חג האביב מסמן לנו את הימים הנעימים האחרונים של השנה, רגע לפני החמסינים של הקיץ הישראלי. אלה המקומות שחייבים להספיק לבקר בהם לפני שהירוק הנהדר מצהיב. חלק ראשון: צפון הארץ
צילומים: דובי זכאי
קרן נפתלי: האנטנה שמעצבנת את החרמון
החרמון משקיף בפטרונות על ראשי ההרים והעמקים סביבו. ההר יושב על כיסא מלכות גבוה, עטוף בכיפה לבנה, שולח מבט מחויך דרומה, אל נתיניו בעמק החולה.
ממזרח נחים הרי גולן, נמוכים בקומתם, ומביטים בו ביראת כבוד. במערב מתרוממים הרי נפתלי, גבוהים ותלולים, ובמרכזם מצוק קשוח.
בימים שבהם עוצר סבא חרמון גדודים של עננים מלרדת ולערפל את עמק החולה נשקף מקרן נפתלי מראה נהדר של העמק כולו.
הסב הנישא מכופף את עצמו מעט בכיסאו, מיטיב את כיפתו הלבנה, ומביט בהנאה על השטיח הארוג של עמק החולה: אדמה חומה, שדות ירוקים, וכתמים כחולים של אגמי מים.
ההר הגדול עוצר את העננים הנרגנים שכל רצונם לגלוש לעמק, ובתוך כל היופי שנשקף אליו מעצבנת אותו נקודה אחת – הלא היא האנטנה שעל קרן נפתלי. מתחרה בו, החצופה, מזדקרת לשמיים, מתערסלת עם העננים הלבנים וקוראת תיגר על כיפתו הצחורה.
קרן נפתלי, על הרי נפתלי שבגליל העליון, מתנשאת לגובה 510 מ' מעל פני הים. מורדות ההרים גולשים בפראות תלולה אל עמק החולה, ומכאן נפרשת אחת מנקודת תצפית היפות בארץ.
המקום הוא שמורת טבע שמכבדת את מבקריה במרפסת נוף עם תצפית רחבה, ולצידה שני עצי אורן ענקיים, מוכי רוחות. ביום בהיר וצלול נשקף מכאן נוף משכר, וקשה שלא לעצור את הנשימה מעוצמת היופי.
לא בכדי חרד החרמון למעמדו. על ראש ההר הקשיש נחה באופן כמעט קבוע עננה שחוסמת את הראות, ואילו מקרן נפתלי נפרשים נופים מרהיבים אפילו בימים מעוננים, נופים שגורמים למטייל להתאהב בארץ מחדש.
על פסגת קרן נפתלי נמצאו שרידי מקדש הלניסטי עם רצפת פסיפס, ובורות מים שמעידים על התיישבות במקום.
שביל ישראל עובר כאן, ובצדק. מטיילים יגעים משליכים את תרמיליהם, נשענים על גזע האורן, ועיניהם נצמדות אל הנוף למשך דקות ארוכות: הרי הגולן במזרח נראים מכאן כמו שטיח ירוק שהונח על המדרונות ברישול.
בעונה זו פורחת פריחת כלניות מטורפת לצידי השביל שעולה לקרן נפתלי, ביניהן פזורות גם עיריות, ונדמה כאילו היופי פוזר כאן בנדיבות רבה במיוחד. השביל נוטש מזרחה את כביש 886, ובתחילתו מתאים לכל סוגי הרכב. רק בקטע האחרון, אשר מטפס אל המצפה, נדרש רכב שטח, אבל לחילופין אפשר גם להשאיר מכוניות נוסעים בעיקול האחרון, ולטפס ברגל לכיוון מזרח. אז, בבת אחת, נחשף היופי הרב.
כך מגיעים:
כדאי להתחיל את העונג לכל אורכו של כביש 886, מצומת עין זיתים, צפונה. לקראת צומת ישע, מימין, מוצב שילוט שמפנה אל קרן נפתלי.
