הקמפיין הפרסומי החדש של סקודה משתמש בסיפורי ההתקדמות המקצועית המהירה של מצליחנים מקומיים כמו עוז ברלוביץ', משנה למנכ"ל ארקיע, רועי אלבז, מנכ"ל פנגו ואביה מזרחי, מנכ"לית מלונות פתאל באילת, כדי להדגיש את ההתקדמות המטאורית אותה עשה המותג הצ'כי עצמו בישראל בעשור האחרון.
עם זאת, ההיסטוריה של סקודה מתחילה הרבה לפני הפעם הראשונה בה רובכם התוודעתם למכונית המותג בעודכם ישובים במושב האחורי של מונית אוקטביה, וגם המון זמן לפני הסקודה פייבוריט שהגיעה לארץ לאחר נפילת מסך הברזל בראשית שנות ה-90'.
למעשה, השורשים של סקודה מתחילים עוד לפני העידן הקומוניסטי ומדובר ביצרנית שנוסדה בשלהי המאה ה-19', הרבה לפני חברת האם שלה פולקסווגן וגם לפני פורד, שברולט ורבים טובים אחרים.
צפו בכתבה שהכנו במיוחד עבור קוראי TheCar:
תחילת הדרך
הכל התחיל לפני 121 שנים, ב-1895, כשואצלב קלמנט, סוחר ספרים מהעיירה מלדה בולסלב, נתקל בבעיה באופניים היקרים שרכש. הוא פנה לחברה הגרמנית שייצרה אותם אך זו לא נאותה לעזור.
בעקבות המקרה הוא פנה למכרו, המהנדס ואצלב לורן, והשניים החליטו לייסד בעיירה סדנה ליצור אופניים. בתוך זמן הם החליטו להוסיף מנוע לאופניים שלהם ומשם הדרך להוספת עוד שני גלגלים הייתה קצרה ביותר ובתוך כעשור מאז שהחברה הוקמה היא כבר ייצרה מכוניות שפנו לאנשים מבוססים למדי.
אחרי מלחמת העולם הראשונה לורן וקלמנט נקלעו למצוקת מזומנים וב-1924 מכרו את החברה לתעשיין מקומי עשיר. מאותו יום תוצרי החברה נמכרים תחת המותג "סקודה".
הגב הכלכלי המוצק של סקודה אפשר לחברה להתפתח ולהציג דגמים מרשימים ששימשו את אצולת בוהמיה.
עוד ב-TheCar:
נהיגת התרשמות ראשונה: סקודה אוקטביה 1.0 ליטר
סקודה ראפיד ספייסבק סקאוט במבחן דרכים
סקודה סופרב החדשה במבחן
סקודה כמותג יוקרה
הרכבים של סקודה באותן שנים היו יקרים מאוד וכדי להפוך לבעליה של אחת ממכוניות המותג היה צורך להיפרד מסכום בו ניתן היה לרכוש באתה תקופה יותר משני בתים לא רעים.
מכוניות פרימיום הן בהחלט סגמנט רווחי ביותר, גם היום, אך מוגבל בהיקפו ומתוך הרצון לפנות לקהלים רחבים יותר, על רקע המיתון העולמי, בשנות ה-30' של המאה ה-20' התווספו להיצע גם דגמים עממיים יותר כמו הפופולר.
בשנת 1939 גרמניה הנאצית פלשה לצ'כוסלובקיה ובתוך זמן קצר הייצור האזרחי במפעל פסק.
בין השנים 1941-1945, בהוראת הגרמנים, ייצרו במפעלי החברה גרסאות צבאיות למכוניות המותג וכלי רכב משוריינים ובעקבות כך מפעלי סקודה הופצצו מהאוויר מספר פעמים על ידי מטוסי בעלות הברית.
אחרי המלחמה מהמפעל במלדה בולסלב נשארו בעיקר עיי חורבות, אבל בזכות רצון עז להשאיר את התקופה האפלה מאחור מנהלי החברה ועובדיה אספו את השברים, תרתי משמע, ובתוך מספר חודשים הקימו קו ייצור חדש ממנו התגלגלה הטודור שהיתה למעשה גרסה משודרגת לפופולר מלפני המלחמה.
התקופה הקומוניסטית
במסגרת הסדר העולמי החדש בשנים שאחרי המלחמה, צ'כוסלובקיה הצטרפה בשנת 1948 לגוש הקומוניסטי וסקודה הולאמה.
