לפעמים צריך קו אחד שיחבר בין כמה נקודות ויצייר תמונה מושלמת, ועושה רושם שהפלטפורמה החדשה שהשיקה חברת פספורט האמריקנית מציירת פתרון שעשוי לחלץ את כולנו ממבוי סתום.

בנקודה אחת נמצאים עומסי תנועה בלתי נסבלים ברוב הערים הבינוניות והגדולות בעולם, על כל בזבוז המשאבים והנזקים הבריאותיים שכרוכים בהם. בעיה זאת החלה להיפתר במידה מסוימת בשנים האחרונות באמצעות כלי רכב ממונעים לניידות אישית, כמו קורקינטים ואופניים חשמליים, וזאת תופעה שהחלה כיוזמות מאולתרות שנולדו "מן השטח". בנקודה אחרת נמצאות העיריות ורשויות מקומיות, שחלקן אמנם מעוניינות לפעול למען התושבים שלהן, לצמצם את עומסי התנועה ולקדם פתרונות ניידות טובים. אלא שרוב העיריות, בעיקר כאלה שלא באמת מתאמצות מספיק למען התושבים שלהן, נמצאות במלכוד בין העלויות הגבוהות של הקמת מערכות תחבורה חדשות לבין אובדן ההכנסות שנובע מוויתור על גביית אגרות חניה ועל קנסות חניה, ולבין הזעם הציבורי של תושבים שלא מוכנים להידרס על-ידי רוכבים שממהרים לדרכם על קורקינטים ואופניים.

בנקודה שלישית נמצאים יזמים וחברות סטארט-אפ כמו 'בירד', 'ספין', 'ליים', 'ווינד' ואחרים, אשר זיהו את בעיית עומסי התנועה והחניה כהזדמנות, וביצעו השקעות כבדות בהקמה ובניהול של צי כלי רכב לניידות אישית. אלה מבקשים כעת לפרוש את צי הרכב שלהם – רצוי בשיתוף פעולה עם העיריות – כדי להרוויח כסף.
לכאורה יש לנו בעיה ופתרון, אבל בפועל יש לנו בעיקר כאוס: המשתמשים אמנם יכולים להוריד לעצמם אפליקציות ולשכור כלי רכב לניידות אישית כדי להגיע ממקום למקום וכך להימנע משימוש במכוניות נוסעים או במוניות, אלא שמדרכות הערים הולכות ונסתמות במספר גדל והולך של קורקינטים ואופניים שזרוקים בכל פינה. מצב זה לא עומד לפתור את עצמו אלא להפוך למטרד גדול יותר ויותר ככל שייכנסו מפעילים נוספים לתמונה.

מאליו ברור, לכן, שנדרש פתרון טוב לכולם, וחברת פספורט היא דוגמא ראשונה למי שמותחת קו בין כל הנקודות ומחברת אותן באמצעות מה שתמיד עובד: כסף. אנשי פספורט מציעים לעיריות שבמקום לאסור את התנועה ואת החניה של כלי רכב לניידות אישית, הן יציעו את אפשרות התחבורה הידידותית לבסביבה הזאת למשתמשים. במקום להציב מספר גדול ולא יעיל של כלים כאלה ברחבי העיר הן תשתמשנה בפלטפורמה של פספורט כדי להציע תמריצים כלכליים אשר יאזנו בין הביקוש וההיצע, ובמקום להציב מחסומים לטכנולוגיות ולשיטות התחבורה החדשות הן תקבענה את רמה השירות הנדרשת ואת הסטנדרטים שיבטיחו צמצום עומסי תנועה עם מינימום פגיעה בשאר צרכי האוכלוסיה.

העיסוק העיקרי של פספורט הוא ניהול מקומות חניה עירוניים עבור כ-600 עיריות, רשויות מקומיות ומוסדות לימוד ברחבי העולם, כלומר שלחברה הזאת יש כבר קשרי עבודה עם הרשויות וגם מערכת סליקה שבאמצעותה הם גובים כסף מבעלי הרכב תמורת דמי חניה ואגרות מעבר ומעבירים את חלקו לעירייה – ממש כפי שפועלות חברות כמו 'פנגו' ו'סלופרק' הישראליות. כיוון התפתחות טבעי עבורה (וגם עבורן) הוא לשוק המיקרו-מוביליטי: פספורט פיתחה פלטפורמה שמאפשרת לעיריות לחלוק את המידע שלהן אודות צרכי המשתמשים כדי לאפשר למפעילים לפרוש טוב יותר את הקורקינטים והאופניים שלהם, ובמקביל גם לשלם לעיריות דמי שימוש עבור השטח הציבורי שבו חונים ונוסעים כלי הרכב הללו .

בשבוע שעבר החלה פספורט בניסוי ראשון מסוגו עם מפעילת הקורקינטים ליים ועם שלוש ערים ברחבי ארה"ב – דטרויט שבמישיגן, שרלוט שבצפון קרולינה ואומהה שבנברסקה, שבמסגרתו תנהל פספורט את המידע העירוני הרלבנטי ותסייע למפעילות השונות לפרוש את כלי הרכב שלהם בהתאם לדפוסי הביקוש לקורקינטים ואופניים. העירייה, באמצעות הפלטפורמה, תגדיר למפעילים היכן מותר להם להחנות את כלי הרכב, ותשתף איתם מידע (DATA) עירוני שיסייע בביצוע ניתוחי היצע וביקוש. המערכת תגבה מן המפעילים אגרות ודמי חניה עבור העיריות, ובכך טמון המודל העסקי שלה.

העירייה תוכל להשתמש בפלטפורמה כדי לתמרץ את המפעילים, ודרכם את המשתמשים, להשתמש בכלי רכב לניידות אישית באזורים ספציפיים שבהם אין כדאיות כלכלית להציב אותם, למשל באזורי תעשייה, וכך לצמצם את הביקוש ואת הצורך בהפעלת מערכות תחבורה אחרות, יקרות יותר. העיריה יכולה גם לעודד את המפעילים להגדיל את ההיצע סביב אירועים עירוניים מיוחדים, ומנגד גם תוכל להטיל עליהם קנסות אם המשתמשים ישאירו כלים במקומות שמפריעים להולכי רגל.

צילומים: פספורט, יח"צ