בתחילת השבוע פרסמה ג'ילי בישראל קריאה לתיקון, "ריקול", לכ-5,000 מכוניות חשמליות מדגם 'גיאומטרי C' במטרה לבצע עדכון תוכנה שנועד למנוע מצבים (נדירים, לטענת היצרנית) שבהם מערכת ניהול הסוללה תיכנס למצב הגנתי ותגביל את כוח המנוע בעת האטה בנסיעה במדרון כאשר הסוללה טעונה כמעט במלואה. אנשי ג'ילי ניצלו את ההזדמנות כדי להציע ללקוחות שלהם, בחינם, שדרוגי תוכנה נוספים למערכת המולטימדיה ולמערכות אחרות ברכב.
ג'ילי פרסמה את הקריאה לתיקון בהודעה לעיתונות שנשלחה אל כל מערכות העיתונים ואתרי האינטרנט הרלוונטיים בישראל, אבל לא מפני שיש בידיעה כזאת עניין לציבור אלא בגלל שמשרד התחבורה מכריח אותה, כמו את כל יצרניות הרכב האחרות, לעשות כך. מי שלא מבין מה זאת "קריאה לתיקון" עלול לטעות ולשבח את משרד התחבורה שלנו על כך שהוא מכריח יצרניות רכב לפרסם הודעות כאלה לעיתונות, אבל למעשה המשרד גורם נזק לציבור, ולא מתוך תמימות אלא בניסיון להסתיר ולהסוות את הרשלנות שלו בטיפול בנושא.
קבלו חמישה דברים שאולי לא ידעתם אבל מאד חשוב שתדעו על קריאות לתיקון ברכב:
1. הבעיה היא לא ריקולים שמפורסמים אלא אלה שמוסתרים
כותב שורות אלה מתאמץ כבר יותר מ-20 שנים להניע את משרד התחבורה לטפל באופן יסודי בתקלות סדרתיות ובקריאות בטיחותיות לתיקון. מתוך שורת דרישות לפעולה שהצבתי למשרד התחבורה בחרו הפקידים להתמקד בשתיים בלבד, ואחת מהן מבוצעת בדרך גרועה.
דרישה שלי שהתקבלה ומציבה את מדינת ישראל ביתרון ביחס למדינות אחרות היא שכלי רכב שצריך לקבל תיקון במסגרת "ריקול" לא עובר מבחן רישוי שנתי ("טסט") ללא דיווח של היבואנית שהתיקון אכן בוצע. היישום פשוט – באמצעות הערה במאגר המידע של משרד התחבורה – והוא מבטיח שבממוצע כל מכונית שנקראה לתיקון בישראל תטופל בתוך חצי שנה. כאשר יצרנית מכריזה על קריאה לתיקון מקבל כל בעל רכב רלוונטי מכתב שמודיע לו שעליו להגיע למוסך, וכחודשיים לפני הטסט, כאשר מתקבל טופס רישיון הרכב לתשלום אגרת הרישוי – מופיעה עליו הערה בנוגע לתיקון הנדרש. גם אם בעל הרכב פספס את ההודעות מכל סיבה שהיא – המכונית תתוקן סביב מועד הרישוי כתנאי למעבר טסט.
שיטה זאת מייתרת את הצורך להכריז על קריאות לתיקון באמצעים שמגיעים אל כלל הציבור אבל עלולים לפספס את קהל היעד הספציפי – למשל פרסום מודעות בעיתונים או משלוח הודעות לעיתונות, והיא מבטיחה שרוב כלי הרכב שנקראו לתיקון בישראל אכן יתוקנו.
השיטה נבחרה על-ידי משרד התחבורה מפני שהיא קלה מאד לביצוע ולא דורשת יותר מידי שכל. הבעיה היא שזה מטפל רק בקריאות לתיקון שהוכרזו על-ידי יצרניות הרכב מתוך כוונה לבצע אותן, אבל לא בקריאות שיצרניות מסתירות מאיתנו. המאמץ של משרד התחבורה צריך להיות מכוון לאיתור מקרים שבהם יצרניות רכב לא מבצעות בישראל תיקון של תקלות סדרתיות, למשל כאלה שהן מבצעות במדינות שבהן הן עלולות להסתבך עם הרגולטורים ולשלם קנסות כבדים. בפועל, לא רק שמשרד התחבורה לא עושה כל מאמץ כזה – הוא אפילו לא טורח לבדוק מקרים שפורסמו על-ידינו, לא כל שכן להעניש יצרניות רכב סוררות שמזלזלות בבטיחות של אזרחי ישראל.
