שורה תחתונה תחילה
מנוע טורבו-בנזין חדש שדרג משמעותית את חווית הנהיגה ואת הביצועים הדינמיים של סוזוקי ויטארה. מצד שני, ההתעקשות שלא לאבזר אותה עם מערכות בטיחות מתקדמות מותירה אותה מאחור ביחס למתחרות בקטגוריה.
עוד ב-TheCar
שומר מסורת: סוזוקי ג'ימני החדש נחשף
טויוטה וסוזוקי משתפות פעולה
מי את סוזוקי ויטארה?
סוזוקי, עם ויטארה המקורית, הייתה בין חלוצות אופנות רכבי הפנאי הקטנים כבר בראשית שנות ה-90. ויטארה, לפני שלושה עשורים, הוכיחה שאפשר להציע רכב פנאי עם יכולת שטח ראויה באריזה קומפקטית, וזאת מבלי להקריב יתר על המידה את השימושיות היום יומית בסביבה עירונית. כך הקדימה ויטארה את אופנת הקרוסאוברים שהפכה לתופעה כלל עולמית, וכוללת עיצוב נועז, מידות קומפקטיות ותנוחת נהיגה גבוהה עבור אלה שאתגר העבירות המרבי שלהם הוא השתחלות לתוך מקום חניה צפוף או טיפוס על מדרכה ליד בית הקפה השכונתי.
שם הדגם 'גרנד ויטארה' הוצא על ידי סוזוקי לגמלאות בשנת 2014 והוחלף על-ידי ויטארה, שחזר לתמונה, אך הפעם הוא לא הוטבע על ג'יפון עם יומרות שטח אלא על מכונית שהתכווצה במידותיה ונועדה להתמודד מול ניסאן ג'וק וחבר מרעיו. עם זאת, מעט מן הרוח של הדגם המקורי נשמרת עם גרסאות הנעה כפולה, שיכולות להיות מאד שימושיות במדינות שבהן יורד שלג. למרבה הצער ויטארה לא זכתה לגרסת 3 דלתות קצרה, או לגרסה פתוחה, כמיטב המסורת של הדגם המקורי. בקיץ האחרון עברה ויטארה מתיחת פנים של אמצע החיים, ובמסגרתה תוקנה אחת החולשות של הדגם המקורי כאשר מנוע ה-1.6 ליטר האטמוספירי הוחלף במנוע 1.0 ליטר מוגדש טורבו.
מה נשתנה?
מדובר, כאמור, רק במתיחת פנים ולכן לא מפתיע שסוזוקי לא ביצעה מהפכות גדולות אלא התמקדה בעיקר בנקודות התורפה העיקריות. שינויי העיצוב החיצוני מינוריים מאד, הצללית המוכרת שמעליה גג רבוע, ומכסה המנוע דמוי צדף – נשמרו. מרבה הצער שלנו והמבוכה שלהם, מעצבי סוזוקי הדביקו בחזית של ויטארה שבכה ועיטורי כרום מיותרים שיוצרים מראה מצועצע, וזה מוזר ומיותר ובעיקר מקלקל עיצוב צעיר ושמח שהיה נחלת הדגם המקורי.
שינוי משמעותי בוצע מתחת למכסה המנוע, כאמור, עם החלפת מנוע ה-1.6 ליטר האטמוספרי המיושן במנוע טורבו-בנזין תלת-צילינדרי מודרני בנפח 1.0 ליטר, שבו פגשנו כבר בדור החדש של סוויפט. מנוע הטורבו נוסף אל מנוע 1.4 ליטר טורבו שמוכר לנו מסוזוקי קרוסאובר. עדכונים מתבקשים בוצעו בתא הנוסעים וגם בתכולת אבזור הבטיחות אך אליהם עוד נגיע בהמשך. למבחן הראשון שלנו עם ויטארה המחודשת לקחנו את גרסת ה-1.0 ליטר בעלת ההנעה הקדמית, היות שזאת גרסת הבסיס אשר פותחת את המחירון (120 אלף ש"ח), והיא גם צפויה להיות הפופולרית מבין כל גרסאותיה של ויטארה.
מנוע, ביצועים
מנוע ה-1.0 ליטר מספק 112 כ"ס, שזה הספק נמוך במעט מזה של מנוע ה-1.6 ליטר היוצא, אבל מה שהרבה יותר חשוב זה שהמנוע מייצר מומנט רב יותר: 16.3 קג"מ שמתקבלים במלואם בין 1,800 ל-4,000 סל"ד. תיבת ההילוכים נותרה אוטומטית קונבנציונלית עם שישה יחסי העברה.
