חובבי מרוצים ברחבי העולם מרכינים היום את ראשם עם היוודע דבר מותו של סר סטרלינג מוס, אחד מנהגי המרוץ המצליחים ביותר בכל הזמנים, בגיל 90. מוס נחשב לנהג המרוצים הבריטי המצליח ביותר בכל הזמנים, ואחד הנהגים הגדולים ביותר מאז ומעולם. במהלך קריירה ארוכה ומגוונת צבר מוס 212 ניצחונות מתוך 529 מרוצים שבהם השתתף – יחס נצחונות שאין שני לו בתולדות מרוצי המכוניות.
סטרלינג מוס החל להתחרות בשנת 1948 באליפות פורמולה 3 כאשר נהג ב'קופר 500' מתוצרת סדנת קופר הבריטית, והוא קצר איתה נצחונות כמעט באופן מיידי. בניצחון בינלאומי ראשון הוא זכה בשנת 1950, ביום הולדתו ה-21, וזה היה במרוץ Tourist Trophy בסילברסטון, כאשר נהג ביגואר XK120. בשנת 1951 הוא החל להתחרות במרוצי הגרנד פרי הבינלאומיים (שהפכו לימים ל'פורמולה 1'), והיה לאחד הנהגים המזוהים ביותר עם סדרת מרוצים זאת בכל הזמנים.
במשך 10 שנים התחרה מוס ב-67 מרוצי גרנד פרי, "ראש בראש" מול אגדות ענק כמו חואן מנואל פנג'יו, אלברטו אסקארי וג'ק ברבהאם. בתקופה זאת הוא ניצח 16 פעמים וניצב על הפודיום ב-24 הזדמנויות נוספות, אבל למרבה הטרגדיה הוא מעולם לא זכה בתואר אליפות, אלא רק בארבעה מקומות שניים. במקביל לגרנד פרי התחרה מוס כמעט בכל מרוץ אפשרי בשנות החמישים, וקצר מאות תארים וניצחונות.
מוס הרבה להתחרות במרוצי סיבולת, ובראשם '24 השעות של לה-מאן' שבו התחרה מידי שנה. בשנת 1953, כשהוא נוהג ביגואר C טייפ הוא זכה במקום השני, ובשנת 1956 זכה המרוץ המפרך והיוקרתי הזה כשהוא נוהג באסטון מרטין DB3. מוס היה הנהג הלא אמריקני הראשון שזכה במרוץ '12 השעות של סיברינג', בשנת 1954, והוא זכה באותו מרוץ פעם נוספת 3 שנים מאוחר יותר. הוא לקח חלק במרוץ ה"מילה מיליה" המפורסם באיטליה, וניצח אותו בשנת 1955 כאשר באופן יוצא דופן נהג במרצדס SLR300. בנוסף, מעת לעת הוא התחרה גם במרוצי ראלי, וההישג הבולט ביותר שלו היה מקום שני בראלי מונטה קרלו היוקרתי, בשנת 1952.
כאמור, בין 1951 ל-1961 התחרה מוס כמעט בכל מרוץ אפשרי, ובל נשכח שבאותן שנים המכוניות היו עשויות מברזל והנהגים מפלדה – כלומר שהעומס עליהם היה אדיר וכך גם מחיר הטעות. בשנת השיא שלו התחרה מוס ב-62 מרוצים שונים, כלומר יותר מאשר מרוץ אחד בכל שבוע, בממוצע. פרשנים מעריכים שהוא היה זוכה באליפות פורמולה 1 לפחות פעם או פעמיים לו בחר להתמקד רק בענף זה. מה שבטוח זה שאף נהג אחר לא מתקרב למוס במספר ובמגוון הגביעים שאותם אסף בשלל המרוצים והקטגוריות השונות, שלא לדבר על מגוון עצום של 84 מכוניות שונות שבהן נהג במהלך הקריירה שלו. בין השאר נהג מוס בדגמי יגואר, פרארי, מזראטי, אסטון מרטין, לוטוס, פורשה, מרצדס, סאנבים ועוד רבות אחרות.
לא פחות מדהימה העובדה שבאותן שנים, שבהן רמת הבטיחות במרוצי מכוניות הייתה נמוכה מאד ותוחלת החיים של נהגי מרוצים לא הייתה גבוהה במיוחד, מוס שרד את כל אותם מרוצים ללא פגע. המזל שיחק לו עד לשנת 1960, שבה נפצע בתאונה קשה על מסלול ספא, במהלך הגרנד פרי הבלגי. מוס נעדר תקופה ארוכה מן המסלול, וכשחזר אליו החלה דעיכתו. בשנת 1962, אחרי התרסקות נוספות על מסלול גודווד, הוא פרש מעולם המרוצים אך הוסיף לשמש כיועץ לקבוצות מרוצים שונות. בשנות ה-70 הוא לקח חלק במרוצי ראלי ארוכי טווח כמו ראלי לונדון-סהרה, ולאחר מכן גם באליפות מרוצי הטורינג הבריטית.
ההצלחה שלו, ואישיותו, הפכו אותו לדמות נערצת בקרב נהגים וחובבי מרוצי וגם לאייקון תרבותי מחוץ לענף הרכב. בשנת 1990 הוא נכנס להיכל התהילה של הספורט המוטורי, ובשנת 2000 קיבל מיורש העצר, הנסיך צ'ארלס, תואר סר. בשנת 2006 קיבל מוס מדליית הוקרה על פועלו מטעם ה-FIA, ובשנת 2009, כמחווה אליו, ייצרה מרצדס מהדורה מיוחדת של מרצדס-מקלארן SLR, ב-75 עותקים בלבד. סדרה זאת הנציחה את ניצחונו של מוס עם SLR במרוץ ה"מילה מיליה". רק בשנת 2011 תלה מוס סופית את הכפפות, לאחר שהקפיד לנהוג באופן קבוע בשלל אירועים מוטוריים יוקרתיים, לרבות המפגש השנתי ב'גודווד'.
לפני מספר שנים הקדישה תכנית הטלווזיה Car SOS (מצילי המכוניות) פרק מיוחד למוס, ובו שופצה ה'אוסטין היילי ספיריט' שאיתה זכה מוס במקום הראשון בקטגוריה במרוץ 12 השעות של סיברינג, בשנת 1960. אגב, באותה שנה בוצעה הפרדה בין הקטגוריות השונות, ומוס בחר להשתתף גם בקטגוריה הבכירה, עם מזראטי, אלא שהוא לא סיים את המרוץ. הופעתו ב'מצילי המכוניות' הייתה בין ההופעות הטלווזיוניות האחרונות שלו, ובאותה שנה הוא הצטלם גם לסרט תיעודי שנקרא The Green Hell אודות מרוץ 24 השעות של נורבורגרינג, בשנת 1961.
מאז 2018 התדרדר מצבו הבריאותי והוא לא נראה בציבור. היום, בשעות הבוקר, הוא נפטר בשלווה בביתו, בגיל 90. יהי זכרו ברוך.
