גם התומכים המובהקים ביותר בהתרת השימוש האישי במריחואנה (קנביס) מתקשים להתמודד עם חשש ברור ומוצדק מפני הסכנות הכרוכות בנהיגה תחת השפעת סמים, והסבירות של גידול במספר תאונות הדרכים והנפגעים בהן. אולם תוצאות מחקר חדש, ודי מפתיע יש לומר, אשר פורסמו לאחרונה בארה"ב מעידות שייתכן שהחשש הזה מוגזם.
המחקר, אשר נערך בראשות הד"ר ג'וליאן סנטאלה-טנוריו (Santaella-Tenorio) מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, השווה בין נתוני התאונות ב-23 מתוך 28 המדינות האמריקניות שאישרו שימוש במריחואנה רפואית (5 מדינות אישרו את השימוש במועד מאוחר יחסית) לבין נתוני התאונות של כלל המדינות בארה"ב.
המחקר בוצע במימון וביוזמת המחוקקים בשבע מדינות שהתירו שימוש במריחואנה רפואית בשנים האחרונות וזאת לנוכח חששות שהובעו שם לגבי ההשפעה השלילית שהייתה צפויה על הבטיחות בדרכים.
על פי הממצאים לא רק שמספר נפגעי התאונות בכלל המדינות שאישרו שימוש במריחואנה רפואית לא עלה – הוא אף ירד באופן מובהק יותר מאשר במדינות האחרות.
החוקרים ניתחו את הנתונים של תאונות שבהן נהרגו 1.2 מיליון אמריקנים בין השנים 1985 ועד 2014 ומצאו ירידה של 11% בממוצע במדינות שהתירו שימוש במריחואנה רפואית החל בשנת 1996, אז החלו מדינות לאשר את השימוש.
החוקרים השתמשו במודלים שונים שניטרלו את השפעתן של פעולות אחרות שבוצעו באותן מדינות, ולקחו בחשבון גורמים כמו שינויים בתוכניות הכשרת הנהג וכן את רמת ההכנסה החציונית, שיעורי אבטלה, העלאת מהירות הנסיעה המותרת, שינוי בחקיקה ובאכיפה של שימוש בחגורות בטיחות וכן איסור על משלוח הודעות טקסט מטלפונים סלולריים בעת נהיגה.
לאחר כל זאת נמצא שבממוצע, ובאופן מובהק, במדינות שבהן הותר השימוש במריחואנה רפואית התרחשה ירידה גדולה יותר במספר הרוגי תאונות מאשר במדינות שלא אישרו שימוש חוקי.
לגליזציה של מריחואנה קשורה, כך נמצא, לירידה ראשונית מובהקת במספר ההרוגים בקבוצות הגיל של בני 15 עד 24 ובני 25 עד 44 שנים, ועם הפחתה מתמשכת נוספת במספר ההרוגים בקבוצת הגיל של בני 25 עד 44.
עם זאת, רק 7 מדינות חוו ירידה במספר ההרוגים הכולל בתאונות לאחר הלגליזציה, ואילו ממצאים דומים – של ירידה במספר ההרוגים בקבוצת הגילאים 25 עד 44 – קיימים גם במדינות שמאשרות מכירה מבוקרת אך חופשית של מריחואנה (בחנויות מורשות ולא רק רפואית).
תוצאות המחקר מזכירות את הממצאים של מחקר אחר שבדק את נתוני התאונות ב-19 מדינות ואשר פורסם בשנת 2013 בכתב העת למשפט וכלכלה. במחקר זה נמצאה ירידה של 8 עד 11 אחוזים במספר הרוגי תאונות הדרכים בשנה המלאה הראשונה לאחר הלגליזציה של מריחואנה רפואית.
למה בעצם?
החוקרים שערכו את שני המחקרים לא מצביעים לפי שעה על סיבה ותוצאה, ולא מסבירים מדוע חלה ירידה כזאת אלא רק מראים את הקשר ומעלים סברה (שלא נחקרה) לפיה שימוש במריחואנה מפחית את השימוש באלכוהול בהקשר של נהיגה.
ההיגיון מאחורי סברה זאת הוא שמי שמשתמש במריחואנה מודע יותר להשפעה שלה עליו כנהג ובעיקר על האטת מהירות התגובה שלו – לכן הוא נוהג באופן מודע וזהיר יותר, בעוד שהשפעת האלכוהול שונה ודווקא מעודדת נטילת סיכונים.
אם סברה זאת נכונה הרי שההמשך ההגיוני שלה הוא שהירידה המובהקת במספר ההרוגים נובעת מן החתך בציבור שהיה עלול לנהוג תחת השפעת אלכוהול אבל החליף את האלכוהול במריחואנה.