הביצועים של מנוע ה-1.0 ליטר טורבו לא ידביקו אותך למושב הנהג: דריכה מרבית על הדוושה מאיצה את ויטארה מעמידה ל-100 קמ"ש בתוך 12.5, שזה לא משהו לרוץ ולספר עליו לחבר'ה. מה שעומד לזכותו של המנוע החדש היא זמינות הכח ששופרה משמעותית, ואיתה גם תאוצות הביניים. אלה זריזות יותר כעת ובעיקר נינוחות, היות שאין צורך לסחוט את המנוע עד לסל"ד גבוה וצורמני כבעבר. אופי המנוע נמרץ ואין בעיה לדחוק בו לסל"ד גבוה, וממילא זאת פעולה מיותרת כי לא תמצאו שם רזרבות כח.
זמינות הכוח מאפשרת להתגבר על איטיות הפעולה של תיבת הילוכים שמכוילת לחיסכון. בעת צורך אפשר לתפעל את התיבה הזאת באופן ידני, עם מנופים שנחבאים מאחורי ההגה. ההעברות ההילוכים חלקות גם תחת עומס, אבל המנוע, לעומת זאת, רועד רעידות מוגזמות בעת עמידה בסל"ד סרק. זאת אמנם תופעה אופיינית למנועים תלת צילינדריים, אבל יש כמה יצרניות שהתגברו עליה יפה (רמז: פולקסווגן).
צריכת הדלק הממוצעת במהלך המבחן הייתה 12 ק"מ לליטר, וזה לא חסכוני במיוחד אבל די הגיוני ביחס לתנאי המבחן. בשיוט נינוח סיפר לנו מחשב הדרך על כ-15 ק"מ לליטר.
התנהגות, נוחות
נראה כאילו שבמהלך מתיחת הפנים רוככו המתלים בהשוואה לדגם היוצא, וזאת כדי לשפר את נוחות הנסיעה. למרבה הצער הריכוך לא משיג את המטרה במלואה: המתלים של ויטארה סופגים מהמורות קטנות במהירויות נמוכות באופן סביר, אבל כאשר המהירות עולה, והבורות מעמיקים, מורגש חוסר יכולת שיכוך. כאשר מוסיפים לזה ריסון לא מספק של תנועת המרכב מתקבלת תוצאה קופצנית למדי.
רכות המתלים מורגשת במיוחד כאשר לוחצים את ויטארה לתוך פניות, ואז מתקבל גלגול גוף מוחשי (אם כי לא חריג במיוחד בקרוסאוברים גבוהי גוף מסוגו). תנודות המרכב גורמות לאוחז בהגה להרגיש חוסר ביטחון בעת ביצוע "אתגרים דינמים", וחוסר הביטחון מוחרף הזה בגלל הגה מנותק וקל מידי. עם זאת אחיזת הכביש של הכלי הזנה בפועל גבוהה למדי עם תת היגוי קל ונשלט. במילים אחרות – סוזוקי ויטארה כופה על הנהג לנהוג באופן נינוח, ומרגע שעוברים את הגבול מתקבלת תזכורת ברורה מאד לעובדה שנוהגים כאן בקרוסאובר.
תא נוסעים, שימושיות
במבט ראשון קשה להבחין בשינוי משמעותי בעיצוב תא הנוסעים ביחס לדגם היוצא. העיצוב נותר כמעט זהה אם כי בבחינה עמוקה יותר מסתבר שהחבר'ה של סוזוקי מצאו סוף סוף איפה נמצא הספק של פלסטיקה איכותית, רכה ונעימה למגע. פלסטיקה כזאת מחליפה על חלקו העליון של הדאשבורד את הפלסטיקה הקשיחה והמגורענת שהזכירה מכוניות יפניות משנות ה-90. חבל שמעצבי סוזוקי נתקעו בחלק העליון של לוח המכשירים ולא המשיכו את השדרוג המבורך גם לחלק התחתון ולדיפוני הדלתות.
בכל זאת, יחד עם מסך מולטימדיה גדול (בהתקנה מקומית עם מערכת אנדרואיד סבירה וריפוד מושבים מהודר (על אף צבעיו הקודרים), התחושה בתא הנוסעים של ויטארה איכותית מבעבר. גם לוח המחוונים עודכן, והשינוי המשמעותי כאן הוא מעבר לשימוש בתצוגת מידע דיגיטלית צבעונית ועשירה. אחרי כל זה לא ברור מדוע אנשי סוזוקי מתעקשים לתפעל את מד המרחק דרך מחטים מיושנים ולא נוחים במקום להציב מתג פשוט על גלגל ההגה.