טיפ: מדרגות נסתרות יורדות מנקודת התצפית אל מרפסת נסתרת עם ספסל ישיבה קטן. פינה לאוהבים. רצוי להשאיר את המקום עבור זוגות שאוהבים להתבודד מול הנוף.
בסביבה 1: תצפית מהישוב רמות נפתלי, (ליד בריכת המים) על עמק קדש. מומחים מגדירים את העמק כטוב ביותר בארץ לגידול ענבים ליין, ובין אם זה נכון או לא זהו ודאי טיול מומלץ לחובבי היין שיכולים לבקר מספר יקבים בישוב.
בסביבה 2: דרך נוף רמות נפתלי, שנפרצה על-ידי קק"ל, היא שביל כורכר מדהים ביופיו שמתאים לכל רכב (סימון שביל ישראל). הדרך מתחילה סמוך לצומת ישע ונמתחת צפונה עד מעל לתל חי.
אגמון החולה: רואים ראי
השעה חמש ושלושים בבוקר. במזרח, מעל הרי גולן, מצטיירת הילה לוהטת של השמש העולה. ברגעים אלה מתחילה תנועה וקולות נשמעים עולים מעמק החולה. הערפילים צפים על פני האדמה, מהלכים מעל כשהם נוגעים לא נוגעים בפלומה הירוקה.
מי האגמון רגועים ושקטים, ונראים כמראה ענקית. את דממת האגם החריד כפן, עוף ענק שפרס את כנפיו הענקיות, וכמו רץ על המים והסעיר ממנוחתם את להקת העגורים במים הרדודים.
זו השעה שבה יוצא אלי גלילי רכוב על טרקטור, גורר אחריו עגלה גדולה. על העגלה יושבים מטיילים משכימי קום, מכונסים במעיליהם, בדרכם לראות כיצד מתעורר האגמון עם שחר.
השנה, בזכות המשקעייים הנדיבים, עלו פני האגם וחלק מהעגורים מבלה את הלילה על משטחי הירק.
עם רעש מנוע הטרקטור נשמעות צווחות הבוקר הראשונות, קריאות שבעזרתן מאתרים העגורים את בני זוגם. תוך רגעים ספורים הומה שפת האגם מקולות העגורים שסבורים שעם הטרקטור מגיע גם האוכל. בשעה זו מתעורר נץ נדיר, מנתר על האדמה ומחפש את סעודת הבוקר שלו. להקה ראשונה של עגורים מטפסת גם היא לשמים לסיבוב שחרית.
על הפלומה הירוקה נעה בשקט רביעית זאבים עזי מבט. אלה, לא חוששים, מתקרבים אל להקות העגורים בניסיון לזנב בשוליהן ולפצוח בסעודת זריחה. הזאבים יפים להפליא, יוצרים תנועת מלקחיים כדי לאגף ולתפוס את החלש בקבוצת העגורים. קריאות אזהרה של העופות הגדולים מתריעות מפני הפולשים המסוכנים והן זזות על משטחי הירוק ומפנות את הדרך לזאבים.
לפתע מזנק אחד מהם, ותוך רגע מתמלאים השמיים בהמוני עגורים שמתקבצים ללהקה ומתרוממים אל על. המצלמות מתקתקות, המטיילים שישובים בעגלה החסירו נשימה, זהו ספארי בוקר טיפוסי באגמון החולה.
טיפ למטייל: סיור בבוקר הוא חוויה מיוחדת במינה, אבל עבור מי שמתקשים לקום בשעות כאלה מתקיים גם סיור של לקראת שקיעה, אשר מלווה את עופות האגמון לקראת מנוחת הלילה שלהן.
סיור נוסף מתקיים גם במהלך הלילה, בעקבות בעלי חיים שיוצאים לצייד, וגם זה סיור מרתק. חובבי הטיול העצמאי יכולים לשכור רכב חשמלי, או אופניים. הכניסה לאתר ללא תשלום, אבל שכירת עגלות ואופניים היא בתשלום.