עם זאת, למרות האידיאולוגיה המרקסיסטית, גם מאחורי מסך הברזל סקודה שמרה על אופי עצמאי ובניגוד ליצרניות רכב מזרח אירופאיות אחרות, שעסקו בהרכבת רכבים בסיסיים שהתבססו על דגמים ארכאיים שנרכשו מהמערב, בשנות ה-50' וה-60' סקודה הציגה כמה מכוניות מקוריות מאוד כמו הפליסיה בגרסאות סדאן וקבריולה והאוקטביה בגרסאות סדאן וסטיישן, שמעבר לכך שהיו עדכניות למדי, נאות למראה ושימושיות הן אפילו הציעו, רחמנא ליצלן, הנאה מנהיגה.
בשנת 1964 סקודה הציגה את ה-MB – עוד מכונית מתכנון עצמאי לחלוטין בתצורת מרכב אחוד, לראשונה ברכבי המותג.
ב-MB היה מנוע אחורי (שהיה באותם ימים מאוד פופולרי במכוניות קטנות גם במערב) והיא הציגה עיצוב נאה יחסית ביחס לתוצרי הגוש המזרחי.
באותה תקופה בסקודה לא יודעו שה-MB למעשה תלווה את המותג במשך יותר משני עשורים, אך בקיץ 1968 בעקבות רוחות ליברליזציה שזכו לכינוי "האביב של פראג" הסובייטים פלשו למדינה והידקו את חיבוק הדוב ובכלל זה קיצצו בחדות את תקציבי הפיתוח של סקודה שבשנים הבאות נאלצה להתמקד בייצור דגמים אפרוריים מאוד שהתבססו על הפלטפורמה מראשית שנות ה-60'.
על אף קיצוץ הכנפיים, אנשי סקודה עדיין היו גאים בתוצרת שלהם וביחס לכלי רכב אחרים שיוצרו בגוש הקומוניסטי המכוניות של סקודה הציעו רמת בניה טובה, אמינות סבירה והנדסת אנוש מתקבלת על הדעת.
יתרה מזאת, על בסיס ה-MB וללא תקציב פיתוח של ממש הצליחו בסקודה לייצר גרסאות קופה וקבריולה עם תחת השם "ראפיד".
למרות מבנה בסיסי מיושן עם מנוע אחורי, גרסאות אלו, שהיו מצוידות במנוע שהפיק עד ל-130 כ"ס, זכו לכינוי החיבה "פורשה לעניים", הצליחו להימכר לא רע גם במערב אירופה ורשמו הישגים מרשימים במרוצי ראלי אל מול מכוניות מודרניות בהרבה.
על רקע רוחות חדשות בגוש המזרחי עם עלייתו של מיכאל גורבצ'וב לשלטון בשנת 1985 ולנוכח אווירת הגלאסנוסט, בשנת 1987 סקודה השיקה את הפייבוריט שהציגה מראה מודרני ונאה, מבנה יעיל ומנוע והנעה קדמיים.
לידתה של סקודה מחדש
הגלאסנוסט והפרסטרויקה הובילו להתפוררות מהירה של הגוש המזרחי ולכאוס כלכלי במדינות הגוש הסובייטי לשעבר כשחברות, מפעלים ואוצרות טבע שהיו בידי המדינה מצאו את עצמם ביום אחד ללא בעלים. חלקם פשטו את הרגל, אחרים נבזזו על ידי מקורבים לצלחת ועבריינים ורק בודדים שרדו בהצלחה את ההפרטה המהירה.
בניגוד ליצרניות רכב מזרח אירופאיות דוגמת לאדה הרוסית, דאצ'יה הרומנית ופולסקי מפולין שהיו לא יותר ממפעלי הרכבה מיושנים, לסקודה הייתה מורשת מוטורית אמיתית ולכן גם פולקסווגן וגם רנו התחרו על הזכות לרכוש את המותג הצ'כי.
בסופו של דבר הקונצרן הגרמני שבניגוד לרנו שחיפשה מותג לואו-קוסט לייצור דגמים מיושנים הבטיח לשמור על עצמאות המותג, זכה בעסקה.
במרץ 1991 נחתם ההסכם לרכישת השליטה בסקודה בתמורה ל-620 מיליון מארקים גרמניים במה שהיום, 25 שנים מאוחר יותר, ניתן ללא ספק להגדיר כאחד המיזוגים המוצלחים ביותר בעולם הרכב בעשורים האחרונים.
צילומים (וידאו וסטילס):
נעם וינד, Ivo Hercik
עריכה:
אודליה כהן
