שורה תחתונה תחילה
סוזוקי ג'ימני החדש עולה על קודמו בכל תחום, ולא נותר לו כיום אף מתחרה. הכלי הזה התייקר, והוא רחוק מלהיות מושלם, אבל כעת זה רכב השטח היחיד שבהישג יד
עוד ב-TheCar
סוזוקי ויטארה 1.0 טורבו במבחן דרכים
טויוטה וסוזוקי – האיחוד בדרך?
מי אתה סוזוקי ג'ימני?
עולם הרכב השתנה בשני העשורים האחרונים ומוסיף להשתנות, כאשר המגמה המובהקת ביותר היא השתלטות של רכבי פנאי, "קרוסאוברים", על כל קטגוריות הגודל ועל כל השווקים בעולם. רוב רובם המכריע של הכלים האלה משדרים תדמית בלבד, אפילו לא טורחים להציע הנעה כפולה, ויכולת השטח שלהם לא עדיפה בהרבה על זאת של מכונית נוסעים קונבנציונלית. הסיבה לכך פשוטה: לקוחות מבקשים לעצמם כלי מעוצב, אבל אין להם צורך במה שנדרש מרכב שטח מסוקס בתחומי העבירות והעמידות, לכן גם אין צורך בתוספת העלויות, המשקל, והוויתור על יכולות בתחום התנהגות הכביש.
סוזוקי ג'ימני, הגמד הקשוח, ממשיך דרכו של 'סמוראי' המיתולוגי, נותר נאמן לדרכו בשעה שמסביב הומה הסער. ג'ימני יוצר ללא כל שינוי מהותי במשך שני עשורים, נצח במונחי תעשיית הרכב, וכך, כמו תנינים או לטאות, הוא נותר כשריד כמעט בודד לתקופת הדינוזאורים שבה לקוחות רכשו ג'יפים אמיתיים.
בשלב מסוים היה ברור שגם אנשי סוזוקי יצטרכו לחדש את ג'ימני, ולו כדי להתאים אותו לדרישות תקינה חדשות בתחומי הבטיחות וזיהום אוויר, וחובבי השטח עצרו את נשימתם בחשש שגם האייקון האחרון (לפחות כזה שהוצע במחיר סביר) – יילך בדרכה של 'ויטארה' ויהפוך לקרוסאובר מפונפן.
לפני כחצי שנה כאשר נחשף ג'ימני החדש, נשמו רבים מאוהבי רכבי השטח לרווחה. אנשי סוזוקי שמרו על המסורת והשיקו דגם חדש ששימר את תצורת רכב השטח האמיתי. שלדת סולם? יש. סרנים חיים מלפנים ומאחור? יש. תיבת העברה עם הילוך כוח? יש.
גם המידות הגמדיות נשמרו: ג'ימני החדש (אורך 365 ס"מ) קצר ב-2 ס"מ מקודמו וב-5 ס"מ אפילו מסוזוקי איגניס, אם כי הסיבה לכך היא הצורך של סוזוקי להשחיל אותו לקטגוריית מכוניות המיקרו היפנית, Kei, אשר זוכה להטבות מס. בסיס הגלגלים נשאר זהה, 225 ס"מ, והגובה והרוחב הוגדלו ב-4 ס"מ לטובת מרחב מחיה טוב יותר בתא הנוסעים.
העיצוב של ג'ימני החדש בולט לטובה בזכות העתקת קווי המתאר של 'סמוראי' הקלאסי, ואלה משתלבים כעת נהדר בפרופורציות קובייתיות קשוחות מבלי להיגרר לתחושת רטרו מוגזמת. התוצאה היא "צעצוע קטן ומתוק" אשר מסובב אחריו מבטים מכל עבר. במקרה שלנו תרם להתעניינות גם הצבע הירוק הצבאי והייחודי של רכב המבחן.
מנוע וביצועים
ג'ימני החדש מונע באמצעות מנוע אטמוספירי ארבעה צילינדרי בנפח 1.5 ליטר עם הספק של 102 כ"ס, ומומנט של 13.4 קג"מ. הגם שזה לא נשמע הרבה עדיין מדובר בשיפור משמעותי ביחס למנוע ה-1.3 ליטר של הדור הקודם. יחד עם זאת, אנשי סוזוקי חסכו ולא פיתחו תיבת הילוכים מודרנית, לכן ג'ימני עדיין סוחב את תיבת ההילוכים האוטומטית המיושנת, עם ארבעה יחסי העברה בלבד, וללא אפשרות תפעול ידני.
