לאחר שהיה מושבת במשך שישה ימים, ותחת הגנת בית המשפט הקוריאני, הצליחה יצרנית הרכב סאנגיונג להפעיל מחדש במהלך הלילה (שעון ישראל) את מפעל הייצור הראשי שלה בעיר פיונגטק. לרוע המזל זה לא נמשך זמן רב וסאניונג שוב נאלצה לסגור אותו, בפעם השלישית החודש, מכיוון שלא כל ספקי החלקים מסכימים לעבוד איתה.
המפעל בפיונגטק נסגר מאותה סיבה בשני מועדים בחודש דצמבר, ולאחר מכן בין ה-3 ל-5 בפברואר ובין ה-8 ל-10 בחודש, וכדי לחדש את הייצור כינסו אנשי סאנגניונג מפגש חרום עם 15 ספקיות משנה שלהם שחלקם הסכימו לשלוח סחורה אם יקבלו תשלום במזומן.
לסאנגיונג, וליצרנית הרכב ההודית מהינדרה ששולטת בה, יש עשרה ימים לסיים את המשא ומתן עם חברת HAAH Automotive Holdings האמריקנית ולהציג בפני בית המשפט תוכנית השקעות והבראה, וזאת לא לפני שתזכה באישור של רוב הנושים שלה לתוגכנית הזאת. אם בית המשפט לא יקבל תוכנית חילוץ הוא עלול להכניס את סאנגיונג לפשיטת רגל ולפירוק.
החדשות האחרונות שפורסמו בקוריאה מן הכיוון הזה מדברות על הסכמה של מהינדרה "להישאר בתמונה" לאחר דילול משמעותי של 75% הבעלות הנוכחיים שלה, הנפקת מניות חדשות של סאנגיונג, והשקעה של 250 מיליוני דולרים "חדשים" של HAAH תמורת 51% בעלות במבנה ההון החדש של החברה.
לקריאה נוספת: ספקיות חלקים משאירות את סאנגיונג בחיים בתקווה להשקעה חדשה
אחד מסלעי המחלוקת עד כה נבע מכך שמהינדרה רוצה לעזוב לחלוטין את סאנגיונג, אפילו בחינם, אבל הנושים דורשים שהיא תישאר בעלת נתח מן הבעלות, ומן הסתם גם תיקח על עצמה חלק מן ההשקעות העתידיות בחברה. כפי שפרסמנו, הנושה הגדול ביותר של סאנגיונג הוא הבנק הממשלתי לפיתוח קוריאה (KDB) אשר דרש כתנאי מקדים לכל התקדמות במו"מ הבטחה של איגודי העובדים שהם יימנעו משביתות עד לאחר שסאנגיונג "תעמוד על הרגליים", ושההסכם הקיבוצי הנוכחי יישאר בתוקף למשך 3 שנים לפחות.
גם GM קוריאה ורנו-סאמסונג בצרות
הבעיה של סאנגיונג חורגת וגדולה הרבה יותר מן הקשיים של יצרנית מכוניות קטנה אחת, ונוגעת ככל הנראה לתעשיית הרכב הקוראנית כולה, אולי גם לכלכלה הקוריאנית בכלל. מכל מקום, על רקע מצבה האקוטי של סאנגיונג גובר כעת החשש לעתיד כל שאר יצרניות הרכב הדרום קוריאניות למעט קבוצת יונדאי-קיה. כזכור, בתקופת הבועה של התעשייה הדרום קוריאנית, בשנות ה-90, הקים גם תאגיד הענק ("צ'ייבול") סאמסונג חטיבת רכב. אלא שזמן קצר לאחר הקמתו נקלעה קוריאה למשבר כלכלי ותעשיית הרכב שלה (למעט יונדאי) כמעט קרסה.
דייהו, שבעבר הייתה יצרנית הרכב השנייה בגודלה בקוריאה, ובין השאר גם בעלת השליטה בסאנגיונג, פשטה רגל ושרידיה נמכרו לג'נרל מוטורס, אשר הקימה תחתיה את חברת ג'נרל מוטורס קוריאה, ואילו השליטה בסאמסונג נמכרה לרנו, שמחזיקה בכ-80% מן הבעלות בה.
