חברת הנפט הבריטית הענקית, בריטיש פטרוליום (BP) הכריזה בשבוע שעבר על רכישת חברת תשתיות הטעינה הגדולה ביותר בבריטניה, צ'ארג'מאסטר (Chargemaster), אשר הקימה ברחבי הממלכה המאוחדת תשתית טעינה חשמלית עם יותר מ-6,500 עמדות טעינה רגילות שמותקנות בבתים, במקומות חניה ציבוריים ובמקומות עבודה. לחברת צ'ארג'מאסטר יש כיום 40 אלף לקוחות.
ל-BP יש כיום כ-1,200 תחנות תדלוק ברחבי בריטניה והיא מתכננת להקים בכל אחת ואחת מהן לפחות עמדת טעינה מהירה אחת כבר במהלך השנה הבאה. עמדות אלה כוללות מטענים מהירים במיוחד, בהספק של 150 קילוואט, אשר מסוגלים לטעון בתוך 10 דקות מכוניות שמצוידות בטכנולוגיה המתאימה באנרגיה שתספיק להן לטווח נסיעה של כ-160 ק"מ. בעקבות הרכישה תמותג חברת צ'ארג'מאסטר מחדש כחברת BP Chargemaster.
אנשי BP מעריכים שבהינתן תשתית טעינה מספקת יזנק מספר כלי הרכב החשמליים על כבישי בריטניה מכ-135 אלף בסוף השנה שעברה עד לכ-12 מיליון בשנת 2040, שבה כבר תיאסר המכירה של כלי רכב שמונעים באמצעות מנועי בעירה פנימית.
דייויד מרטל, מנכ"ל צ'ארג'מאסטר, צוטט בהודעה המשותפת לעיתונות כשאמר ש"רכישת צ'ארג'מאסטר בידי חברת BP מהווה ציון דרך משמעותי בתקופת המעבר לשימוש במכוניות שמייצרות פליטת מזהמים נמוכה, בבריטניה. אני נרגש מאד להוביל את צוות החברה לעידן חדש כאשר אנחנו מגובים על ידי הכח והגודל של BP. העסקה תסייע לנו לשמור על מעמדנו כמובילי שוק ולהרחיב את רשת הטעינה הלאומית 'פולאר' (זהו השם המסחרי של רשת הטעינה – ג.מ.) באופן שבו היא תוכל לתמוך במגוון רחב של כלי רכב חשמליים חדשים ומלהיבים אשר צפויים להגיע בשנתיים הקרובות".
טופאן ארגינבילג'יק, מנכ"ל חטיבת החדשנות של BP, שנקראת BP Downstream, צוטט באותה הודעה ואמר: "השילוב של חברת קמעונאות הדלק המובילה בבריטניה עם חברת הטעינה הגדולה ביותר במדינה יספק הצעה מובחנת באמת עבור המספר הגדל והולך של בעלי רכב חשמלי במדינה. אנחנו מאמינים שטעינה מהירה ונוחה היא קריטית כדי לתמוך באימוץ מוצלח של כלי רכב חשמליים".
לבריטיש פטרוליום יש לפחות שלוש סיבות טובות לביצוע מהלך כזה, והראשונה בהן היא לאו דווקא ראיה אסטרטגית עתידית אלא ניצול של פוטנציאל שוק קיים. אחד ממרכזי הרווח שהופכים יותר ויותר משמעותיים עבור קמעונאי הדלק בכל העולם הוא לאו דווקא מכירת בנזין, סולר ושמנים אלא חנויות הנוחות שלהם. כאשר נהג של מכונית חשמלית מעמיד את מכוניתו לטעינה רבים הסיכויים שהוא ינצל את הזמן כדי לבצע פעולות כאלה ואחרות בחנות הנוחות של התחנה.
סיבה נוספת היא ניצול טוב יותר של הנדל"ן הקיים: בעוד ששחקנים אחרים שמבקשים להיכנס לתחום תשתיות החישמול לרכב זקוקים לנדל"ן מתאים, תחנות הדלק כבר קיימות, ממוקמות, וערוכות מראש לתנועת כלי רכב – לכן אלה מיקומים אידאליים עבור עמדות טעינה מהירה.
הסיבה השלישית, והמובנת מאליה, היא שרבות ממדינות העולם הכריזו כבר על מותו של מנוע הבעירה הפנימית אי שם בין השנים 2030 ל-2040, ואלה יעדים שנמצאים "ממש מעבר לפינה". מאליו ברור אמנם שמצבת הרכב הקיימת, של יותר ממיליארד מכוניות ומסחריות, לא תיעלם בין לילה ותזדקק לתדלוק של בנזין או סולר גם בעשרות השנים הקרובות, אבל ברור גם שאנחנו נכנסים לתקופת מעבר שבה יכולים שחקנים חדשים לדחוק את רגלי חברות האנרגיה והנפט הוותיקות.
לא מיותר להזכיר ש-BP היא לא חברת הנפט הראשונה שקוראת את המפה ומגיבה לנעשה: לפני כשנה וחצי הכריזה חברת 'של' ההולנדית על תוכנית להקמת עמדות טעינה מהירה בתחנות הדלק שלה, וגם החברה האיטלקית Eni וחברת הדלק הצרפתית 'טוטאל' מקיימות פרויקטים דומים, אם כי עדיין במתכונת של ניסוי.