הבשורה הטובה היא שהבעלים של ג'ימני ישן ירגישו שיפור משמעותי בביצועים. לא שהם ירחפו עם איילה קלת רגלים, אבל ג'ימני החדש מתמודד טוב יותר עם קצב התנועה שסביבו. הבשורה הרעה היא שהשתדרגנו מזחל לזחליל: 17.2 שניות נדרשות לצעצוע הזה כדי להגיע מעמידה ל-100 קמ"ש, כלומר שזה כלי לאנשים עם הרבה סבלנות, וכאשר הם שוקלים לבצע עקיפות הם צריכים להתביית על משאיות פול טריילר, ורק בתנאי שהכביש ארוך דיו. לזכות תיבת ההילוכים צריך לומר שהיא נאבקת על כל שבריר של כוח סוס שיש למנוע להציע.
אפשר, בסך הכל, להתנהל עם ג'ימני בקצב סביר, ובמהירות שיוט של 100-105 קמ"ש התחושה נסבלת בהחלט. המהירות המרבית שלו היא, תיאורטית, 145 קמ"ש, אבל מיותר לנסות לדחוק בו לשם אלא אם אתם מעוניינים לקבל אחוזי נכות תמורת פגיעה בשמיעה. אגב, מערכת השמע לא מתגברת על רעשי המנוע והרוח, ואיכות השמע לא מרשימה, בלשון המעטה.
במהלך המבחן צרך ג'ימני בממוצע ליטר דלק לכל כ-11.5 ק"מ לליטר, וזאת כאשר לא חסנו עליו בכביש ובשטח. בתנאים "אזרחיים" אפשר כנראה לחלץ ממנו כ-13 ק"מ לכל ליטר בנזין.
התנהגות ונוחות
שלדת סולם עם סרנים חיים מלפנים ומאחור היא לא מתכון מנצח לנימוסי כביש רהוטים, ודאי לא עם בסיס גלגלים קצרצר, מרכב גבוה והנעה אחורית. לזכות מהנדסי סוזוקי צריך לומר שלמרות נתוני פתיחה אלה הם בנו כלי שמספק תחושת נסיעה נסבלת בהחלט בהתניידות יום-יומית, כל עוד שלא מנסים לאתגר את ג'ימני יותר מידי.
בזכות ממדים קטנים אין לג'ימני בעיה להשתחל בעיר בין מכוניות, המתלים שלו מתקלים באדישות את המחדלים הגדולים ביותר של העיריה, ועד למהירות של 30 קמ"ש מספקים המתלים שלו כושר ספיגה טוב. במהירויות גבוהות יותר מורגש האופי הנוקשה של בולמי הזעזועים, ובכל מקרה מה שמעיב על ההתנהלות העירונית שלו הוא היגוי כבד עם מהלך ארוך (ויוצא דופן בימנו) של כמעט 4 סיבובים מנעילה לנעילה של ההגה. זה מציק ומפריע בתמרוני חניה.
מחוץ לעיר ג'ימני מפתיע לטובה: למרות מידותיו הוא לא משדר תחושה של עלה נידף, ההיגוי הכבד והמעורפל במרכזו ממתן נטייה תזזיתית טבעית שנגרמת בגלל בסיס גלגלים קצר, וכאשר צריך לפנות – ג'ימני פונה. הוא לא עושה זאת בהתלהבות יתרה, וזוויות הגלגול מורגשות, אבל הוא גם לא נלחם יותר מידי ברצון של הנהג והוא כן מספק אחיזה סבירה כל עוד שלא לוחצים אותו לפינה. אם סוחטים את הדוושה עד לברזל בתוך פניה מתגלה מהר מאד תת היגוי בולט שמבהיר היטב את המגבלות.
יורדים לשטח
לג'ימני החדש יש זוויות גישה ונטישה טובות מבעבר ומרווח גחון משופר בגובה של 21 ס"מ. יחד עם מיגון גחון (שמוצע בתוספת תשלום) התחושה היא של רכב שמסוגל לעבור בכל מקום. ג'ימני מתקל באדישות שבילים זרועי מהמורות, ניגש בקלות לשיפועים תלולים וזרועי סלעים, ומטפס עליהם בקלילות. את שלוליות הבוץ של סוף החורף הוא צלח ללא מאמץ, והכל עם מינימום עזרה אלקטרונית – למעט מערכת בקרת ירידה במדרון. אפילו השילוב של ההנעה הכפולה והילוך הכוח מבוצעים כעת באמצעות מנוף מכאני.
