בסוף השבוע האחרון פורסמה באירופה קריאה לתיקון של כמיליון מנועי דיזל מתוצרת פיג'ו-סיטרואן אשר מוכרים כמנועי 1.5 BlueHDi ומותקנים בעשרות דגמי מכוניות נוסעים ומסחריות מדגמי פיג'ו, סיטרואן, DS, אופל, פיאט וטויוטה.
עם הפרסום הפומבי הסתבר גם שיצרנית הרכב הודיעה על הריקול לרגולטורים האירופאים כבר ב-3 ביולי, ממש באותו יום שהיא העלתה לאינטרנט פלטפורמת פיצויים ללקוחות – אבל בלי להדגיש שם את העובדה שהיא נאלצה לפרסם קריאה לתיקון בטיחותית.

בעוד שפלטפורמת הפיצויים מציעה החזר כספים לחלק מכלל נפגעי הפרשה הזאת, וכן מבטיחה הארכת אחריות עד ל-10 שנים או 240,000 קילומטרים – הריקול מבהיר שמדובר בכשל עם משמעויות בטיחותיות, כלומר שהרס של מנוע במהלך נסיעה עלול לגרום לפציעה או מוות.

פיג'ו, סיטרואן ואופל מכרו בישראל אלפי מכוניות עם מנועים כאלה והן, יחד עם היבואנית שלהן לישראל, מתגוננות בפני תביעה ייצוגית שהוגשה בשם נפגעי הפרשה בארץ. אבל במבחן התוצאה גם זה לא גרם ליצרנית הרכב וליבואנית להודיע למשרד התחבורה על הקריאה הבטיחותית לתיקון, כמתחייב בחוק, וזאת בשעה שהריקול האירופאי מוכיח לכאורה שכלל בעלי הרכב שנוהגים עם מנועים כאלה חשופים ככל הנראה לסכנת פציעה או מוות.

ומה גורם לנו להניח שיצרנית הרכב חייבת לבצע את הקריאה לתיקון הזאת גם בישראל? בין השאר מפני שמי שגילתה אחריות ומיהרה להכריז על קריאה לתיקון של מנועים אלה בארץ היא יצרנית הרכב טויוטה, אשר שיווקה בארץ את הטנדרון המסחרי 'פרואייס סיטי' שהוא האח התאום של פיג'ו פרטנר, אופל קומבו ופיאט דובלו. פרואייס סיטי מיוצר יחד איתם על אותו קו הרכבה ומצויד, ממש כמותם, במנוע 1.5 BlueHDi.

אז מדוע שטויטה תכריז בישראל על ריקול שמתואר כך: "הקריאה הוכרזה בשל החשש לשחיקה מוקדמת בשרשרת גל הזיזים ברכבים המצוידים במנועי דיזל 1.5L כתוצאה משחיקה זו עלול להיגרם רעש" – ופיג'ו, סיטרואן ואופל לא חושבות שצריך לתקן את אותו כשל באותו מנוע באף אחד מן הדגמים שלהן?

התשובה פשוטה: למשרד התחבורה לא אכפת, והדבר האחרון שמעניין את מנכ"ל המשרד זה לזמן לשיחה את מנכ"ל יבואנית הרכב דוד לובינסקי ולשאול אותו בדיוק את השאלה הזאת.

כבר לא שאלה (רק) של כסף

צריך להדגיש: יצרנית הרכב סטלנטיס, כיום בעלת הבית של המותגים פיג'ו, סיטרואן, DS, אופל, פיאט ואחרים – וזאת שירשה מפיג'ו-סיטרואן-אופל את הכשלים הסדרתיים במנועי הדיזל, כמו גם במערכות אוריאה ובמנועי 'פיורטק', הודיעה לרגולטור של האיחוד האירופאי על הצורך בביצוע ריקול למנועי הדיזל כבר ב-3 ביולי השנה.

