גולש שהעלה לדף הפייסבוק של שר התחבורה פנייה בעניין הפעלת תחבורה ציבורית בשבת זכה לתגובה מתלהמת. "מפגן הצביעות שלך ושל חבריך לשמאל קיבל את התשובה ההולמת בקלפי", ענה השר כץ. אך בהמשך גם העלה השר טענה ראויה: הסטטוס-קוו, שאוסר על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת, אינו קשור להשקפתו האישית של שר תחבורה, ומי שרוצה לשנות את המצב צריך לפנות לזירה הפוליטית

"ביום חמישי הקרוב אזרחי ישראל מחוסרי הרכבים נכנסים לעוצר של שלושה ימים ללא תחבורה ציבורית". כך כתב אמש (א') גולש בדף הפייסבוק של שר התחבורה, ישראל כץ, תוך שהוא מציע חלופה לתחבורה הציבורית שתושבת החל מיום חמישי ועד מוצאי שבת: "לוח טרמפים" שיאפשר למי שאינם מחזיקים במכונית פרטית למצוא הסעות במהלך החג.

תגובת השר כץ לדברים לא איחרה להגיע. תחילה תקף אישית את הגולש. "תפנה לבוז'י הרצוג שיתחייב לא לשבת בממשלה שלא תשנה את הסטטוס-קוו", ענה השר כץ. "מפגן הצביעות שלך ושל חבריך לשמאל, מושכי המשכורות בעמותות 'למען התחבורה הציבורית' הוכח בבחירות האחרונות, וקיבל את התשובה ההולמת בקלפי".

החלטת השר לתקוף אישית את הגולש על-רקע השקפה פוליטית נראית כהמשך טבעי לטקטיקת הבחירות של מפלגת הליכוד וראש הממשלה, בנימין נתניהו: התעלמות מדיון מהותי בנושאים חברתיים, והכפשה פוליטית שנועדה לעודד פילוג בין ימין ושמאל. אלא שההחלטה של השר התבררה עד מהרה כשגויה.

עמותת "תחבורה בדרך שלנו" קראה הבוקר (ב') לשר כץ להתנצל על הדברים שכתב. "אמירה אומללה זו הגדישה את הסאה", כתבו יו"ר העמותה, סטלה אבידן, ומנכ"ל הארגון, איתי חיים. "דבריו של השר כץ מביעים יוהרה ואטימות, זלזול ומעילה בתפקיד 'נבחר הציבור'". במה שוודאי התקבל בהפתעה בלשכת השר, השניים גם הביעו תמיכה במפלגת הליכוד: אבידן הצהירה על חברותה במרכז הליכוד, בעוד שחיים מבהיר כי הוא חבר התנועה.

אולם, אחרי התגובה הראשונה והבעייתית של השר כץ הגיעה תגובה שנייה. "הסטטוס קוו בקשר לשבת מעוגן בחקיקה שנוהגת מקום המדינה ולהסכמים פוליטיים" כתב השר, "ו(החקיקה) לא קשורה למדיניות אישית של שר תחבורה". השר אמנם אינו מדייק בחלק הראשון של תגובתו, שכן הסטטוס-קוו אינו מעוגן במפורש בחקיקה, אך המשך תגובתו מדויק: עיקר כוחו של הסטטוס-קוו נובע מהסכמים פוליטיים והנהגתו אינה קשורה להעדפות אישיות של שר תחבורה מכהן.

השר כץ טועה, וגם צודק
ראשית, ובניגוד לדברי השר כץ, הסדר הסטטוס-קוו ההיסטורי – שמקורו במכתב ששלח ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, לראשי הסתדרות אגודת ישראל ב-1947 – מעולם לא עוגן בחקיקה ראשית. הנהגת ההסדר בתחום התחבורה הציבורית היא בעייתית, בלשון המעטה. האיסור על הפעלת אוטובוסים ורכבות בימי שבת וחג קבוע בתקנות התעבורה (שהן חקיקת משנה), אך קביעת הסדר כל כך משמעותי שלא באמצעות חקיקה ראשית מנוגדת לעקרונות היסוד של השיטה הדמוקרטית הנהוגה בישראל.

למעשה, העיגון העיקרי של הסדר הסטטוס-קוו בענייני דת ומדינה הוא בהסכמים פוליטיים שנחתמו החל משנות המדינה הראשונות בין המפלגות שהקימו את הקואליציה. כך היה בימי ממשלת בן-גוריון, וכך היה גם בימיהן של ממשלות שמאל מובהקות בשנים מאוחרות יותר. בעניין זה צודק השר כץ, שהבהיר בדבריו אמש כי הסטטוס-קוו "מעוגן… (ב)הסכמים פוליטיים".