אגמון החולה: על כביש 90 מראש פינה צפונה, כחמישה ק"מ מצפון ליסוד המעלה. 04-6817137
עין דיבשה: במעלה הזרם
בתחילה לא מרגישים את הקור, אלא עסוקים בייצוב הגוף. הרגליים בוגדות, מחליקות על סלעי הבזלת הרטובים. לוקח מעט זמן ולומדים להלך בתוך המים. רחש הפכפוך שלהם מלווה אותנו בדרך, והקור העז מתחיל להקפיא את אצבעות הרגליים, מטפס אל כף הרגל וממשיך הלאה הלאה במעלה הגוף. אין מנוס: כדי להרגיש את המקום חייבים צריך לטפס דרך המים הקרים.
מנקודת החניה שעל הכביש נדרשת כרבע שעה של הליכה במים, וחשוב שלא לעבור את הגדרות המסומנים היות שהשטח חשוד במיקוש. כך, דרך המים, אנחנו עולים לכבוש את עין דיבשה, (עין דרבשייה, או טחונה א-דרבשייה).
מי המעיין נובעים בכל השנה, הם זכים וצוננים ונאספים אל ערוץ נחל שזורם עד לתעלות החולה. בצד השביל מתרוממים צמחי קנה צפופים שיוצרים חומה ירוקה, מעליהם משתלחים ענפי תאנה ענקית (בימי הקיץ גדלים עליה תאנים נפלאות), עצי שיזף דוקרניים וגם אויב שזומם לשרוט כל מטייל – פטל קוצני שמשמש כתחליף טבעי לגדר תיל.
במהלך המעלה המתון כדאי לעצור מפעם לפעם, להעיף מבט לאחור, לראות כיצד הולך ונפרש נוף עמק החולה.
בקצה המעלה מגיעים אל מבנה בזלת גדול שנקרא טחונה א-דרבשייה וניצב כאן עוד מן התקופה העותומנית. שינוי נתיב זרימת המים בתעלות ההובלה גורם לכך שהמים נוטפים מכל הצדדים, משמיעים רחש קבוע ונעים שדומה לגשם.
בתוך המבנה ניצבות שתי אבני ריחיים כמעט מושלמת אשר שימשו לטחינת חיטה. המבנה חסר גג, ועל חלקו העליון הונחו קורות ברזל, נשתלה גפן, וזמורותיה מתפתלות כנחשים (בימי הקיץ זהו מקום מוצל עם צוף ענבים).
מדרגות ברזל מוליכות החוצה, אל הקומה התחתונה שבה מציפים המים את המרתף. קשתות אבן מרשימות בנויות כאן ואפשר לראות את גלגלי השינים שעשויים מעץ אשר הפעילו בעבר את אבן הריחיים בכח המים.
נועזים וחובבי הרפתקאות מוזמנים לטפס למעלה, אל אמת מים ארוכה שמוליכה את המים אל הפיר שדרכו הם הוזרמו אל גלגלי הטחנה. האמה שלמה אבל חלקה מאוד, ונתמכת על-ידי גדר רעועה.
אפשר להתקדם על בטוח, בישיבה, בתוך המים הצוננים עד למרפסת גדולה בקצה אמת המים. עדיף שלא לסמוך על המעקה.
בקצה המרפסת נקודת תצפית נפלאה על עמק החולה עם פכפוך קבוע של מים.
(ג'יפאים יכולים להגיע גם דרך שביל משובש שמתחיל מצפון לקו הזרימה, אבל הרבה יותר מהנה לעלות ברגל).
כך מגיעים: בשער של קיבוץ גונן אפסו את מד האוץ, ומשם המשיכו 4.2 ק"מ דרומה. מימין נמצא מגרש חניה קטן שבו משאירים את הרכב, חוזרים לאורך כמה מטרים אל נקודות הזרימה של המים, ויחד עם הזרם הקר מתחילים לטפס.
בסביבה 1: אנשי קיבוץ גונן חביבים מאד ובכפר הנופש שלהם ישנם חדרי ארוח ברמות שונות. הם מכינים מסלולי טיול עצמאיים לאורחים, וישמחו לסייע עם מידע למטיילים. ביוזמת החברים הופקה דפדפת עם מסלולים בסביבה גם עבור מטיילים שאינם אורחים בחדרי האירוח. אפשר לרכוש גם ארוחות בתשלום. נופי גונן 073-7598823.