האיחוד האירופאי, באמצעות מערכת ההתרעות המהירה של האיחוד האירופי למוצרים מסוכנים – "Safety Gate" – פרסם הודעת ריקול נפרדת וזהה לכל אחד מן המותגים בנפרד, ובכל אחת מן ההודעות מופיעה רשימת כל הדגמים שבהם מותקן מנוע הדיזל הכושל שבעין הסערה.

נוסח הודעת הריקול שטויוטה העבירה לאיחוד זהה לנוסחים של כל שאר המותגים, פשוט מפני שבכולם מותקן אותו מנוע עם אותו כשל סדרתי. הרגולטור האירופאי קובע למעשה שהכשל הזה יצא מגדרה של אחריות יצרן או איכות מוצר ומוגדר חד משמעית כסכנה לבטיחות הציבור. בכל ההודעות נכתב ש"עקב קרבוניזציה (הצטברות פחמן) של שמן המנוע ולחץ מגע גבוה, עלולה להיפגע ההתנגדות של שרשרת גל הזיזים (ברוחב) 7 מ"מ. הדבר עלול לשבור את שרשרת גל הזיזים, מה שמוביל לכשל במנוע. הדבר יכול לגרום לאובדן שליטה ברכב ולהגביר את הסיכון לתאונות ופציעות… המוצר אינו עומד בתקנות (של) אישור ופיקוח שוק של כלי רכב מנועים…". האמצעי שננקט על-ידי (היצרנית): "ריקול של המוצר ממשתמשי הקצה".

עם זאת, הריקול החדש חוצה את קבוצת בעלי הרכב לשתיים. בקבוצה אחת נמצאים אלה שהמנוע שלהם לא ניזוק עד היום – והם יזומנו לבדיקה שבעקבותיה ייתכן שהמנוע שלהם יתוקן או יוחלף. בעלי רכב אלה ככל הנראה לא ינזקו כלכלית מן הכשל הסדרתי.

בקבוצה השנייה נמצאים מי שכבר "אכלו אותה" ונאלצו לשלם כספים תמורת תיקון של הכשל. גם הם יזומנו לבדיקה אבל עבורם זה כבר מאוחר מידי וזה לבד לא יחזיר להם את הכסף שעלה להם התיקון. חברי הקבוצה הזאת נתונים לחסדי יצרנית הרכב שמחליטה למי היא רוצה להשיב כספים ולמי לא, או לחסדי בית המשפט שדן בתביעה ייצוגית שהוגשה בנושא זה בישראל.

נכון לשעת פרסום כתבה זאת, ב-28 ביולי 2025 וכחודש לאחר שהאיחוד האירופאי קיבל מידע אודות הצורך לבצע ריקול למנועים האלה – בישראל יש רק קבוצה אחת של בעלי רכב, וכל הסימנים מעידים על כך שכולם – וכל מי שנוהג סביבם – נמצאים בסיכון.

האם לובינסקי מרוויחה כסף מכשל סדרתי?

כאשר יצרנית רכב לוקחת אחריות על כשל, או כשהיא נאלצת לקחת אחריות במסגרת ריקול, היא נושאת ברוב עלות התיקון, בדגש על עלות החלקים והעבודה.

כאשר יצרנית רכב לא לוקחת אחריות נאלצים בעלי הרכב לשלם מכיסם תמורת התיקון, ואם הם מבצעים אותו ברשת השירות של יצרנית הרכב הם משלמים לא רק תמורת מחיר החלקים אלא גם עבור הרווח של היבואנית ושל רשת השירות שלה ממכירת חלקים ושירותי מוסך.

גם כאשר בעלי רכב מתקנים תקלות במוסכים מורשים שאינם חלק מרשת השירות של היבואנית נדרש במקרים שונים להשתמש בחלקים מקוריים שמיובאים ומופצים על-ידי היבואנית, ומתח הרווחים על חלקים אלה אינו מבוטל.

האמירה "אנחנו לא נכנסים לכיס של יבואנית רכב" אולי נשמעת סבירה כאשר מדובר בשוק מסחרי חופשי שבו כל צרכן יכול להחליט איזה מוצר הוא רוצה לרכוש, וממי. אבל היא בוודאי שאיננה סבירה כאשר מתקיים פער מידע קיצוני שבו צד אחד יודע על תופעות וכשלים סדרתיים ולצד השני אין את הידע הזה.

