גם עורך דין לא פטור מהגשת אישור ל'אי הגשת תביעה' כתנאי לקבלת פיצוי מחברת הביטוח
אחד ההליכים המקובלים במהלך הגשת תביעת פיצויים לחברת ביטוח של צד שלישי הוא הגשת מסמך אשר מאשר שהתובע לא תבע גם את חברת הביטוח שבה הוא עצמו מבוטח.
הליך זה נועד למנוע מצב שבו אדם יפוצה יותר מפעם אחת בגין אותו מקרה ביטוח, והוא כרוך בפרוצדורה לא מאד מסובכת: פניה אל חברת הביטוח של המבוטח, וקבלת מסמך שמאשר שהיא לא נתבעה.
אמנם לא מדובר בהליך שמוסדר בחוק, למעט בהנחיה של המפקח על הביטוח, אבל היות שההיגיון שמאחוריו ברור והוא לא אמור לפגוע באנשים ישרים, נראה שעד כה לא חלקו עליו.
עו"ד אפרים היים, שמכוניתו נפגעה על ידי נהגת שנהגה במכונית שכורה של חברת ההשכרה 'שלמה', חשב כנראה שהנוהל הזה מיותר, לא חוקי, או שלא אמור לחול גם על עורכי דין, ולאחר שסרב להציג כזה מסמך לחברת ההשכרה, ולכן גם לא קיבל ממנה פיצוי – תבע בתביעת צד ג' את הנהגת ואת חברת ההשכרה אשר מבטחת בעצמה את צי הרכב שלה.
הפרשה החלה, כאמור, לאחר שחברת 'שלמה' הייתה מוכנה לשלם את הנזק הישיר (לפי קביעת שמאי) שנגרם למכוניתו של עו"ד היים, אבל דרשה לקבל ממנו את האישור לאי הגשת תביעה כנגד חברת הביטוח של עו"ד היים – ביטוח ישיר – כתנאי לתשלום.
עו"ד היים סירב להמציא את האישור בטענה שעל חברת שלמה להסתפק בתצהיר שהגיש, כעורך-דין, בדבר אי הגשת תביעה.
אבי כהן, רשם בכיר בבית משפט השלום בתל אביב, דחה את תביעתו של עו"ד היים וקבע שמוטב שכלל לא הייתה מוגשת.
כהן קבע שדרישת חברת ההשכרה לקבל את המסמך סבירה, מה גם שהתברר במהלך ההליך המשפטי כי בידי עו"ד היים היה המסמך המבוקש אבל הוא סירב למסור אותו לחברת ההשכרה בטענה עקרונית לפיה עליה להסתפק בתצהיר שלו.
בפסק דינו פסק הרשם הבכיר ש"תביעה משפטית זו לא הייתה צריכה לבוא לעולם, והאשם בלידה מיותרת זו הוא התובע בלבד, שבחר להתנהל בכוחנות נטולת היגיון וסבירות מול הנתבעות, וסירב להמציא לנתבעת מסמך פשוט וסטנדרטי שהיה בידיו, רק כדי "לחנך" את הנתבעת"… התובע אילץ את ביהמ"ש להקדיש משאבים שיפוטיים יקרים (של הציבור כולו) ללא כל צורך אמיתי, מתוך מה שנראה כגחמה חסרת היגיון וסבירות של התובע".
בפסק דינו קבע כהן שחברת שלמה זכאית לדרוש את קבלת המסמך בהתאם להוראת המפקח על הביטוח. "נדמה לי", כותב הרשם, "שעפ"י מסמך הנחיות זה של המפקח על הביטוח, חברת ביטוח ולכן בוודאי גם הנתבעת (שאינה חברת ביטוח ולכן אינה כפופה פורמאלית למפקח על הביטוח) רשאיות להתנות בירור ויישוב דרישת פיצוי כגון זו שהתובע (כצד שלישי ניזוק) שלח – בהמצאת אישור אי הגשת תביעה, בהיות אישור זה בגדר מסמך המגלם בתוכו מידע חיוני על אודות סוג הביטוח הקיים לצד השלישי, על אודות זהות המבוטח באותו ביטוח ובעיקר על אודות השאלה האם הביטוח הופעל ע"י הצד השלישי התובע, אם לאו. מדובר במסמך סטנדרטי, נפוץ ופשוט מאוד להפקה ע"י מבטחת הצד השלישי, ולכן דרישתו ע"י (חברת) שלמה (כמעין מבטחת של המזיקה וכתנאי לבירור ולתשלום הפיצוי) הינה סבירה ולגיטימית".
כהן דחה את הטיעון של התובע כי סרובו להגשת האישור מקורה בכך שלא קיים עיגון בדין לדרישת הצגת אישור כזה, וכן משום שהינו עו"ד ומשום שלסברתו די בכך שעו"ד (כניזוק) מודיע שלא תבע את המבטחת שלו, כדי לייתר את הצורך להמציא אישור אי הגשת תביעה. "התובע לא הצביע על כל נורמה או אסמכתא לביסוס גישתו זו, שאיני מקבלה. גם אם ניתן לקבל את הטענה, שכאשר עו"ד מודיע בכתובים הודעה מסוימת יש ליתן לכך משמעות מיוחדת, בשל מעמדם הכללי של עורכי-דין ובשל כך שעורכי-דין חשופים לכללי אתיקה מחמירים שלפיהם הודעת עו"ד שאינה אמת עלולה לסבך את עוה"ד, עדיין לטעמי רחוקה הדרך מלקבוע קביעה כללית לפיה עורכי-דין פטורים תמיד וככלל מחובה להמצאת מידע ומסמכים סטנדרטיים הנחוצים לחברות ביטוח ולחברות השכרה דוגמת הנתבעת לצורך סילוק תביעותיהם.
כל עוד לא נקבע בכל חיקוק או נוהל או הנחיה (מסוג ההנחיה הנ"ל של המפקח על הביטוח) כי עורכי-דין פטורים מהגשת אישור אי הגשת תביעה, לא סביר בעיני להטיל על מסלקי התביעות בחברות הביטוח ובחברות ההשכרה דוגמת הנתבעת נטל של לימוד ופרשנות נוסח מכתבי עוה"ד, כתחליף לאישור אי הגשת התביעה המקובל והסטנדרטי. הרבה יותר פשוט, קל וידידותי (וגם מכובד, גם עבור עוה"ד) שגם עוה"ד יצרפו למסמכי הדרישה שלהם אישור אי הגשת תביעה ממבטחותיהם".
בסופו של יום קבע הרשם הבכיר שעל חברת ההשכרה לשלם לתובע את שני הסכומים הבאים בלבד (הנזק הישיר): סך של 2,427 ₪ תמורת תיקון הנזק וסכום של 496 שקלים עבור שכר השמאי. התביעה המקורית הייתה בסכום של 7,180 שקל אבל רוב סעיפיה לא אושרו.
עם זאת, התשלום מותנה בכך שהתובע ימציא לחברת ההשכרה אישור אי הגשת תביעה מקורי בתוך 90 ימים.