2. פרסום הודעה לעיתונות יותר גרוע מאשר "לנחש" את תוצאות הטוטו אחרי שהמשחק האחרון הסתיים
הודעות לעיתונות מספקות לפקידי משרד התחבורה מעטה הסוואה מושלם אך מסוכן לציבור, שתחתיו הם מסתירים את העובדה שהם לא פועלים נגד יצרניות רכב שלא מבצעות תיקוני תקלות סדרתיות. מי שקורא על "ריקול" עלול לחשוב בטעות שיש מי שדואג לנושא הזה בישראל בעוד שבפועל משרד התחבורה שלנו מתעצל, ותלוי אך ורק ברצון הטוב של יצרניות הרכב.
יצרנית שהכריזה על קריאה לתיקון עשתה את זה במטרה לבצע אותה, וכאשר משרד התחבורה שלנו מאלץ אותה לפרסם הודעה לעיתונות הוא מעניש את הצדיקים ומעודד את הרשעים להסתיר ולא לבצע תיקונים סדרתיים נחוצים. קחו למשל את ג'ילי השבוע: הרי היצרנית פעלה כפי שמצופה ממנה, עשתה את הדבר הנכון, כל הלקוחות הרלוונטיים לתיקון יקבלו טיפול, אבל המוניטין שלה נפגע מפני שמי שנחשף לידיעה לא מבין במה מדובר אלא זוכר שהייתה תקלה.
לעומתה, יצרנית רכב אחרת שלא דיווחה על תקלה מפני שאנשיה יודעים שאין דין ואין דיין – לא רק שלא נפגעת אלא גם חוסכת לעצמה סכומי כסף לא מבוטלים. כך, למשל, מסתובבות על כבישי ישראל אלפי מכוניות שבהן מותקנות כריות-אוויר מסכנות חיים – וזאת דוגמא קטנה אחת מתוך רבות.
3. עצלנות פקידותית אינטרנטית
דרישה נוספת של כותב שורות אלה, שהתקבלה אבל מבוצעת באופן רשלני, היא פרסום פומבי ורשמי של קריאות לתיקון שבוצעו בישראל. בעבר, תחת לחץ של יבואניות הרכב, משרד התחבורה נמנע מלפרסם באתר האינטרנט הממשלתי את רשימת הקריאות לתיקון. כך אי אפשר לעקוב אחר הנושא הזה.
לפני מעט יותר מעשור תוקן העיוות הזה באופן חלקי, אלא שאופן התצוגה באתר הממשלתי לא מאפשר לאדם מן הישוב למצוא את ידיו ורגליו. כך, למשל, אם ברישיון הרכב שלכם כתוב "יונדאי קוריאה", בעמוד "קריאה חוזרת בטיחותית" שבאתר משרד התחבורה תצטרכו לחפש את הרכב תחת Hyundai (בלועזית), ומתוך 9 שדות נתונים שמופיעים לגבי כל תקלה – 4 לא רלוונטיים. השדה החשוב היחיד, "תיאור תקלה" – מנוסח על-ידי היבואנית בנוסח סתמי כמו "שיפור וניתוב צמת חוטים" או "בורג גלגלת מנוע". רוצים לדעת איך עושים את זה נכון? היכנסו לאתר הקריאות לתיקון של מינהל הבטיחות בדרכים האמריקני ותבינו את ההבדל.
כרגיל, גם בנושא הזה משרד התחבורה מתעצל ולא מבצע את תפקידו.
4. משרד התחבורה מאפשר ליצרניות להסתיר עלוני שירות
כלי רכב הם מוצרים מאד מורכבים ולא ייתכן מצב שלעולם לא יתגלו בהם פגמים ותקלות. למעשה, בשנים האחרונות חלה עליה מתמדת במספר הקריאות לתיקון שמפורסמות מידי שנה, ובמספר כלי הרכב שנקראים לתיקון. "קריאות לתיקון בטיחותיות" הן קצה הפירמידה, ויצרניות רכב מבצעות אותן כאשר תקלת תכנון או ייצור עלולה לסבך את הרכב בתאונה עצמית או לגרום לו לפגוע במשתמשי דרך אחרים.