רנו, שבעצמה עוברת כעת תהליך של ארגון מחדש, הודיעה לאחרונה לחברת רנו-סאמסונג שעליה לשפר באופן דחוף את הביצועים העסקיים שלה "או ש…"…, ואילו ג'נרל מוטורס קוריאה נחלצה אך בקושי מסגירה לפני כשנתיים וחצי, ומאז היא מדדה באיטיות בין הטיפות.
לקריאה נוספת: ברגע האחרון: נמנעה סגירת ג'נרל מוטורס קוריאה. בינתיים.
לאחרונה פורסם בקוריאה שלשתי החברות האלה – רנו-סאמסונג וג'נרל מוטורס קוריאה – אין כרגע אף הזמנה לייצור של כלי רכב עתידי – מה שמטיל צל כבד על עתידן. סאמסונג מייצרת מכוניות תחת המותג שלה, שנמכרות בקוריאה, אבל גם מייצאת מכוניות תחת הסמל של רנו, וחלקן אף נמכר בישראל. ג'נרל מוטורס קוריאה ייצרה בעבר את רוב המכוניות של ג'נרל מוטורס שנמכרו בישראל (טראקס, אביאו, קפטיבה, אורלנדו, קרוז, ספארק ועוד), אבל כיום כבר כמעט ולא מייצאת.
כל יצרניות הרכב בקוריאה נמצאות בבעיה כלכלית בגלל עלויות עבודה מאמירות, איגודי עובדים קיצוניים והאטה במכירות, אבל בשעה שיונדאי-קיה גם גדולים מספיק כדי לשרוד משברים וממילא נמצאים בבעלות קוריאנית – לבעלי הבית הזרים של ג'נרל מוטורס קוריאה ושל רנו-סאמסונג (כמו גם של סאנגיונג) אין סנטימנטים מיוחדים לקוריאה או סיבה לממן הפסדים שנצברים שם.
על אף תוכנית ההתייעלות האחרונה רשמה ג'נרל מוטורס קוריאה שנה שביעית ברציפות של הפסדים, ואילו סמסונג חזרה בסיכום 2020 להפסד לראשונה מזה שמונה שנים. בסיכום 2020 מכרה ג'נרל מוטורס קוריאה רק 368,453 יחידות בקוריאה ומחוצה לה, ירידה של 11.7% לעומת 2019, ואילו מצבה של סאמסונג חמור עוד יותר: בסיכום השנה שעברה היא מכרה רק 116,166 יחידות, וזאת נפילה של 34.5 אחוזים לעומת השנה הקודמת וכמחצית מסך המכירות שלה בסיכום 2018.
ג'נרל מוטורס לא עמדה ביעדי הייצור שלה לשנת 2020, גם בגלל קשיי אספקה וייצור שנגרמו בגלל מגפת קורונה, אבל גם בגלל שביתת עובדים. כך גם לגבי סמסונג. קבוצת רנו הודיעה לפני כחודש על אסטרטגיית "הידוק חגורה" כלל עולמית אשר שמה דגש על רווחיות, וזו כוללת אפילו צמצום בהוצאות המחקר והפיתוח. כריסטוף בוטט, מנהל הכספים הראשי של סמסונג, אמר ב'פורום הפיתוח התעשייתי' שהתקיים ב-28 בינואר ש:"עלות העבודה של המפעל הספרדי של רנו היא 62 אחוז מזו של המפעל הקוריאני בבוסאן. ייצור מכונית במפעל הספרדי עולה (לרנו) כ-1,100 דולר פחות מאשר במפעל בבוסאן. אנחנו לא רוצים לעזוב את קוריאה אבל אנחנו זקוקים נואשות לעזרתם של איגוד העובדים ושל ממשלת קוריאה כדי לעשות עסקים בקוריאה".
לפני כשלושה שבועות הודיעה סמסונג על כוונתה לפטר 40 אחוזים ממנהליה בקוריאה וליישם תוכנית פרישה מרצון למנהלים ולעובדים, אבל איגוד העובדים של החברה מחה כנגד תוכנית זאת ולא ברור מה מתוכה ייושם.
