בית המשפט בנצרת חייב את עיריית נצרת עילית לפצות נהג שמכוניתו נפגעה בכלל אי פינויה של שלולית שמן או סולר על הכביש. את המחצית האחרת תשלם חברת הביטוח
עיריית נצרת עילית וחברת הביטוח מגדל יישאו כל אחת במחצית עלות הנזק שנגרם לבעל מונית שנפגעה בשל החלקת מכונית אחרת על כתם שמן. כך קבע הרשם הבכיר אלעד טל מבית משפט השלום בנצרת.
את התביעה, על סך 17,351 ₪, הגיש נהג מונית שמכוניתו נפגעה על-ידי מכונית שהחליקה על שלולית של שמן או סולר. נהג המונית, כמו נהגים אחרים שהבחינו מבעוד מועד בכתם השמן, עצר את מכוניתו בצד הדרך, אבל נהג אחר, שלא הבין את המתרחש לפניו, החליק על הנוזל השמנוני ופגע עם מכוניתו במונית.
כתוצאה מהתאונה נגרם למונית נזק ישיר בסך 13,334 ש"ח והוא תבע את חברת הביטוח מגדל, שביטחה את המכונית הפוגעת, בסכום זה בתוספת 1,017 ש"ח עבור שכ"ט שמאי ו-3,000 ש"ח בגלל נזקי השבתת המונית.
חברת מגדל ניסתה לדחות את התביעה בטענה ל"העדר יריבות" בינה לבין התובע, וזאת, לטענתה, מפני שהתובע לא צירף לתביעה כנתבע את בעל הרכב הפוגע.
בנוסף, מגדל הכחישה את נסיבות התרחשות התאונה, את אחריותה ואת הנזקים הנטענים. המבטחת טענה שהתאונה הייתה בלתי נמנעת ונגרמה כתוצאה מכתם השמן שהיה על הכביש, ובגללו איבד נהג הרכב הפוגע את השליטה והחליק.
במקביל הגישה מגדל "הודעת צד ג'" לעיריית נצרת עילית מפני שלטענתה היא זו שאחראית לקרות התאונה, מתוקף אחריותה לתחזוקת ותקינות הכביש שבתחום שיפוטה. העירייה, לטענת מגדל, לא פעלה כנדרש כאשר לא טיפלה כראוי במפגע, ומחדל זה גרם לתאונה.
בא כוח העירייה הכחיש את אחריותה בטענה שלא הייתה לה שליטה על האירוע, שהיה בלתי ניתן לצפייה ולמניעה מראש, וזאת מכיוון שאין ביכולתה לדאוג להסרת כל כתם שמן.
עוד טען נציג העירייה שהרכב הפוגע הגיח במהירות והנהג הפוגע נהג שלא בהתאם לכללי הדרך והבטיחות, שעה שנהגים שנסעו לפניו כן הצליחו לעצור את רכבם, מה שמוכיח לכאורה את חוסר אשמתה של העירייה בתאונה.
בשלב הסיכומים טענה חברת הביטוח שהעירייה לא הציגה כראיה דו"ח שמפרט את רצף הקריאות למוקד העירוני באותו היום, למעט קריאה אחת שלגביה העיד מנהל הביטחון והמוקד העירוני, ומשכך לא הוכח שהעירייה ביצעה את תפקידה כראוי.
העירייה מצידה הפנתה את בית המשפט למספר פסקי דין שבהם נדחו תביעות בגין נזקי רכוש שנגרמו בשל כתם שמן על הכביש. לדברי נציג העירייה הוכח שפעלה בהתאם לנוהל מסודר אשר כולל דיווח למשטרה ולכיבוי אש, שליחת פקחים וטיפול באזור.
עושים סדר
הרשם הבכיר אלעד טל דחה את טענת "העדר היריבות" שהעלתה מגדל, והדגיש שטענה כזו רלבנטית רק בתביעת נזקי גוף, אך לא בתביעה בגין נזק רכוש.
טל קבע שאין מחלוקת כי הגורם לתאונה הוא כתם שמן או סולר שגרם להחלקת הרכב המבוטח אל עבר המונית של התובע, וכי לא הושמעה טענה על אשם תורם של התובע.
היות שאופי נסיעתו של הנהג המבוטח גרם או תרם לתאונה, הרי שהוא התרשל כלפי התובע ולכן המבטחת, חברת מגדל, נכנסת בנעלי המבוטח ומחובתה לשפות את התובע. אשר לאחריות העירייה, הרשם קבע שחובתה לדאוג לתקינותם ואחזקתם של הכבישים בתחום אחריותה, להסיר סיכונים העלולים להיווצר בשטח שבשליטתה, ולשמור כי לא יגרם נזק.
"אחריות זו אינה מוחלטת או אוטומטית", כתב טל בהחלטתו, "שכן אין לדרוש מהעירייה לפקח באופן רצוף על כל הכבישים המצויים בתחומה, להבדיל מחובתה לפעול מהסרת המפגע כאשר מוגשת תלונה. אלא שבמקרה שלפניי, הואיל והעירייה לא הרימה את הנטל להוכיח אימתי בדיוק הודע לה לראשונה על המפגע וכי אכן פעלה כנדרש, אין מקום להסיר מעליה את האחריות לקרות התאונה".
טל קובע שעצם העובדה שהעירייה לא טרחה להציג בבית המשפט את יומן האירועים של המוקד כדי להוכיח שלא התקבלו התראות קודמות בעניין כתם השמן פועלת כנגדה ומוכיחה לכאורה את אחריותה: " אי צירוף הראיה הרלוונטית מביא לתחולת החזקה בדבר אי צירוף מסמכים ו/או עדים רלוונטיים ולפיה לו היה מצורף פירוט הדיווחים במוקד ביום התאונה היה מתגלה בו דיווח ו/או מידע שפועל לרעת העירייה. מאחר שבחינת שאלת האחריות בנזיקין כנגד רשות מקומית היא עניין מורכב המצריך בדיקתם של נתונים ועובדות, מצופה במקרה בו מיוחסת רשלנות לרשות מקומית להציג בפני ביהמ"ש תשתית ראייתית רלוונטית מלאה ומקיפה ככל האפשר, ומשלא עשתה כן לא הרימה את הנטל כאמור".
בסופו של יום קבע הרשם שיש לראות במגדל ובעירייה "מעוולים במשותף" אשר חלוקת האחריות ביניהם מוכרעת על ידי בית המשפט, והוא חילק בינהן את האחריות בחלקים שווים: "הנתבע בגין נהיגה לא זהירה והתנהלות בלתי סבירה; ואילו על העירייה בגין אי מניעת הנזק והאירוע לו היתה פועלת במהירות לסילוק המפגע מרגע שנודע לה על קיומו".
העיריה ומגדל חוייבו לפיכך לפצות את התובע במלוא סכום התביעה ושכר טירחת השמאי, ואילו לגבי הפסד ההכנסות פסק הרשם סך של 1,000 שח בלבד.
תא"מ 28556-02-14
