חברת טלקאר, יבואנית קיה לישראל, השיקה היום (ב') את 'נירו', קרוסאובר בגודל סופר-מיני פלוס אשר תוכנן מלכתחילה כרכב היברידי.
מצד אחד, הייחוד של נירו הוא בדיוק זה: הנעה היברידית אשר מציבה אותו כרכב ה'קרוסאובר' הראשון במועדון מצומצם למדי שבו חברים בעיקר דגמים שונים של טויוטה ו'סונטה' של יונדאי (ובקרוב גם 'איוניק' של יונדאי), כמו גם כמה וכמה דגמים של מכוניות יוקרה.
מצד שני, על אף הטבת המס הנדיבה שמעניקה המדינה לכלי רכב היברידיים מוצע נירו תמורת 137 אלף ש"ח, מה שאומר שכ'קרוסאובר' הוא מתמודד אף מול אף ב'ספורטאז" שנראה גדול ומרשים ממנו ומוצע באותה סביבת מחיר.
בעיה יותר גדולה של נירו היא שהעיצוב שלו אמנם נאה אבל לא מספיק אטרקטיבי כדי להתמודד מול קרוסאוברים קומפקטיים.
על אף בסיס גלגלים מרשים (מרחק בין סרן קדמי לאחורי) של 270 ס"מ וארוך ב-3 ס"מ מזה של ספורטאג' אורכו הכולל של נירו קצר ב-12.5 ס"מ מזה של ספורטאג', הוא צר ממנו ב-5 ס"מ מאד משמעותיים, נמוך ממנו ב-11 ס"מ (!), שוקל כמעט כמו גרסת ה-1.6 ליטר שלו (55 ק"ג פחות) ומתגלגל על גלגלים צנועים בקוטר של 16 אינטש במידה 205/60.
כך נוצר מצב שמבחינת הממדים החיצוניים והעיצוב נירו שקול פחות או יותר לדגמי הקרוסאובר בגודל סופר-מיני והפחות בולטים עיצובית, כמו סקודה סקאוט (ראפיד), יונדאי i20 קרוס ופיג'ו 2008, ומבחינת מחיר טלקאר לא מציעה בשורה שמפילה מן הכסא כפי שעשתה עם 'ספורטאג".
העיצוב הפושר יחסית גם מסתיר את העובדה שמדובר בכלי רכב בגודל של מכונית משפחתית קומפקטית מודרנית (ממדי אורך של קומפקטית האצ'בק ובסיס גלגלים באורך שקול למובילות הקבוצה כמו קיה פורטה וטויוטה קורולה) ולמעשה במתחרה לטויוטה אוריס סטיישן ההיברידית.
נירו, אשר פותח כאמור על פלטפורמה ייעודית (למעשה הסבה של פלטפורמה קיימת) שעליה בונה קבוצת יונדאי-קיה כלי רכב היברידיים (בשלב זה 'נירו' ו'איוניק'), מושק בישראל זמן קצר יחסית (8 חודשים) לאחר תחילת מכירתו בעולם, והוא מונע באמצעות מנוע בעירה פנימית בנפח 1.6 ליטר עם הזרקת בנזין ישירה שמספק 105 כ"ס וכ-15 קג"מ, מנוע חשמלי עם הספק של 44 כ"ס, ותיבת הילוכים בעלת מצמד כפול ושישה יחסי העברה.
ההספק המשולב של המערכת ההיברידית הוא 141 כ"ס והמומנט המשולב שלה הוא כ-27 קג"מ, וחלק מן האנרגיה העודפת שמייצר מנוע הבנזין נאגרת בסוללה פולימרית מסוג ליתיום יון שמזינה את המנוע החשמלי כדי להשיג (לפי נתוני המעבדה) תצרוכת דלק תיאורטית של כ-26 ק"מ לליטר.
כדי להשיג תצרוכת דלק טובה (גם אם פחות מזו התיאורטית) הקריבה קיה, באופן טבעי, את הביצועים, שהם מהירות מרבית של 162 קמ"ש ותאוצה של 11.5 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש.
אחד הקלפים החזקים של נירו, בהמשך לג'וקר ששלפה טלקאר עם ספורטאז' החדש, הוא אבזור בטיחותי נדיב שכולל, נוסף לשבע כריות אוויר בטיחותיות, גם מערכת לבלימת חרום אוטונומית (AEB) עם בקרת שיוט אדפטיבית, וכן מערכת אקטיבית לשמירה על נתיב הנסיעה (LKAS) אשר מסיטה באופן עצמאי (אך עדין) את גלגל ההגה כדי לשמור על המכונית בתוך הנתיב שלה בשעה שהנהג או הנהגת עסוקים בטלפון הנייד שלהם ועלולים להעיף אופנועים מנתיב נסיעתם.
נירו עוצב בהשראת דגם תצוגה שעוצב, כך טוענים בקיה, בלעדית על-ידי פיטר שרייר, וביצוע העיצוב נעשה במקביל במרכזי העיצוב של קיה בקליפורניה ובקוריאה.
בישראל הוא מוצע עם שלוש שנות אחריות בלבד למכונית עצמה (קיה מציעה 7 שנות אחריות לדגמים נבחרים ברחבי העולם) וחמש שנות אחריות מלאה (עד 100 אלף ק"מ) למערכת ההיברידית ולסוללה, לעומת 8 שנים אצל טויוטה.