בסביבה 2: עין תינה. כארבע מאות מטרים דרומה, משמאל, נמצאת כניסה לחניון, וממנה ממשיכים בהליכה אל חורשת האקליפטוס ולבריכות. הדרך לשם אורכת כעשרים דקות, והטיפוס אל המפל עוד כמחצית השעה.
הצניר הגדול
עצים סבוכים יוצרים מנהרה אפלולית לפני כניסה אל מנהרה. שמש אביבית מלטפת את הכלניות הפורחות ואת המשטחים הירוקים שמקשטים את הסלעים הכבדים. רקפות מאחרות לפרוח מציצות ליד כל סלע.
כל היופי הזה נעלם כאשר פוסעים אל מנהרה אפלולית שנוצרת במעבה הסבוך של עצי האלון. קרניים בודדות מצליחות לחדור אל האפלולית זוהרות ומנקדות את השביל בזהרורים מרצדים.
זו הדרך המסתורית שמוליכה אל ה'צניר הגדול'. מקום ייחודי, מרהיב ביופיו, בתוך נחל כלח שבכרמל. אחרי הליכה קצרה בעומק החורש נחשף בבת אחת מראה עוצר נשימה, כעין גל ענק שקפא באמצע התרוממותו.
הגל עשוי מסלע קשה עם רצועות כהות ששזורות באבן. הקיר הקמור מתרומם, כאילו מאיים להתרסק כמו גל. הצניר מתנשא לגובה כעשרה מטר. למרות צורתו המאיימת, הישיבה בצילו היא אחת הנקודות השלוות מול נופי הכרמל. בימים חמים זהו המקום הצונן ביותר על ההר. מכאן נשקפים מראות נוף פראיים שמזכירים נופים הרריים בשוויץ.
הכינוי צניר נלקח איכשהו מלשון צינור, ומחצית הצינור הוא ה"צניר". זהו מצוק קעור שמופיע בהרי הכרמל ובשומרון, והוא נוצר במהלך עשרות אלפי שנים כאשר הסלע עבר המסה כימית שהותירה אותו כמו פסל קפוא של יופי.
אורכו של נחל כלח, אחד היפים בנחלי הכרמל, כ-3.5 ק"מ, ותחילתו ליד כלא דמון. לאורך הנחל יש נקיק מרהיב, כמה צנירים ומפלים, וכל היופי שמסביב מכונה שמורת "שוויצריה הקטנה". אפיק הנחל מכוסה בסבך צמחיית נחלים וחורש ים תיכוני במשך השנה כולה.
כך מגיעים: בקצה הדרומי של מתחם אוניברסיטת חיפה, על שדרות אבא חושי, נכנסים אל גן לאומי הכרמל – שווצריה הקטנה. (הכניסה בשבתות וחגים בתשלום), לאחר הכניסה פונים שמאלה בכביש קטן ומפותל שיורד עד לשילוט 'חניון הצוק', נוסעים כ-400 מ' ופונים ימינה לפי השילוט לאחר כ-800 מ'. כאן מגיעים אל רחבת חניה גדולה שממנה יוצאים שני שבילים מסומנים. בוחרים בשביל המערבי (סימון שביל ירוק), ממשיכים עד לגדר ופונים שמאלה אל שביל קטן לאורכה ("משאירים" את הגדר מימין) והולכים לאורכה עד הצניר, כשמונה דקות הליכה. למתבלבלים, רשות הטבע והגנים 3639*.
בסביבה 1: במזרח שביל נוסף שמטפס אל המצוק. מכאן אפשר להבין מדוע מכונה המקום "שוויצריה הקטנה".
הנחל ליד הבתים
רחוב צר על הכרמל, משני צדדיו חורש של אורנים קשישים, בתים בני קומתיים או שלוש מציצים ביניהם. ההלך התמים ברחוב כלל לא יודע שמטרים ספורים מהכביש הסואן מתחיל ערוצו הפראי של נחל שיח. כזה הוא רח' לוטוס, בשיפולי הכרמל המערבי, וכמה מדרגות מוליכות ממנו אל ערוץ מלא הרפתקאות.