סוזוקי ויטארה נותר אחד הקרוסאוברים היותר מרווחים ביחס למידותיו הצנועות. בסיס הגלגלים קצרצר – רק 250 ס"מ, אבל בזכות גג גבוה יש מרחב פנימי מספק לארבעה מבוגרים. תנוחת הנהיגה גבוהה ושולטת, המושב האחורי גבוה יחסית, אבל בסיס המושב שטוח כמו ספסל, המשענת זקופה מידי, והתוצאה היא נוחות נסיעה לא מדהימה בנסיעות ארוכות. נפח תא המטען – 375 ליטר – סביר בגודלו, המפתח שלו נוח ויש מחיצה תחתונה כפולה ושימושית.
בטיחות
כדי לקטוע מסורת מאד בעייתית של סוזוקי, עם ציונים ממש מעליבים במבחני הריסוק של פרויקט מבחני הריסוק Euro-ncap, השקיעו מהנדסי החברה את כל מה שצריך וויטארה המחודשת מוצעת באירופה עם מערכת בלימת חרום אוטונומית (דרישת חובה כיום כדי לקבל ציון של חמישה כוכבים במבחני הריסוק) וגם מערכות בטיחות מתקדמות נוספות כמו התרעה מפני סטייה מנתיב, זיהוי תנועה בשטחים מתים וזיהוי תמרורים. באופן תמוה, שלא לומר מקומם, בחרו אנשי סוזוקי ונציגיהם בישראל לא לכלול את מערכות הבטיחות המקוריות – אף לא כאופציה.
במקום זאת מותקנת (לצד 7 כריות אוויר כסטנדרט) מערכת מובילאיי צפצפנית ופאסיבית וזה מציב את ויטארה בעמדת נחיתות מוחלטת מול כמעט כל מתחרותיה בתחום הבטיחות.
אבזור ותמחור
ויטארה מוצעת בישראל ברמת אבזור אחידה שנקראת GLX. מנוע ה-1.0 ליטר טורבו מוצע תמורת 120 אלף ש"ח בתצורת הנעה קדמית ו-125 אלף ש"ח בתצורת הנעה כפולה. לצד אבזור מקובל כמו בקרת אקלים, בקרת שיוט ותפעול חשמלי של החלונות והמראות (כולל קיפול) כוללת רשימת האבזור גם פרטי אבזור חריגים (יחסית לרמת המחיר) כמו מושבים עם ריפוד משולב של אלקנטרה ועור סינטטי, פנסי LED קדמיים, ומפתח חכם. בנוסף כוללת הרשימה גם חיישני חניה מקוריים וחישוקי גלגלים קלים בקוטר 17 אינטש. מערכת המולטימדיה מותקנת בהתקנה מקומית וכוללת ממשק אנדרואיד ותפעול קולי בעברית, ומשולבת בה דיבורית BT ומצלמה אחורית.
מחירה של ויטארה 1.0 ליטר מציב אותה באמצע טווח המחירים של קטגוריית הקרוסאוברים הקטנים. מול מתחרות שמוצעות במחיר דומה, למשל קיה סטוניק, סיאט ארונה, סיטרואן C3 איירקרוס ויונדאי קונה בולטת רשימת האבזור שלה לטובה, עד שמביטים ברשימת אבזור הבטיחות.
שורה תחתונה
מתיחת הפנים של סוזוקי ויטארה מוצלחת למדי היות שהיא טיפלה בשתי נקודות התורפה הבולטות של הדגם הקודם. יחידת ההנעה, הגם שלא מסעירה בביצועיה, נעימה יותר לשימוש ואספקת הכוח שלה טובה יותר. גם תחושת האיכות בתא הנוסעים השתפרה, וכעת היא מיישרת קו עם המקובל כיום בקטגוריה.
ויטארה עדין נראית טוב למרות תוספות הכרום המיותרות, רמת האבזור שלה תחרותית, אבל היא לא מצטיינת באף סעיף ביחס למתחרות הרבות בשוק, והתנהגות הכביש שלה לא מרשימה.
החיסרון העיקרי הוא, כאמור, בתחום הבטיחות: מערכת פאסיבית מתוצרת מובילאיי זה כל כך 2017, וכיום קשה למצוא דגמים חדשים שמוצעים בלי מערכת בלימת חירום אוטונומית. לויטארה עשוי להיות יתרון כלשהו בזכות גרסת הנעה כפולה שמאפשרת יכולת שטח כלשהי ובוודאי שהיא עדיפה מבחינה זאת על מתחרות שלא מציעות הנעה כזאת. עם גרסת ההנעה הקדמית, שנבחנה כאן, ויטארה נותרה מאחור.