אם מרחיבים את אותה החזית הרי שצריך להוסיף לקבוצה הזאת גם את חתך הנהגים שהחליפו תרופות מרשם בשימוש במריחואנה רפואית, וזאת לנוכח ממצאים של מחקרים אחרים שמצביעים על קשר ברור בין נטילת תרופות שונות, למשל משככי כאבים חזקים, לבין חוסר מודעות להשפעה שלהן על הנהיגה ולבין מעורבות בתאונות.
אפשרות נוספת שהחוקרים מעלים היא שבמקביל להתרת השימוש במריחואנה ביצעו המדינות פעולות נוספות, למשל הגדלת הנוכחות המשטרתית בדרכים, אולם גם רעיון זה הועלה כסברה ולא נחקר.
לא מיותר להזכיר שבעוד שרשויות אכיפת החוק בעולם, וגם בישראל, ערוכות למדידת רמת האלכוהול בנשיפתם ובדמם של נהגים, ומדובר באכיפה קלה יחסית – אמצעים למדידת רמת חומרי הסם בדמם של משתמשים במריחואנה עדיין אינם נפוצים – דבר שמעלה חששות בקרב רשויות אכיפת החוק בנוגע לנהיגה לא מבוקרת תחת השפעת סמים. בהקשר זה לא מיותר להזכיר שהמשטרה גם לא אוכפת נהיגה תחת השפעת תרופות מרשם חוקיות.
מה שיורד חייב לעלות?
ממצא פחות טוב מבחינת תומכי הלגליזציה של מריחואנה הוא שייתכן ומגמת הירידה לא קבועה לאורך זמן.
על אף הממצאים הברורים באופן כללי נמצא גם שבמספר קטן של מדינות חלה ירידה ראשונית במספר ההרוגים לאחר הלגליזציה, אבל לאחריה החלה עליה מתונה במספרם.
למשל, בקליפורניה חלה ירידה ראשונית של 16% במספר ההרוגים ובניו-מכסיקו ב-17%, אבל בשתי המדינות חלה לאחר מכן עליה קלה במספר ההרוגים.
צריך להזכיר גם שמחקרים אחרים – למשל מחקר שנערך עבור מחלקת מחקרי הבטיחות בדרכים של ארגון הנהגים האמריקני AAA, מצאו עליה במספר התאונות והנפגעים בקרב מי שצרכו מריחואנה לפני נהיגה בכלל, ובפרט אצל מי שצרכו מריחואנה ואלכוהול יחדיו.
מחקרים אחרים גילו שבעת נהיגה תחת השפעת מריחואנה קיימת נטייה של נהגים "לשייט בתוך הנתיבים" ולא להיות מסוגלים לשמור על מהירות נהיגה קבועה.
סוגיה מעניינת נוספת שעליה מצביעים החוקרים במחקר החדש היא שקיים מתאם כלשהו – אשר גם הוא צריך להיבחן יותר לעומק – בין המגמות השונות של ירידה במספר ההרוגים במדינות השונות שאישרו שימוש חוקי במריחואנה רפואית לבין ההבדלים בין נוסח החוקים שמתירים זאת.
החוקרים מדגישים שגורמים שונים כמו שיפור תשתיות הכבישים ושירותי הבריאות ושיפורים טכנולוגיים בכלי רכב אחראים באופן ודאי וברור להפחתת מספר הנפגעים וההרוגים בתאונות, ויחד עם זאת הקשר בין מקומות שבם מריחואנה רפואית היא חוקית לבין ירידה במספר הרוגי תאונות דרכים הינו מוחשי וקיים.
לגליזציה של מריחואנה בחלק ממדינות ארה"ב היא עדיין דבר חדש יחסית, ולכן צריך לקחת בחשבון שיחלפו שנים לא מעטות עד שאפשר יהיה לקבוע באופן ודאי וחד משמעי האם הלגליזציה הועילה או הזיקה למצב הבטיחות בכבישים. מה שבטוח הוא שמדינות חייבות לבדוק ולקבוע מדדים ברורים בנוגע לרמות החוקיות המותרות של סם פעיל בעת נהיגה, ולבצע פעולות הסברה למניעת שימוש בקנביס בסמוך לפני נהיגה.
עם זאת, כפי שהחוקרים עצמם כותבים במסקנות המחקר, ראוי שהממצאים שלהם יעמדו לנגד עיניהם של קובעי המדיניות במדינות השונות בעת הדיון על החקיקה ו/או החידוש של חוקים שמאפשרים שימוש במריחואנה.