נחל שיח, (ואדי עין א-סיאח), הוא נחל אכזב, מתחיל בליבה של שכונת מגורים, בכרמל המערבי. הבתים נטועים למעלה, טבולים בצמחיה סבוכה ומשקיפים מערבה על ערוץ הנחל. השביל, בחלקו העליון, פראי ושזור בסלעים אשר מקשים מעט על ההליכה.
כשעתיים של הליכה במורד הנחל יביאו אתכם אל קצהו, שם נמצא בית הקברות היהודי בכפר סמיר.
הנחל אמנם אכזב אבל לאורכו כמה מעיינות שמוסיפים לקסמו. השביל שיורד עם הנחל מתפתל לאורכו כנחש שנמלט אל החופש, חודר אל עומק הצמחייה, חולף בסבך אלון מצוי, לבנה רפואי, אלה ארצישראלית ומטפסים טפילים.
נקודות צהובות כתומות מקשטות את חלקו העליון: באביב פורח כאן כובע הנזיר שמסתנן מן הגינות של תושבי רחוב לוטוס. במרחק נגיעה מהרחוב ממתינות פינות אפלוליות, ממתיקות סוד בין האלונים.
כאמור, ההתחלה מעט קשה, אך לאחריה הדרך פשוטה וקלילה. לאחר כחצי שעת הליכה מגיעים אל מעיין קטן שנובע בתחתית מצוק הסלע. המים זורמים מכאן אל בריכת אגירה קטנה שבסמוך לה צומח סבך עצי רימון ותאנה ושורת עצי ברוש שמצילה על השביל.
המקום נקרא 'עין משוטטים', על שמה של אגודת מטיילים שנוסדה בבית הספר הראלי בתחילת המאה שעברה. שמו הערבי של המעיין 'עין אל פארג', (מעיין הישועה). האגדה מספרת שהנביא אלישע, תלמידו של אליהו הנביא הרווה בו את צימאונו. מצידו השני של הערוץ מתנשא מצוק לבן, בחלקו התחתון מערת שתי הקומות, (מערת קומתיים) אשר שימשה במאה ה-12 את הנזרים הכרמלתיים שבנו כאן מנזר נאה שאת שרידיו אפשר לראות במורד הנחל: קשתות אבן, מדרגות מתוחכמות, גומחת תפילה וסימנים שחצובים באבן.
המקום מוקף בגדר אך השער פתוח, וכך אפשר (בזהירות רבה) לראות את מערכות הקשתות והמדרגות.
מחלקו התחתון של הנחל רואים בראש הרכס את בתי הכפר כבאביר, שמשקיף מלמעלה, (מקור השם כבאביר, כבשן סיידים שנקרא בערבית 'כבארה' וברבים כבאביר). ארבעה צריחים גבוהים מגרדים את השמיים וביניהם כיפת מסגד.
בתי הכפר גולשים במדרון וכמה עשרות מדרגות מטפסות מערוץ הנחל ועד הכפר. לקראת סיום מסלול ההליכה השביל מתרחב וחלקו סלול. מימין נובע מעיין קטן, עין שיח. מימיו צלולים ומגיחים מצינור עבה, נאגמים בבריכה קטנה.
מעט מערבה משם, במורד השביל, משתרע בוסתן של משפחת ח'יאט, משפחה ערבית נוצרית שטיפחה כאן בעבר בוסתן נאה עם תעלות מים ומרפסות. זה היה גן קסום, וחבל שכיום הוא מוזנח.
כך מגיעים: רחוב לוטוס, מעל בית ספר הרצל, בשכונת כרמליה. כאן מוצב שילוט שמפנה לנחל. יש לבחור את המדרגות שמצפון לשלט, לעבור מתחת לגשר תלוי ולהכנס אל ערוץ הנחל. סימון שביל שחור.
טיפ: שבת במוזיאונים של חיפה. מומלץ: 04-9115944.
הצעות נוספות לטיולים באתר הבית של דובי זכאי
