בית המשפט מתח ביקורת על הפול: ניהל מו"מ עם נפגע תאונה לגבי גובה הפיצוי בשעה שידע שהמבוטח צודק, ודחה את התביעה כשלא הצליח לכופף את הנפגע

237 אלף שקל. זה הסכום שבית משפט השלום בפתח תקווה חייב את חברת ה'פול הישראלי לביטוח' לשלם לאדם שנפגע בתאונה בעת שהורכב על קטנוע.

חברת ה'פול', שבניגוד למה שרבים סבורים היא חברה פרטית, טענה במשך כשנתיים וחצי שהיא לא חייבת לפצות את הנפגע מכיוון שיש בידה הוכחות לכך שנמסר לה מידע כוזב אודות נסיבות התאונה.

הפול ספגה ביקורת נוקבת מן השופטת ריבה שרון, לאחר שבמהלך המשפט הסתבר שהחברה נהגה בדו פרצופיות: מצד אחד ניהלה משא ומתן עם הנפגע מחוץ לכתלי בית המשפט במטרה להקטין את גובה הפיצויים (ובכך הודתה למעשה בחבותה), ובה בשעה טענה בין כותלי בית המשפט שהיא פטורה לחלוטין מתשלום הפיצוי.

נציגי הפול טענו לאורך המשפט שבידיהם דו"ח של חוקרת מטעם החברה, אשר עולה ממנו שהתובע מסר מידע כוזב אודות נסיבות התאונה שבה נפגע.
לטענת הפול, מי שנהג בקטנוע בעת התאונה היה התובע עצמו, ואילו המבוטח טען שהוא הורכב על-ידי בעל הקטנוע, שהוא בעל הפוליסה והמבוטח בפול.

נציגי הפול טענו שהביטוח מוגבל ל"נהג נקוב בשם", כלומר שרק בעל הפוליסה רשאי לנהוג ובכל מצב אחר פטור הפול מתשלום פיצויים.

אלא שהשופטת ריבה שרון דחתה את טיעוני הפול וקבעה כי על החברה לפצות את הנפגע בסך של 205,000 ש"ח, ובתוספת שכר טרחת עורך הדין (בשיעור 13% בתוספת מע"מ, כמקובל בתביעות מסוג זה, ובסה"כ 31,447 ש"ח), ועוד 700 ש"ח תמורת אגרת המשפט מסתכם סך הפיצוי ב-237,147 שקל.

כאמור, במהלך המשפט הסתבר שה'פול' ניהל מו"מ עם הנפגע לגבי גובה הפיצוי, והתנה כל פיצוי בכך שהנפגע יחתום על כתב ויתור מפני תביעות נוספות כנגד הפול. המו"מ לא הבשיל לכלל הסכם, ובשלב זה הודיעה החברה לנפגע על דחיית התביעה. לטענת התובע, החברה נהגה בחוסר תום לב בפעולותיה אלה.

השופטת ריבה שרון קבעה בפסק דינה ש"הפול לא דחה את דרישת התובע לפיצוי ופעל לקידום ההליך מחוץ לכתלי בית המשפט, ניהל מולו מו"מ, ולא הכחיש בפניו את חבותו לפצותו מכח הפוליסה הרלבנטית ו/או את גרסתו, וזאת עד למועד בו הוגש כתב ההגנה מטעמו של הפול כנגד התביעה בבית המשפט.

רק לימים, בישיבת ההוכחות, התברר כי עמדת הפול מתבססת על שיחות טלפון בין חוקרת לבין התובע. לשיטת הפול, יש בפרטים שמסר התובע בשיחתו עם החוקרת כדי לקעקע את גירסתו ולהוכיח כי הוא זה שנהג על הקטנוע במועד התאונה.

"יוצא", מציינת השופטת, "שבמשך כשנתיים וחצי שבין מועד ביצוע החקירה עליה מתבסס כיום הפול ועד להגשת כתב ההגנה מטעמו התנהל הפול באופן שניתן להבין ממנו כי אין בעיניו משמעות לממצאי אותה חקירה בכל הנוגע לשאלת הכיסוי הביטוחי. אין בסיכומי בא כח הפול כל הסבר להתנהלות או מחדל אלה ומדוע לא העלה בפני התובע את הסתייגותו ולו ברמז, במסגרת מכתבים רבים שנשלחו על ידו לבא כח התובע".

עוד קובעת השופטת בפסק הדין כי "הפול אינו יכול להסתתר מאחורי משפט סטנדרטי וכללי המופיע במכתביו אל בא כח התובע ("מבלי להודות בחבות או בזכות כלשהי"), כאשר תוכן אותם מכתבים, כמו גם התנהלותו ומעשיו, מעידים על הכרה בחבות וכי תכלית מגעיו עמו הינה אומדן הנזק, וכך בעיקר כאשר המידע היה בידיו במשך תקופה ממושכת ביותר והוא יכול היה לעשות בו שימוש, אך נמנע מכך".

השופטת שרון מציינת גם ש"בכל הנוגע לנסיבות התאונה מצאתי את עדויות התובע והנתבע 1 (בעל הקטנוע), אשר העידו כי התאונה ארעה כשהתובע הורכב ע"י חברו, עקביות ותואמות את הגרסה המפורטת בהודעתם במשטרה ובתצהיריהם… משהעלה הפול טענת תרמית – נטל ההוכחה מוטל על כתפיו. הוא אינו קל, ואני קובעת שלא הורם בענייננו. קראתי בעיון רב את תמליל השיחות בין החוקרת לבין התובע שעליו מתבססת טענת התרמית ושוכנעתי שאין בדברי התובע לחוקרת כדי לקעקע את גרסתו בכל הנוגע לנסיבות התאונה."

לא מיותר לציין שגם כעת אין ל'פול', ולחברות ביטוח אחרות, מוטיבציה גבוהה במיוחד שלא לנהוג באותו אופן גם בעתיד: בית המשפט לא פסק פיצויי עונשין לטובת המבוטח, כאלה שהיו מרתיעים את הפול והחברות האחרות לשוב ולנסות להתיש את המבוטחים שלהן עם"שיטת מצליח".

ת"א 35326-01-12 אהרוני נ' נחום ואח'