יצרניות הרכב היפניות מתקשות להתמודד עם התקנות והתחרות בשוק האירופאי ופורשות ממנו בזו אחר זו, וזה כנראה הרקע לכך שניסאן הפקידה את פיתוח וייצור הדור הבא של מיקרה בידי שותפתה לברית, יצרנית הרכב הצרפתית רנו.
את הידיעה המרעישה הזאת – אחרי הכל 'מיקרה' הייתה בעבר מכונית גלובלית של ניסאן ואילו באירופה היא נחשבה לאחד הסמלים החשובים של ניסאן – מסר אשוואני גופטה, מנהל התפעול הראשי של ניסאן, בראיון שפורסם אתמול (ב') בעיתון הצרפתי החשוב 'לה מונד'.
בשנתיים האחרונות נרשמו עליות, ובעיקר ירידות, ביחסים בין ניסאן לרנו, והן נבעו מן הניסיונות של ממשלת צרפת להגדיל את השליטה וההשפעה של רנו בברית ביניהן, ולנוכח תחושה יפנית שהכח של רנו בשותפות הזאת גדול בהרבה מתרומתה אליה.
בינתיים, לאחר מאסרו של קרלוס גוהן (שנמלט בינתיים ללבנון) הוחלף חלק מן ההנהלה הבכירה של ניסאן, ואילו כמנכ"ל רנו מונה לוקה די מיו, מי שניהל עד לא מכבר את חטיבת סיאט של פולקסווגן. שתי החברות, כך נראה, מנסות "לאתחל" מחדש את היחסים ביניהן – בעיקר על רקע הקשיים והאתגרים העצומים שבפניהם ניצבת כעת תעשיית הרכב העולמית.
בשונה מדורות קודמים של מיקרה כיום היא מיוצרת אך ורק במפעל של רנו בצרפת, אם כי ככל הידוע צפויה הפעילות הזאת להסתיים בסוף מחזור החיים של הדגם הנוכחי במהלך שנת 2024. זאת לרגל הסבה של המפעל כולו לייצור דגמים אחרים, כנראה חשמליים. מיקרה הנוכחית בנויה על אחת הפלטפורמות הוותיקות ביותר בתעשיית הרכב, אשר תוכננה במקור על-ידי ניסאן ושודרגה שוב ושוב במהלך השנים.
הדגם האייקוני של ניסאן הושק במקור כמכונית הסופר-מיני של היצרנית השנייה בגודלה ביפן בשנת 1982, והעיצוב שלה נועד בכלל במקור עבור המכונית שהחליפה את פיאט 127 (לבסוף נסחר ל'אונו' עיצוב אחר, מוצלח יותר). מיקרה דור ראשון יוצרה ביפן במשך כמעט עשור והוחלפה, בשנת 1992 על-ידי דגם עגלגל שהחל את המסורת העיצובית שהפכה את המכונית הזאת לאהובה מאד. הדור השני של מיקרה היה בין הדגמים הראשונים שניסאן ייצרה באירופה, במפעל שלה בבריטניה.
לאחר שרנו וניסאן נקשרו ביניהן בברית, בשנת 1999, הן פיתחו יחד את פלטפורמת הסופר-מיני 'B' שעליה התבססו בין השאר הדור השלישי של מיקרה, שהושק בשנת 2002, ודור שלישי של רנו קליאו אשר הושקה שלוש שנים לאחר מכן. מיקרה זאת הייתה העגלגלה ביותר בהיסטוריה של הדגם, וכמו הדור שקדם לה היא יוצרה במקביל ביפן ובבריטניה.
דור רביעי של מיקרה הושק בשנת 2010 על בסיס שדרוג של פלטפורמת B (שנקרא V), ובעיצוב מעט פחות עגלגל אך עדיין יחיד במינו. הייצור של המכונית הועבר מאירופה ויפן אל הודו, תאילנד, מקסיקו, טאיוון וסין, כך שמיקרה הצטרפה למגוון "מכוניות עולמיות" של ניסאן ויובאה לאירופה (וגם לישראל). לאחר סיום מחזור החיים של הדור הרביעי היא הוחלפה בעולם על-ידי דגמים אחרים, והדור החמישי, הנוכחי, מיוצר כאמור בצרפת מאז שנת 2016 – עדיין על בסיס פלטפורמת V ששורשיה נעוצים בתחילת המאה הנוכחית.
