היום (ב') צפוי בית המשפט הגבוה לצדק לדון בעתירה שהגיש איציק סנדלר, יחד עם קבוצת בוחני נהיגה, כנגד משרד התחבורה בבקשה למנוע את הפרטת מערך מבחני הנהיגה בישראל.
לאחר מספר דחיות הגישה המדינה, בשם משרד התחבורה, את תגובתה לבית המשפט העליון – ומן התגובה הזאת מהדהד כישלון ניהולי ארוך ימים בלימוד הנהיגה בישראל בכלל, ובניהול מערך מבחני הנהיגה בפרט.
בתוך תגובת המדינה לעתירה, כאחד הנימוקים שנועדו להצדיק את ההפרטה, נכתב כך: "בהיבט רמת המבחן… צורת הנהיגה ורמת הנהיגה הנדרשת במבחן המעשי נותרו כיום כפי שהיו בעבר, למרות שצורת הנהיגה השתנתה בשנים האחרונות בצורה משמעותית ביותר. למשל, נהג טיפוסי כיום עושה לעיתים שימוש במכשיר GPS (או בטלפון שמותקנת בו תוכנה דוגמת WAZE), ואילו במבחן המעשי היכולת לנהוג לפי הוראות מכשירים אלו אינה נבחנת כלל".
בעוד שאין ויכוח לגבי העובדות צריך לשאול מה מנע מן האחראים על לימוד הנהיגה בישראל להורות עד היום למורי הנהיגה ללמד את החומר הרלבנטי, ומה מנע מהם להכניס את החומר הזה למבחן המעשי כאחת ממטלות המבחן.
משרד התחבורה מודה גם בכשלון מתמשך לפקח על מבחני הנהיגה ועל לימוד הנהיגה בישראל עקב כך שלא הקציב לנושא זה מספר ריאלי של מפקחים. וכך נכתב בתגובת המדינה לעתירה: "בהיבט הפיקוח והבקרה… כיום, אין אפשרות מעשית לפקח על אופן עריכת המבחן המעשי. במשרד התחבורה פועל צוות של כחמישה מפקחים, המפקחים גם על מבחני הנהיגה המעשיים וגם על בתי הספר לנהיגה בכל רחבי הארץ. מובן שלא ניתן לערוך פיקוח אפקטיבי בכח אדם כל כך נמוך. היעד שהוצג בעבר, לפיו מפקח יצטרף מדי פעם לבחינת נהיגה מעשית, כדי לבחון את האופן שבו בוחן הנהיגה עורך את המבחן המעשי, אינו מושג… מסיבה זו, הפיקוח כיום על בוחני הנהיגה הוא זעום. אין בקרה על דיווחי המבחנים ושעות העבודה של הבוחנים, הנעשים באופן ידני, אין נתונים סדורים המאפשרים פילוח של עבודתו של כל בוחן, אין אפשרות להגיע למסקנות ממשיות ולשיפור במערך הבחינות ובתפקוד הבוחנים ועוד… היעדר הפיקוח והבקרה מקרין גם על יכולתו של התלמיד להפיק לקחים מכשלון במבחן המעשי. כאשר תלמיד נכשל במבחן המעשי, לא תמיד הוא יודע מה הלקוי בנהיגתו ומה עליו לתקן. אם התלמיד מגיש ערעור אין דרך לוודא מה באמת אירע במהלך המבחן המעשי והאם הערכתו של הבוחן הייתה מוצדקת".
במילים פשוטות, אנשי משרד התחבורה מודים שלאורך שנים ארוכות לא מתקיים פיקוח אפקטיבי על לימוד הנהיגה וגם לא על רמת המבחנים – ולכן אין להתפלא על כך שבממוצע ארצי נכשלים 80% מתלמידי הנהיגה שניגשים להיבחן.
לו היה מתקיים פיקוח ראוי, ורמת לימוד הנהיגה והבחינה היו טובות יותר, גם שיעור של 50% נכשלים היה נחשב גבוה אבל בשיעור כזה של נכשלים לא היה צורך בכל כך הרבה מבחנים, ואפשר היה להפנות חלק מן הבוחנים למשרות פיקוח תוך כדי צמצום דרמטי של משך ההמתנה למבחן מעשי.
אחת הטענות של העותרים היא שמהלך ההפרטה בוצע בחיפזון וללא עבודת מטה מסודרת ומקצועית. נכון להיום משרד התחבורה לא הציג בפני בית המשפט אף מסמך שמעיד על עבודת מטה כזאת, והמשרד גם סרב להעביר לידינו מסמכים שמעידים על עבודת מטה כזאת – גם כאשר ביקשנו מסמכים כאלה על פי חוק חופש המידע.
עניין נוסף שיתברר היום בבית המשפט הגבוה לצדק הוא עבירת משמעת שביצעו לכאורה אנשי משרד התחבורה שפרסמו את המכרז ללא הרשאה תקציבית: לטענת העותרים, פרסום מכרז ההפרטה ללא הרשאה תקציבית בתקציב משרד התחבורה הוא לא רק "פאול" טכני – אלא עבירת משמעת מוחלטת וברורה.
לדבריהם, לפי חוק יסודות התקציב "חוזה של המדינה שההוצאה הכרוכה בו עולה על 960,000 שקלים חדשים, וההוצאה או ההרשאה להתחייב לא תוקצבו בחוק התקציב השנתי לשנה שבה נחתם – בטל", כלומר שמשרד התחבורה כלל לא רשאי להתחייב על האמור במכרז.
לפי סעיף 34 (א) לאותו חוק "עובד המדינה שעשה ביודעין ("התחייב למטרה פלונית, בעצמו או יחד עם אחר, מעבר לסכום שבו מותר להתחייב לאותה מטרה על פי חוק התקציב השנתי") – אשם בעבירת משמעת".
כאמור, במהלך היום ידון בג"צ בעתירה כנגד ההפרטה, ואנחנו נעדכן כאן אודות התפתחויות.
את תגובת משרד התחבורה נפרסם אם וכאשר נקבל כזאת.