ג'ימני יכול לעבור בשטח יותר מכל רכב פנאי שעולה פחות מ-300 אלף ש"ח, אולי אף יותר, ובכל זאת יש את המגבלות שלו. כח המנוע המועט מפריע במשחקי דיונות, ואל תבנו על החלקות כוח בנהיגת שבילים מהירה היות שבקרת היציבות מתנתקת לגמרי רק כאשר משלבים להילוך כוח ושבה לסורה במהירויות של יותר מ-35 קמ"ש. מטרתה: לאפשר סחרור גלגלים כדי להיחלץ במצבי אחיזה בעיתיים.
פוטנציאל השטח האדיר של ג'ימני נובע במידה רבה מן החוסן והפשטות שלו. בשוק השיפורים קיימות כבר ערכות הגבהה (שישפרו גם את מהלך המתלים הצנוע) ונעילת דיפרנציאל אשר יהפכו אותו בקלות למכונת עבירות יוצאת דופן.
תא נוסעים ושימושיות
תא הנוסעים עוצב באופן תכליתי, כלומר שלא תמצאו בו גימור מוקפד או דיפונים מהודרים, והפלסטיקה שעוטפת את תא הנוסעים מכל עבר היא שחורה, קשיחה ומגורענת. חלק מן המשטחים לא הדוקים ברמה שמוכרת לנו מסוזוקי אבל בכל זאת נראה שהפלסטיקה תשרוד את תלאות הזמן והשטח.
ניכר שהמעצבים השתדלו לצאת מהשבלונה המוכרת וזה בא לידי ביטוי בלוח מחוונים מדליק בסגנון רטרו, עם העתק מדויק ללוח ההיסטורי של סמוראי, כולל "ברגים" מדומים שמוטבעים גם על ידית האחיזה מול הנוסע. מסך מולטימדיה גדול, נוח לשימוש ומרשים ממוקם גבוה ומעניק תחושה מודרנית, ויש לו ממשק קולי בעברית.
המרחב הפנימי, ודאי ביחס לממדים הכלליים, מספק בהחלט עבור שני הנוסעים מלפנים, אם כי אנשים גבוהים לא ירגישו בנוח על המושבים הקטנים.מפתיע (לרעה) לגלות שההגה לא מתכוונן למרחק, ושלמושבים אין מנגנון קיפול כדי להגיע למושב האחורי. כדי להידחס לשם יש להזיז את המושב והמשענת קדימה ולאחר מכן לכוון מחדש את המרחק שלהם.
לא היו לנו ציפיות רבות מן המושב האחורי אבל הוא התגלה ככזה שמספק איכות חיים סבירה לשני מבוגרים בגודל ממוצע מינוס, ודאי אם מדובר בטווחי נסיעה קצרים. המשענת ניתנת לכיוון ומרחב הראש והכתפיים מאחור מפתיע לטובה. הבעיה היא ששיפור המרחב לנוסעים מאחור מושג על חשבון נפח ההטענה בתא המטען הזעיר. אפשר להעמיס שם לכל היותר פק"ל קפה וחבילת ערגליות. (אבל בתא יש קופסת פלסטיק רוחבית נשלפת ושימושית). קיפול המושבים האחוריים יוצר נפח מטען מספק לציוד קמפינג לזוג, עם רצפה שטוחה ודיפון פלסטי עמיד.
אבזור ותמחור
בדור החדש מורגש שיפור של איכות החיים לנוהגים ולנוסעים – ראשית לכל בזכות מערכת מולטימדיה מודרנית עם מסך מגע (בהתקנה מקומית) עם ממשק אנדרואיד, תפעול קולי ואפליקציית וויז. לצד תפעול חשמלי לחלונות ולמראות, ובקרת אקלים, מציע המפרט כעת גם פנסי LED קדמיים ואפילו חימום למושבים(!).
השיפור ברמת האבזור לא מטשטש את העובדה שג'ימני התייקר משמעותית: מחירו עומד כעת על 137 אלף ש"ח לגרסה הידנית ו-145 אלף ש"ח לגרסה האוטומטית, וזה עוד לפני תוספות כמו צביעה דו-גוונית או מיגוני גחון. זאת התייקרות של כ-25 אלף ש"ח בהשוואה לדגם היוצא, ואפשר אולי להסביר אותה גם בהיעדר תחרות: המתחרה הקרוב ביותר לג'ימני בקטגוריית רכבי שטח אמיתיים עולה פי שניים ממנו.
בטיחות
בטיחות היא נקודת תורפה לרוב דגמי סוזוקי בכלל, ובמיוחד בכלי היוצא. בדור החדש יש (סוף סוף) בלימת חירום אוטונומית, מערכת התרעה מקורית מפני סטייה מנתיב נסיעה, זיהוי תמרורים ושליטה באור הגבוה. למרות כל זה, ג'ימני קיבל במבחני EuroNCAP ציון נמוך של שלושה כוכבים בלבד, וזאת בין השאר בגלל מבנה שלדת הסולם אשר מקשה על המהנדסים להנדס אזורים לספיגת אנרגיה.