הדור הקודם של מיקרה הצליח בישראל ונמכר במספרים גדולים פשוט מכיוון שזאת הייתה מכונית זולה מאד, שיוצרה בהודו, ונמכרה בארץ "על המשקל" בעיקר לציי רכב. העברת הייצור לצרפת לא אפשרה את התרגיל הזה יותר, מה גם שבתחילת דרכה לא הוצע השילוב הישראלי המתבקש של מנוע ותיבת הילוכים אוטומטית. המכונית הנוכחית אמנם יפה מאד, אולי היפה ביותר בתולדות הדגם, וגם איכותית יותר, אבל כבר לא מהווה שחקן משמעותי בפלח השוק שלה בישראל, מה גם שפלח הסופר-מיני כולו מצטמצם ונכבש על-ידי קרוסאוברים קטנים.
"קשרי רנו-ניסאן מעולם לא היו כה מוצקים"
מעבר ל"פצצה" הקטנה שזרק אשוואני גופטה, בראיון ל'לה מונד', הוא הפתיע גם בהצהרות שלו לגבי טיב הקשרים בין רנו לניסאן. בהתייחסו אל לוקה דה מיו, מנכ"ל רנו, הוא אמר: "לוקה הוא פריק של מכונית, ואני פריק של מכונית. לוקה חובב מותגים ומוצרים, וכך גם אני. הוא איש של אנשים והעבודה איתו מרעננת מאוד".
גופטה, אזרח הודי במקור, נחשב לאיש מספר שתיים בניסן ולאחד הכוכבים העולים בחברה לצד מנכ"ל החברה, מקוטו אוצ'ידה שמינה אותו לתפקיד. הוא מוגדר כמשנה למנכ"ל, חבר בוועד המנהל, ומנהל תפעול וביצוע. כמובן שכל התארים האלה לא מספיקים כדי להתמודד עם ההפסד שצופים אנשי ניסאן, בהיקף של כ-6.35 מיליארד דולר לשנת הכספים 2020-2021, אשר מתווסף להפסד דומה שנרשם בשנת הכספים הקודמת.
בראיון ל'לה מונד' טוען גופטה ששתי החברות התגברו על המחלוקות ביניהן והן פועלות במרץ לקידום פרויקטים משותפים חדשים, ושבין השאר חילקו אחרת את תחומי האחריות ביניהן כך שכל חברה תוביל חלק מן הפרויקטים עבור הברית כולה. פרויקט מכוניות הסופר-מיני, למשל, יובל על-ידי הצרפתים.
הדור הבא של מיקרה יתבסס, ברמת ודאות קרובה, על פלטפורמת CMF-B של הברית, אשר עליה כבר בנויה קליאו הנוכחית. זה יקרה לא רק בגלל שצריך כבר להתקדם לפלטפורמה מודולרית חדישה אלא בעיקר מפני שכך תתאפשר התקנת מערכת הנעה היברידית, וגם (בהתאמות הנדרשות) – מערכת הנעה חשמלית.
ובינתיים ברנו
הזכרנו את לוקה דה מיו, הבוס החדש של רנו, והוא בינתיים מארגן מחדש את הניהול של רנו סביב המותגים שלה, במקום סביב חטיבות גיאוגרפיות, כמקובל בתעשיית הרכב. דה מיו הגדיר לרנו ארבע חטיבות עסקיות: רנו, דאצ'יה, אלפין (שתהיה מותג הספורט של החברה), וחטיבת ניידות חדשה. דה מאיו צפוי להציג את התוכנית האסטרטגית החדשה של רנו בינואר הקרוב.
בראיון למגזין 'לה פוינט' הצרפתי הסביר דה מיו שכך "יהיה דפוס אחיד לכל מותג, וזה יאפשר לנו להיות ממוקדים יותר בלקוח. בסוף היום צרכנים קונים מותג", הוא הסביר. לדה מאיו, אשר החל את הקריירה שלו ברנו, יש היסטוריה בעבודה מול עמיתים יפנים, היות שהצעד השני שלו בתעשיית הרכב היה עם החטיבה האירופאית של טויוטה. משם הוא עבר לקבוצת פיאט וניהל החטיבות העסקיות של לנצ'יה, פיאט ואלפא רומיאו, ואז מונה למנכ"ל אבארט.
בתקופתו בפיאט נחשב דה מיו לבן חסותו של סרג'יו מרקיונה ולאחד המובילים של פרויקט 500 החדשה אשר הציל את פיאט מהתפוררות. לאחר שהיחסים בינו לבין מרקיונה נפרמו הוא הצטרף לקבוצת פולקסווגן כמנהל שיווק של חטיבת פולקסווגן, עבר משם לאאודי, ומשם לניהול סיאט כנשיא החטיבה.
באופן אירוני, דה מיו תומך בהסתלקות של יצניות הרכב מפלחי השוק הקטנים והזולים ובהתמקדות בשדרוג המותגים וכניסה לפלחי שוק רווחיים יותר.
