קשה לחשוב על תזמון משונה וגם מוצלח יותר: ממש באותו יום שבו הסיר טים קוק, מנכ"ל אפל, את מעטה החשאיות מעל התוכניות השקופות והידועות של יצרנית האייפונים בתחום המכוניות האוטונומיות פרסמה ג'נרל מוטורס הודעה לעיתונות אודות השלמת סדרת ייצור של 130 מכוניות אוטונומיות מתוצרתה.

כמעט במקביל, כאילו כדי להמחיש לנו באיזו תקופה מסעירה אנחנו נמצאים, הכריזה 'ווימו' – חטיבת המכוניות האוטונומיות של גוגל – על הפסקת השימוש ב"גחליליות" שלה – אותן מכוניות בועתיות חמודות שהציתו לפני כשלוש שנים את הלהבות בשדות הרכב האוטונומי.

ג'נרל מוטורס כבר מפעילה צי של 50 מכוניות חשמליות חצי אוטונומיות מדגם 'בולט', אבל הסדרה החדשה, שעליה הכריזה אתמול (ג'), מצוידת בדור שני של טכנולוגיה אוטונומית אשר פותחה על-ידי חברת 'קרוז אוטומציה'. עד עתה ראינו לא מעט תמונות ריגול של המכוניות האלה, וכעת הן נחשפות באופן רשמי וגלוי – אם כי גם כעת ג'נרל מוטורס עדיין לא מנדבת יותר מידי מידע טכני אודות המערכות השונות שמותקנות בהן.

גם ההודעה לעיתונות לא חשפה הרבה מעבר לאמירה לפיה "ג'נרל מוטורס השלימה את הייצור של 130 שברולט בולט חשמליות אשר יהוו את כלי המבחן לדור הבא של טכנולוגיית הנהיגה העצמית שלה", וכן שהמכוניות יוצרו במפעל 'אוריון' במדינת מישיגן. הציטוט המתבקש של מנכ"לית החברה, מארי בארה, הוא: "זאת אבן דרך. הייצור מקרב אותנו צעד אחד קדימה כדי להפוך למציאות את החזון שלנו לניידות אישית. הרחבת צי מכוניות המבחן בעולם האמיתי תסייע להבטיח… (שהמכוניות) יעמדו בסטנדרטים המחמירים של בטיחות ואיכות שאנחנו בונים לתוך כל כלי הרכב שלנו".

מאז שנת 2014, כאשר גוגל טרפה את הקלפים וחשפה את המכוניות האוטונומיות שבנתה לעצמה בסדנה קטנה במישיגן, נתונות רוב יצרניות הרכב הגדולות בעולם בקדחת "המכונית האוטונומית", עם חדשות שזורמות ללא הרף בעיקר מצד יצרניות היוקרה הגרמניות, טויוטה, פורד, ניסאן ויונדאי-קיה.

אלא שג'נרל מוטורס, כך נדמה, נמצאת צעד אחד לפני כולן או לכל הפחות מאד קדימה בחוליית החוד: בתחילת השנה שעברה הקימה החברה את חטיבת 'מאיבן' אשר מאחדת את פעילויות החברה בתחום הרכב האוטונומי והתחבורה השיתופית, וזאת לאחר שהשקיעה חצי מיליארד דולר ברכישת בעלות חלקית על חברת 'ליפט' (שמתחרה ב'אובר'). מעט קודם לכן השקיעה החברה מיליארד דולר ברכישת חברת הסטארט-אפ 'קרוז אוטומציה' אשר נוסדה בשנת 2013 במטרה לפתח מערכת אוטונומית שניתן להתקין על גבי מכוניות קיימות.

קרוז אוטומציה אכן פיתחה מערכת כזאת ואף הדגימה אותה עובדת כבר בשנת 2014, אבל הדבר הזה – שלא הפך את הנהג למיותר אלא רק הקל עליו את הנהיגה – עלה עשרת אלפים דולר, התאים רק לדגמים ספציפיים של אאודי, ופעל במידה כזאת או אחרת של הצלחה רק על כבישים מאד מסוימים בקליפורניה.

את ג'נרל מוטורס לא עניין, כמובן, הרעיון המקורי אלא לנצל את הטכנולוגיה שכבר פותחה על-ידי 'קרוז' כדי לחסוך זמן ולזנק צעד גדול קדימה, ואכן – בימים אלה לפני שנה בדיוק החלו אנשי החברה לבצע מבחנים מעשיים עם הסדרה הראשונה של שברולט בולט חשמלית על הכבישים הציבוריים של סן פרנסיסקו, קליפורניה, וסקוטסדייל, אריזונה. מאז ינואר השנה הם בוחנים את המכוניות גם קרוב יותר לבית שלהם, על כבישי וורן, מישיגן.
הצעד הנוסף, שנחשף אתמול, הוא יבול של 130 מכוניות שמצוידות בדור השני של טכנולוגיה אוטונומית על בסיס לידר (חיישן לייזר) בשילוב מגוון מצלמות וטכנולוגיה שמבצעת "היתוך" של כל המידע הזה עם מידע שמתקבל מחיישן רדאר.