בשורה תחתונה: נראה שליבואנית פיג'ו, סיטרואן ואופל לישראל יותר משתלם כלכלית לא להכיר באחריות על כשל סדרתי ולא למהר ולבצע קריאות לתיקון מאשר כן לקחת אחריות ולעשות את זה.

האם היבואנית עברה על החוק?

יבואניות רכב לישראל נוהגות לטעון שהן מודיעות למשרד התחבורה על ריקולים בטיחותיים רק לאחר שיצרניות הרכב מכריזות עליהם בישראל.

לנו אין סמכות לחקור את חברת לובינסקי ולבדוק אם היא קיבלה מסטלנטיס הודעה לקריאה לתיקון ולא העבירה אותה למשרד התחבורה או שהיא לא דיווחה למשרד התחבורה מפני שהיא לא קיבלה הודעה כזאת. לנו נותר לקוות שחקירה כזאת תבוצע על-ידי מי שמחזיק בסמכויות חקירה: משטרת ישראל או משרד התחבורה. עם זאת, העובדה היא שחברת יוניון מוטורס, יבואנית טויוטה לישראל, כן העבירה למשרד התחבורה הודעת קריאה לתיקון שנוגעת בדיוק לאותו מנוע ותואמת את ההודעה שנשלחה לרגולטור האירופאי ב-3 ביולי השנה.

'חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב', שנחקק כבר לפני כמעט עשור, קובע ש"יבואן ישיר יטפל במוסכי השירות שלו בתקלת בטיחות סדרתית בכל רכב מתוצר שהוא מייבא, ולא ידרוש מבעל הרכב תשלום כלשהו בעד הטיפול…
נודע ליבואן ישיר, בין בהודעה של יצרן הרכב ובין בדרך אחרת, על תקלת בטיחות סדרתית ברכב מתוצר שהוא מייבא –
(1) יודיע בכתב על תקלת הבטיחות הסדרתית למנהל ולמוסכי השירות של היבואן;
(2) יפרסם הודעה לציבור על תקלת הבטיחות הסדרתית בדרך ובמועד שקבע השר;
(3) יודיע בכתב על תקלת הבטיחות הסדרתית לכל בעלי כלי הרכב הרשומים בישראל שייבא ושהתקלה נוגעת אליהם, יזמין אותם למוסכי השירות שלו לשם טיפול בתקלה, ויטפל בתקלה בהתאם להוראות היצרן, והכול בלא תשלום".

צירוף המילים (נודע ליבואן) "ובין בדרך אחרת" – מותיר מרחב צר מאוד לפרשנות: הוא שולל את היכולת להסתתר מאחורי טענה פורמלית כאילו שלא התקבלה הודעה רשמית מהיצרנית, מפני שקיימים מספר מקורות מידע פומביים ומוצקים שמהווים "דרך אחרת" באופן שאינו משתמע לשתי פנים:
1. פרסומים רשמיים: התראות הבטיחות במערכת "Safety Gate" של האיחוד האירופי הן פרסום רשמי של גוף רגולטורי ממשלתי. זהו מידע ציבורי, סמכותי ונגיש לכל, ובוודאי ליבואן רכב מקצועי.
2. הודעות פומביות של היצרן: הודעותיה הפומביות של סטלנטיס על הרחבת האחריות ופלטפורמת הפיצויים, גם אם נוסחו בזהירות, מהוות הודאה בקיומו של כשל סדרתי.
3. פעולות של יבואן אחר בישראל: העובדה שיבואנית טויוטה, יוניון מוטורס, כבר הכריזה על ריקול בישראל לאותו מנוע בדיוק, היא הוכחה ניצחת לכך שהמידע על הסכנה ידוע, ורלוונטי לשוק הישראלי. זאת "דרך אחרת" מובהקת.
4. סיקור תקשורתי בינלאומי נרחב: הפרשה סוקרה בהרחבה בכלי תקשורת בינלאומיים מובילים, מידע שיבואן רכב אמור להיות מודע לו.

