היו"ר הדומיננטי של קבוצת פולקסוואגן נאלץ להתפטר לאחר שנכשל בניסיון להדיח את מנכ"ל החברה. שינוי המבנה הניהולי עשוי להביא לגיבוש אסטרטגיה עולמית חדשה
פרדיננד פייש, היו"ר הדומיננטי ביותר בתולדות קבוצת פולקסוואגן, הודיע אתמול (שבת) על התפטרותו מתפקיד יו"ר הקבוצה לאחר שהפסיד את תמיכת דירקטוריון החברה ואת הקרב שניהל בחודש האחרון כנגד מנכ"ל פולקסוואגן מרטין וינטרקורן.
פייש, האוסטרי בן ה-78, הוא אחד מנכדיו של פרדיננד פורשה – ממציא החיפושית ומייסד חברת פורשה, והוא נחשב לאחד הכוחות המניעים מאחורי הפיכת קבוצת פולקסוואגן לאחת שנאבקת על תואר יצרנית הרכב הגדולה ביותר בעולם.
כמנהל בכיר בקבוצה החל פייש את דרכו באאודי – שאותה הפך בתקופתו למובילה הנדסית וליצרנית יוקרה, משם עבר לנהל את כל קבוצת פולקסוואגן ותחת ניצוחו הפכה החברה בשעתו לרווחית לאחר מספר שנות הפסדים.
פייש, מעשירי אירופה, הוא אחד הכוחות שעמדו מאחורי ניסיון ההשתלטות הכושל של פורשה על פולקסוואגן לפני מספר שנים, שבסופו השתלטה דווקא פולקסוואגן על חברת פורשה, ועד לאחרונה הוא גם הצליח להדיח מתפקידיהם את המנהלים שעלו לגדולה בחברה – למשל את המנכ"ל שירש אותו כאשר הפך ליו"ר – ברנד פישטסרידר.
הפרשה הנוכחית, שבסופה נאלצו להתפטר מן הדירקטוריון לא רק פייש אלא גם אשתו אורסולה, החלה לפני כחודש בראיון שהעניק פייש לשבועון הגרמני 'דר שפיגל', ובו טען שבינו לבין וינטרקורן חל נתק.
אתמול הביעה ועדת ההיגוי של הדירקטוריון אי אמון דווקא בפייש, כאשר הצביעה כנגדו ביחס של חמישה לאחד – ובין המצביעים נגדו היה אפילו בן דודו, נכד אחר של פורשה – וולפגאנג פורשה, שמכהן כיו"ר חברת האחזקות המשפחתית פורשה SE.
היחסים העכורים בין פייש לוינטרקורן נובעים ככל הנראה מסיבות שונות שחלקן טרם פורסמו, אך ביניהן גם חוסר ההצלחה של החברה לשפר את רווחיות המותג פולקסוואגן בשנים האחרונות, חוסר ההצלחה בשוק האמריקני החשוב, והעובדה שהחברה עדיין לא הצליחה להפיק מותג זול לשווקים מתפתחים כמו דאצ'יה ודאטסן של קבוצת רנו-ניסאן.
בהצהרה שפרסמה ועדת ההיגוי לאחר ההצבעה נאמר ש"חברי ועדת ההיגוי הגיעו להסכמה כי לאור השבועות האחרונים לא נותר האמון ההדדי ההכרחי לשיתוף פעולה מוצלח. על רקע זה פרופסור דוקטור פרדיננד פייש התפטר מתפקידו כיו"ר".
מינויו של פייש כיו"ר קבוצת פולקסוואגן אמור היה להסתיים בדיוק בעוד שנתיים, ואילו ועדת ההיגוי האריכה לפני כעשרה ימים את מינויו של וינטרקורן כמנכ"ל הקבוצה אל מעבר לשנת 2016 שבה הוא אמור היה להסתיים. ההערכה כעת היא שוינטרקורן, שאותו ביקש פייש להדיח, אף עשוי לקבל בעתיד את תפקיד היו"ר.
חברת פולקסוואגן, אשר נוסדה במבנה הנוכחי שלה לאחר מלחמת העולם השנייה תחת השלטון הצבאי הבריטי ובחסות מדינת סקסוניה, נשלטת כיום על ידי מבנה בעלות מסובך.
משפחות פורשה ופייש מחזיקות ב-50.7% מן הבעלות והיתרה מוחזקת על-ידי ממשלת סקסוניה (20%), איגודי עובדים ובעלי מניות מן הציבור.
קבוצת פולקסוואגן היא הבעלים של 12 מותגים, בהם פולקסוואגן, אאודי, סיאט, סקודה, פורשה, למבורגיני, בנטלי, דוקאטי, סקניה, מאן ועוד, ובין השאר היא מחזיקה גם בנתח השוק הגדול ביותר בסין, בשותפות עם שני יצרני רכב מקומיים.
מהלך דרמטי
פרדיננד פייש מונה כמנכ"ל פולקסוואגן בשנת 1993, ובספר זכרונותיו כתב לימים שבאותה עת עמדה החברה – עם חובות של יותר ממיליארד דולר, "מהלך שלושה שבועות מחדלות פרעון".
בתוך מספר שנים הפך פייש את קבוצת פולקסוואגן לחברה רווחית. כמנכ"ל הוא השלים את ההשתלטות על סקודה ובהמשך, גם כיו"ר, יצא למסע רכישות עצום שבמהלכו השתלטה הקבוצה על שאר המותגים שנזכרו לעיל.
להתפטרותו של האיש הדומיננטי ביותר בקבוצת פולקסוואגן עשויה להיות משמעות רבה מאד לאסטרטגיה העתידית של הקבוצה, אשר התמקדה עד כה בניסיון לעקוף את טויוטה ולהיות יצרנית הרכב הגדולה בעולם.
בחמש השנים האחרונות הגדילה קבוצת פולקסוואגן את מכירותיה בכ-30%, אבל הגידול המהיר בהיקפי הייצור והמכירות בא במידה רבה על חשבון שולי הרווח שלה: לדברי אנליסטים שניתחו את דוחות החברה מרוויחה הקבוצה כיום רק כשליש מכפי שמרוויחה טויוטה, בממוצע, על כל מכונית שהיא מוכרת, וחלק מן המפעלים שלה עובדים בתפוקה נמוכה.
בחודשים ובשנים הבאות צפויה, כך מעריכים אנליסטים, החברה להאט את קצב הגידול שלה ולהתרכז בשיפור הרווחיות.
