימה כזאת, אלא רק סניפים שממוקמים בקניונים פתוחים או שבסביבתם הקרובה יש מגרש חניה מתאים. לצורך הפיילוט נבחרו 15 סניפים כאלה, במרחק ממוצע של כ-160 קילומטרים זה מזה.
מה שנחמד בפיילוט החשמול של וולוו וסטארבקס הוא בחירה בסניפים שממוקמים לאורך הדרך הארוכה (2,350 קילומטרים) שבין העיר סיאטל שבמדינת וושינגטון – שם נמצא המטה של הרשת – לבין העיר דנבר שבמדינת קולורדו. זה אומר שכמעט כל רכב חשמלי שמותאם לטעינה מהירה יוכל לנסוע בנתיב הזה, וחלקם יוכלו אפילו לדלג על מחצית מן הנקודות לאורך הדרך הארוכה. בכל סניף כזה יותקנו 4 עמדות מהירות, והבעיה, כמובן, היא מה קורה כאשר כולן תפוסות.
מה שמשונה בפיילוט הזה הוא הרכב השותפים. די ברור לנו מה הרווח של סטארבקס מכך שבעלי רכב חשמלי יעצרו לטעינה בסניפים שלה, אבל מה הסיפור של וולוו? איך היא קשורה לעניין?
אז כאן יש תרגיל שיווקי שנועד להאדיר את וולוו, באופן מאד לגיטימי כמובן, ואנשי השיווק של יצרנית הרכב השבדית-סינית מסבירים שבעלי C40 Recharge יכולים לטעון את הקרוסאובר שלהם מ-20% ל-90% בתוך כ-40 דקות בחינם או במחיר מסובסד. במילים אחרות – וולוו משלמת בעקיפין על הקפה והמאפה שהלקוחות שלה ייקחו לעצמם ב'סטארבקס'. שאר בעלי הרכב החשמלי יוכלו להשתמש במנוי שיש להם בצ'ארג'פויינט, ולכל הפחות להשתמש באפליקציה של החברה.
אגב, בעוד שלא כל סניפי סטארבקס פתוחים 24 שעות ביממה עמדות הטעינה כן יספקו שירות מסביב לשעון. כמובן שמי שמשתמש במטענים המהירים לא חייב להיכנס לסטארבקס ולקנות קפה, אבל הוא או היא כן יכולים ליהנות מן השימוש ב-Wi-Fi, וגם זה משהו.
לפיילוט של וולוו וסטארבקס אין אמנם קשר ישיר אלינו כאן בישראל, אבל יש בו שתי תובנות רלבנטיות. ראשית, אף אחת מחברות תשתיות הטעינה הישראליות עדיין לא עשתה את הפעולה הטריוויאלית של לפרסם "נתיב נסיעה" ישראלי, למשל מדן ועד אילת, ובמדינת ליליפוט שלנו זאת לא צריכה להיות בעיה גדולה. לאמירה כזאת אין אמנם משמעות מעשית גדולה, אבל בוודאי שיש לה ערך פסיכולוגי ודקלרטיבי עצום.
שנית, וחשוב יותר, כל חברות הדלק הישראליות מבינות שמודל ההכנסות שלהן צריך להתבסס יותר ויותר על ההכנסות של "חנויות הנוחות" בתחנות התדלוק ופחות על מכירת דלק. המשמעות מבחינתן צריכה להיות כפולה: ראשית – כדאי להן לפרוש במהירות עמדות טעינה בכל תחנות התדלוק מפני שאלה "מצמידות" אליהן לקוחות למשך 30-60 דקות. שנית, אם בעלי רכב חשמלי "נתקעים" אצלן למשך זמן כזה – כדאי ומשתלם להן לשדרג את חנויות הנוחות כך שיהיה נעים ונחמד לשבת בתוכן ולהוציא כסף.