השר כץ צודק גם בקביעה לפיה הנהגת הסטטוס-קוו והשמירה על אופיו לא קשורות לתפיסת עולם אישית של שר התחבורה המכהן. שינוי הסטטוס-קוו הוא סוגיה פוליטית מובהקת, שאינה נמצאת בסמכותו של שר התחבורה (או בסמכות כל שר אחר). יתרה מזאת, שינוי הסטטוס-קוו כלל אינו נמצא בסמכות הממשלה, וראוי שיעשה במסגרת דיון ציבורי נרחב ומתוקף חקיקה ראשית שתתקבל בבית המחוקקים. כך מתחייב מעקרון הפרדת הרשויות, וכך ראוי שייעשה בסוגיה שמעוררת מחלוקת ציבורית עזה.

לא ראוי לעורר דיון ציבורי?
ובכל זאת, ולמרות שיש צדק מסוים בדברי השר, ראוי לזכור שלסוגיית ההפעלה של תחבורה ציבורית בימי שבת יש השלכות רבות שחורגות מסוגיות של יחסי דת ומדינה, שהן הסוגיות שהסדר הסטטוס-קוו ההיסטורי התיימר לפתור (ובאופן חלקי בלבד). יש לזכור שישנם שיקולים חברתיים, תחבורתיים וסביבתיים שתומכים בהפעלת תחבורה ציבורית בימי המנוחה. למשל, שירותי תחבורה ציבורית בשבתות וחגים יציעו חופש תנועה למי שאינם מחזיקים במכונית פרטית ויסייעו בצמצום זיהום האוויר והגברת הבטיחות בדרכים.

אלא ששיקולים אלה כלל אינם נשקלים, ויישום הסדר הסטטוס-קוו בתחום התחבורה הציבורית נעשה תוך הענקת בלעדיות לשיקולי דת וללא איזון בין שיקולים ואינטרסים נוגדים. בעניין זה ראוי לציין דברים שאמרו במשרד התחבורה לחוקרים ממרכז המחקר של הכנסת, בנוגע להפעלת קווי אוטובוס בשבת: "המצב הנוכחי שומר על סטטוס-קוו ולא ראוי לעורר דיון ציבורי בנושא".

גישה זו, שדוחה ולמעשה מבטלת כל דיון ציבורי בנושא הסטטוס-קוו, היא פסולה, שכן היא מסכלת מראש כל ניסיון לבחון את התאמת ההסדר למציאות. גישה זו, שעולה גם מהדברים שכתב אמש השר כץ, גם מונעת מגורמים מתונים משני הצדדים – תומכים ומתנגדים לשינוי הסטטוס-קוו – מלנסות למצוא פשרה שתהיה מקובלת ואשר תוכל לתרום לא רק בהיבטים תחבורתיים וחברתיים אלא גם בכל הנוגע ליחסים בין חילוניים ודתיים.

מה אומר מספר 2 בליכוד?
ויש עוד נקודה אחת שעלתה בדברי השר כץ אמש, ואשר ראויה להתייחסות. "אף מפלגה לא התחייבה שלא לשבת בממשלה בלי שישונה הסטטוס-קוו", כתב השר – וכמעט דייק. אמנם מרצ תומכת בשינוי הסטטוס-קוו, וסביר להניח שגם הרשימה המשותפת תנהג כך, אך כל המפלגות האחרות סירבו ומסרבות לדון בשינוי הסטטוס-קוו.

ובכך, ובדיוק כפי שהשר כץ כתב אמש, יש משום מפגן של צביעות מצדן של מפלגות אשר בכל מערכת בחירות מביעות תמיכה בשינוי הסטטוס-קוו, אך לאחריהן בוחרות להתעלם מהבטחותיהן וממשיכות במסורת ארוכת-שנים של הימנעות מדיון ציבורי בסוגיה.

עם זאת, ראוי לתקן את שר התחבורה בעניין אחד: לא רק השמאל מפגין צביעות בסוגיית הסטטוס-קוו. למעשה, השר כץ מוזמן לשאול בכירים במפלגת הליכוד את דעתם בנושא. למשל, השר גלעד ארדן, מספר 2 בליכוד, יתקשה לענות תשובה שתספק את כץ, שכן בעבר הגיש הצעת חוק שהציעה לשנות את הסטטוס-קוו וביקשה לאפשר הפעלת אוטובוסים בימי שבת. כך עשה בעבר גם יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת ומספר 3 בליכוד.