מסקנה מתבקשת היא שהצטברות מקורות מידע אלו יוצרת מסה קריטית של "ידיעה" על פי הגדרת החוק. אי-פעולה במצב כזה אינה עומדת בקנה אחד עם רוח החוק ומטרותיו, וחושפת את היבואן לביקורת נוקבת, הן ציבורית והן משפטית.

בשורה תחתונה, למיטב הבנתנו המקצועית לחברת לובינסקי יהיה מאוד קשה לטעון שלא "נודע לה בדרך אחרת" על הכשל הסדרתי או על הקריאה לתיקון שפרסמה סטלנטיס, וזה אפילו אם היא לא קיבלה על כך הודעה רשמית.

פנינו אל חברת לובינסקי בבקשה לתגובה ובטענה לפיה החברה הרוויחה לא מעט כסף מבעלי רכב שנאלצו לתקן על חשבונם מנועים כאלה כתוצאה של הכשל הסדרתי בשרשרת התזמון: לא רק שהיצרנית לא לקחה אחריות על הכשל (ככל שהדבר נוגע למי שנאלצו לשלם כספים מכיסם) ולא תיקנה על חשבונה את המנועים הכושלים של אותם בעלי רכב – היצרנית ולובינסקי אף הרוויחו רווח ממכירת חלקים ומכירת שירותי מוסך.

שאלנו את לובינסקי מדוע החברה לא מסרה עד כה למשרד התחבורה דיווח על הקריאה לתיקון של מנועי הדיזל, והאם החברה תשיב כספים לבעלי רכב שנאלצו לתקן על חשבונם מנועים תקולים כתוצאה מן הכשל הסדרתי, ואם כן – מתי?

בלובינסקי בחרו שלא להגיב לרוב השאלות ומסרו את התגובה הזאת: "הדין בישראל קובע כי בכל הנוגע לטיפול ברכב המיובא לישראל יבואן הרכב נדרש לפעול וליישם אחר הנחיות יצרן הרכב ביחס לרכב שהוא מייבא. בכל הנוגע למנועי 1.5 BlueHDi יובהר כי ביחס לרכבים שיובאו לישראל הרי שיצרן הרכב סטלנטיס לא פרסם קריאות תיקון למנוע זה. ככל שיצרן הרכב יפרסם קריאת שירות לישראל תפעל לובינסקי לעדכן את כל הגורמים הרלבנטיים".

במקביל פנינו גם אל משרד התחבורה ושאלנו (שוב) אם משרד התחבורה בדק אי פעם מקרים שבהם יצרנית רכב או יבואנית לא הכריזו בישראל על ריקול שהוכרז לגבי אותם כלי רכב בחו"ל. ביקשנו לקבל דוח/דוחות שמעידים על בדיקה כזאת. בנוסף, שאלנו את משרד התחבורה אם אגף הרכב עתיד לחקור מדוע לא הודיעו לו על הריקול שמבוצע באירופה והאם בכוונת אנשי המשרד לזמן את נציגי היבואניות הרלוונטיות לבירור.

עד כה לא קיבלנו תגובה, נוסיף אותה לכשתתקבל.

נתקלתם בתקלה סדרתית שהיצרנית והיבואנית לא לוקחות עליה אחריות? כתבו לנו אל editor.thecar@gmail.com

לקריאה נוספת:

איגוד צרכנים צרפתי מזהיר מפני רכישת מכוניות משומשות עם מנועי פיורטק של פיג'ו, סיטרואן ואופל

פורד היא אלופת העולם בקריאות לתיקון. האם זה טוב או רע?

זה מותג הרכב הכי פחות אמין בבריטניה

גילוי נאות: חברת דוד לובינסקי הגישה כנגד הח"מ תביעת לשון הרע בעקבות פרסום כתבה בנושא מנוע 'פיורטק'.