כאשר יצרניות רכב מגלות תקלה סדרתית שלא בהכרח מסכנת חיים, ומחליטות לטפל בה, הן שולחות לרשת השירות שלהן "עלון שירות" (TSB) שמסביר לאנשי המוסך כיצד לבדוק את הבעיה ובמידת הצורך לטפל בה. מידע זה מוסתר מן הציבור בישראל כמו גם ממוסכים מורשי משרד התחבורה שלא קשורים לרשת השירות של היבואניות.
התוצאה: כל מי שמטפל במוסך שלא קשור ליבואניות עלול לשלם מכיסו תמורת תיקוני תקלות שהיצרנית לקחה עליהן אחריות, וגם למי שמטפל במוסכי הרשת לא מובטח שהוא לא יידרש לשלם לתיקון תקלה סדרתית.
משרד התחבורה שלנו יכול לפתור את הבעיה הזאת באמצעות תקנה שתחייב את היצרניות לפרסם את עלוני השירות באופן פומבי. אם אפשר לפרסם הודעות לעיתונות בוודאי שאפשר לפרסם הודעות שירות.
5. משרד התחבורה מחפש חיים קלים. לנו זה עולה בחיים.
כך כתבנו כאן בחודש מרץ 2015: "פקידי אגף הרכב סומכים על יצרני הרכב שיודיעו להם אם קיים פגם סדרתי במכוניות שנמכרו בישראל. יצרן רכב צריך להיות די מאותגר שכלית כדי לחשוש מפני מצב שבו מישהו במשרד התחבורה הישראלי יגלה שהייתה צריכה להתבצע בישראל קריאה לתיקון אבל היא לא התבצעה. אפילו במקרה שדבר כזה יתגלה, לאף אחד בישראל אין כל סמכות אכיפה או ענישה כלפי יצרן רכב כזה, לכן אין זה פלא שדגמים שונים שנקראו לתיקון בארה"ב עדיין לא נקראו לתיקון בישראל. עניין הקריאות לתיקון מוזנח על-ידי אגף הרכב במשרד התחבורה מזה כ-15 שנים (!) וכל שנעשה בתחום הזה עד היום נעשה כדי לצאת ידי חובה, ומבלי לפתור את הבעיה האמיתית. הפתרונות לבעיה הזאת פשוטים – השר רק צריך לדרוש שיבוצעו, והם אפילו לא כרוכים בעלויות כספיות".
שנה לאחר מכן התרענו מפני האימפוטנטיות של משרד התחבורה בטיפול בפרשת כריות האוויר הקטלניות מתוצרת טקאטה ("מה היית עושה לו ידעת שבמכונית שלך, במרחק 20 ס"מ מהפרצוף שלך או של מי שיושב לצדך, מותקן חומר נפץ מסוכן? לו ידעת שבתאונה הקלה ביותר שתגרום להפעלת כריות האוויר, יפרוץ זרם של חלקי מתכת לוהטים וירטש את הראש שלך או של הנוסע שלידך?
ואיך היית מרגיש לו ידעת שמי שאמור למנוע את הסכנה הזאת – אנשי משרד התחבורה הישראלי – לא פועלים כדי לסלק את הסכנה מהמכונית שלך, אף על פי שהם יכולים לעשות את זה?").
שש שנים וארבעה שרי תחבורה לאחר מכן – גם ערב שנת 2023 – משרד התחבורה מוסיף לזלזל בחיים של כולנו ולהסתפק בהודעות לעיתונות.
את תגובת משרד התחבורה נוסיף אם וכאשר נקבל כזאת.
לקריאה נוספת:
שיא של כל הזמנים בכשלים סדרתיים שמוסתרים מבעלי הרכב. ומה עם הרכב שלך?
קריאות התיקון ב-GM: אפשר היה למנוע מקרי מוות
האם הגלגלים של ב.מ.וו. R1200GS יתפרקו לך תוך כדי רכיבה?
בעקבות חשיפת TheCar: טויוטה הכריזה על ריקול אירופאי