שורה תחתונה
כאשר מודדים את ג'ימני החדש עם הסרגל שמשמש למדידת כלי רכב מודרניים מקבילים בגודלם הוא לא יכול להרשים במיוחד. הוא איטי, רועש, לא מרווח, תא הנוסעים שלו בסיסי ורמת הבטיחות לא מספקת. אלא שג'ימני הוא כלי יוצא דופן שנועד לספק צרכים אחרים, ולכן ראוי להשתמש בסרגל אחר שמתאר תמונה שונה לחלוטין. ג'ימני מיועד עבור מי שבאמת נוהגים בשטח ומבקשים לעצמם כלי עם כושר עבירות ראוי. את זה, כלומר כושר עבירות גבוה, חוסן מבני, ופוטנציאל נרחב לשיפורים – יש לגימני בשפע. במקביל, ג'ימני השתפר בכל הקשור להתניידות היום יומית שלו, והוא עולה על קודמו בכל היבט אפשרי.
העובדה שאין לג'ימני מתחרים ישירים משפרת מאד את שורת הסיכום. בתכל'ס זאת האפשרות היחידה עבור מי שמחפש רכב טיולים קשוח ואמיתי במחיר יחסית סביר. לקוחות כאלה יכולים לחיות עם החסרונות ובעיקר ליהנות מן היכולות והאופי שמיוחדים לו.
מיומנו של ג'ימניסט / דור אבן כץ
אף פעם לא הסתקרנתי מרכב ארבעה גלגלי, ודאי שלא מתוצרת סוזוקי, כפי שהתעניינתי בג'ימני החדש, וזאת מן הטעם הפשוט שבמשך השנתיים האחרונות אני נוהג בכביש ובשטח בקופסה קטנה בשם ג'ימני ידני מבציר 2006. יחד גמאנו כבר 50,000 קילומטרים, שאותם אני מסכם כ"בושה לבינוניות כרכב כביש, וחלוש'ס בשטח". לכלי שלי יש בולמי זעזועים מקוריים אשר, בלשון המעטה, לא זוכרים מה תפקידם, ולמרות כל זאת ג'ימני הוא כמו כלב פינצ'ר חצוף – קטן ומרעיש – אשר מתייצב בגאון במקום שבו גדולים וחזקים ממנו עובדים קשה. ג'ימני הישן, מבחינה זאת, הוא רכב "רמאי": גם נהג ממוצע ירשים מאד את כל החבר'ה בעלייה הבאה.
גי'מני החדש משופר בכל היבט. המהירות המרבית שלו לא מרשימה ומהירות השיוט לא תואמת את קצב התנועה, ותוספת הכוח לא מספיקה כדי להטיס אתכם בקלילות במעלה הדיונה. ובכל זאת יש כעת תגובות טובות יותר באופן משמעותי ביחס לדגם היוצא, בעיקר בזינוק ובתאוצות ביניים. הדור החדש מצויד בבולמי זעזועים טובים בהרבה והם מגהצים שבילים ומאפשרים תנועה בקצב טוב. נא לא לפתח ציפיות כאילו מדובר ב'טרופי-טראק', אבל יחסית לקופצניות שמוכרת לי זהו שדרוג אדיר.
מה שכבש אותי יותר מכל הוא העיצוב של ג'ימני החדש, שהוא "יציאה מאין כניסה". זאת, לדעתי, אחת היצירות היותר יפות בעולם רכבי השטח, ודאי בעידן הנוכחי. המצלמה אוהבת אותו, וכולו משדר "רכב שטח קשוח", והכל במידות של צעצוע.
לא אהבתי את העובדה שאי אפשר לנתק את בקרת היציבות, ובמישור השימושי חסרות לו זוג דלתות וכמה סנטימטרים לאורך. מהנדסי ומעצבי סוזוקי פישלו עם כל מיני אי-דיוקים קטנים כמו חוטי חשמל עדינים חשופים, פלסטיקת פנים רועדת וחסרונם של הילוך או שניים נוספים בתיבת ההילוכים. אבל אחרי כל זאת נראה שאנשי סוזוקי חיזקו את מעמדו המיוחד של "ג'ימני" כמותג בפני עצמו, רכב שצועק "אני מוכן לכבוש את השטח". כעת, בשונה מבעבר, הרכב הזה ניצב על הגבעה ללא מתחרים אמיתיים. האם זה מצדיק מחיר מאד גבוה? כנראה שכאשר אין לך מתחרה ישיר באופק התשובה היא: "כל אחד לפי סליק מזומניו ואשתו".