גלגלים, ברזלים ואלקטרוניקה

כל יצרניות הרכב, כך נראה, מבינות שהגבינה שלהן נמצאת כעת בתזוזה מהירה ושהמודל העתידי של תחבורה אישית לא יהיה מבוסס על מכוניות בבעלות עצמית אלא על תשלום על שימוש בתחבורה. ג'נרל מוטורס היא בין יצרניות הרכב שמיישמת את העקרון לפיו "אם מישהו מזיז את הגבינה עדיף שזה יהיה אנחנו", והחשש הגדול ביותר שלה, כמו של כל יצרניות הרכב, הוא שהטכנולוגיה האוטונומית תימצא בעתיד בידיים של ענקיות התוכנה והאלקטרוניקה כמו גוגל ואפל.

במציאות כזאת עלולות יצרניות הרכב להפוך לספקיות של ברזלים בלבד, קבלניות משנה של מי ששולט במודל הכלכלי המשמעותי יותר.

"כדי להשיג את מה שאנחנו רוצים בתחום המכוניות האוטונומיות", הוסיף קייל ווגט מנכ"ל קרוז אוטומציה, "אנחנו חייבים לפרוס אותן בהיקף נרחב. על ידי פיתוח הדור הבא של פלטפורמת נהיגה עצמית בסן פרנסיסקו (מקום מושבה של קרוז – ג.מ.) וייצור של המכוניות האלה במישיגן (במפעלים של ג'נרל מוטורס – ג.מ.) אנחנו יוצרים את התנאים הבטוחים והעקביים ביותר להעלאת המכוניות שלנו (גם) על הכבישים העירוניים המאתגרים ביותר שבנמצא".

לפני קרוב לשנתיים, לאחר רכישת 'קרוז', הכריזו קברניטי ג'נרל מוטורס דאז על תכניתם להעלות "אלפי כלי רכב אוטונומיים" על הכבישים הציבוריים כבר בשנה הבאה, 2018, והדרך המהירה והבטוחה לצורך זה היא להשתמש במכוניות האלה כמוניות – בשלב ראשון עם נהג אנושי שיושב מאחורי ההגה שלהן. זה, כמובן, היה הרציונל מאחורי ההשקעה של ג'נרל מוטורס ב'ליפט'.

מכבה את האש

יצרניות רכב החלו לעסוק ברכיבים שונים של מערכות סיוע לנהג עוד במהלך שנות ה-90, אבל לא נתנו לתחום הזה יותר מידי תשומת לב מפני שהן הבינו לאן כל זה הולך ומה זה עלול לעשות להן.

אפל, שהייתה הרבה יותר חשאית מגוגל בנוגע לתוכניות שלה בתחום, עברה מספר מהפכים אסטרטגיים בהקשר זה – החל בתוכנית המקורית שלה, שבהחלט כללה ייצור של מכוניות לצד פיתוח של הטכנולוגיה והאלקטרוניקה הנחוצות, דרך ימים שבהם נדמה היה שהיא שוקלת מחדש את כל העניין ועד ימים אלה שבהם היא מכריזה על ההתמקדות שלה בטכנולוגיה ובאלקטרוניקה אך לא בייצור רכב.

המסלול של 'ווימו', כך נדמה, היה יותר החלטי ויותר ממזרי: גוגל כנראה מעולם לא רצתה להתחיל לבנות מכוניות, שהרי אין היגיון להתחיל ללמוד תחום שיש מי שמתמחה בו כבר יותר ממאה שנים, אבל בהחלט הייתה זקוקה לפלטפורמה שתגרום לכל העסק הזה להתחיל לנסוע. כאשר גוגל פנתה בשעתו לחברה קטנה במישיגן ובנתה אצלה בקבלנות מכוניות קטנות ופרימיטיביות היא שדרה לתעשיית הרכב מסר מאד פשוט: "לא בעיה למצוא בימינו מי שיבנה לך מכונית בקבלנות, לכן עדיף ש"תזרמו" איתנו או שתמצאו את עצמכם מחוץ למשחק".

זה, כך נדמה היה התפקיד ההיסטורי היחיד של המכוניות החמודות של גוגל, והוא אכן עשה את העבודה: כאשר פיאט-קרייזלר מצאה את עצמה תלויה באוויר היא נקשרה עם גוגל בהסכם לאספקת מכוניות, וגוגל – כעת 'ווימו' – מבצעת את העבודות והניסויים שלה על בסיס המיניוואנים החדשים של קרייזלר, ה'פאסיפיקה'.

בהודעה שהעלו אנשי גוגל לבלוג של ווימו אתמול הם כתבו ש"הגיע הזמן של צי ה"גחליליות" (כך הם מכנים את המכוניות שלהם -ג.מ.) לפרוש, כדי שאנחנו נתמקד מעתה בשילוב טכנולוגיית הנהיגה העצמית בכלי רכב אחרים… על-ידי התמקדות בכלי רכב שמיוצרים בייצור סדרתי, כמו המיניוואן פאסיפיקה, נוכל להביא את טכנולוגיית הנהיגה האוטונומית לאנשים נוספים מהר יותר… כלי רכב שמיוצרים בייצור סדרתי מאפשרים הזדמנויות מגוונות יותר לניסויים מאשר ה"גחליליות", היות שאלה מוגבלות למהירות מרבית של 40 קמ"ש".

ההכרזה הזאת מסכמת, כך נראה, את תפקידן ההיסטורי של המכוניות החמודות של גוגל ופותחת את הדלת לשיתופי פעולה ומכירה של הטכנולוגיה שגוגל מפתחת לכל יצרניות הרכב שלא מפתחות טכנולוגיה כזאת בעצמן.