שנה וחצי לאחר ההכרזה המקורית שבות מיצובישי וניסאן אל שולחן הדיונים בתקווה לפתח מכוניות סדאן חדשות למיצובישי

שיתוף הפעולה הרדום בין מיצובישי לניסאן מתחמם בימים האחרונים, לפחות בתקשורת, עם חידושה של תוכנית שבמסגרתה היא תפתח יחד עם ניסאן מחליפות ללאנסר ולגאלאנט.

במקור, בין מגוון לא מבוטל של שיתופי פעולה שיש למיצובישי (וגם לניסאן) עם יצרני רכב שונים, הכריזו שתי החברות בנובמבר 2013 על כוונתן לפתח יחד מכונית משפחתית קומפקטית (מחליפה ללאנסר) ומכונית משפחתית גדולה (מחליפה לגאלאנט).

לשתי החברות ישנו שיתוף פעולה קיים, מן הסוג המקובל מאד ביפן, שבמסגרתו מייצרת מיצובישי מכונית מיקרו (Kei car) אשר משווקת ביפן כניסאן Days (במקור: מיצובישי eK Wagon).

לפני כשנה וחצי החליטו שתי החברות שניסאן, באמצעות סאמסונג מוטור הקוריאנית ש-80% ממנה שייכים לרנו, תייצר באותו אופן מכונית משפחתית גדולה עבור מיצובישי, על בסיס סאמסונג SM5 אשר נמכרת באירופה (וגם אצלנו) כ'רנו לטיטוד'.

הכוונה הייתה לייצר בעצם "מכונית מדבקה", כלומר שהתרומה היחידה של מיצובישי במכונית הזאת תהיה סמל שלושת היהלומים על החרטום שלה. "סאמסונג גאלאנט" אמורה הייתה להיות משווקת בעיקר בארה"ב, ולהחזיר לשוק האמריקני את המותג גאלאנט, לאחר שייצורה של זו הופסק בשנת 2012.

מבחינת רנו-ניסאן אמור היה שיתוף פעולה כזה לפתור כאב ראש אחר: תפוקת המפעל של סאמסונג מוטור בבוסאן, דרום קוריאה, צנחה מ-275,000 מכוניות בשנת 2010 ל-129,000 ב-2013, והיא ביקשה לנצל טוב יותר את המתקן הזה.

אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד: הכוונה המקורית לא מומשה, וגם הרעיון לפתח יחד מחליפה למיצובישי לאנסר לא התקדם מאז.
אחת הסיבות לביטול תוכנית ה"סאמסונג-גאלאנט" יכולה להיות העובדה שניסאן החלה לבנות בקוריאה את הקרוס-אובר שלה – רוג' (Rogue, הגרסה האמריקנית של ניסאן קשקאי), וזה צפוי למלא מחדש את קווי הייצור בפוסאן ולהחזיר את המפעל לתפוקה של 200 אלף יחידות בשנה.

כעת מדווח ה'אוטומוטיב ניוז' על חידוש תוכנית שיתוף הפעולה של שתי החברות, אבל באופן אחר. ראשית לכל, ציטוט של דובר מיצובישי מבהיר שגאלאנט – למרות היעדרותה מן השוק האמריקני מזה למעלה משנתיים, לא תהיה בעדיפות ראשונה כפי שהוכרז בעבר.
זאת מן הסתם מכיוון שגאלאנט חשובה בעיקר בשוק האמריקני בעוד שלאנסר הקומפקטית היא מכונית גלובלית שחשובה בשווקים רבים יותר.

ניסאן לאנסר

האוטומוטיב ניוז לא מספר כיצד תתפתח מחדש התוכנית של שתי היצרניות, אבל מתמקד, כאמור, בכוונה לפתח את מחליפתה של לאנסר הנוכחית.

לאנסר המוכרת לנו כיום הושקה בשנת 2007 והיא פרי שיתוף פעולה שנרקם בשעתו בין מיצובישי לבין דיימלר-קרייזלר בתקופה שמרצדס השתלטה על קרייזלר (1998-2007) ועל מיצובישי (2000-2005), ולפני שמכרה את חלקה בשתי החברות האלה.

לאנסר מבוססת על פלטפורמה משותפת שעליה נבנו, בין השאר, גם דודג' קאליבר, ג'יפ פטריוט וג'יפ קומפאס, ועליה בנוי גם אאוטלנדר הנוכחי.
מבחינה זו למיצובישי לא צריכה להיות בעיה להוסיף ולשפר את לאנסר הנוכחית על גבי פלטפורמת האאוטלנדר, ואף לייצר את שני הדגמים במקביל. אלא שבמיצובישי קוראים היטב את המפה של שוק הרכב העולמי ומבקשים להתמקד בפיתוח, ייצור ושיווק של קרוס-אוברים ושל מערכות הנעה היברידיות נטענות.

כיצרן מאד קטן, ועצמאי, למיצובישי אין את המשאבים הנחוצים לניהול שני פרויקטים נוספים, ומכאן ההיגיון בשיתוף הפעולה עם קבוצה גדולה.

אגב, גם מצידה של רנו-ניסאן מדובר כאמור במהלך שגרתי – על אף גודלה משתפת החברה המאוחדת הזו פעולה עם מרצדס בפרויקט סמארט-טווינגו ובפרויקט 'אינפיניטי Q30 על בסיס A קלאס'.

ככל שניתן להבין מן הפרסומים עד עתה, ישנה סבירות רבה שלאנסר הבאה תהיה מכונית שתיוצר על-ידי מיצובישי, כלומר לא תהיה "מכונית מדבקה", אבל הפיתוח שלה יבוצע בקבלנות על-ידי ניסאן. אפשרות נוספת היא שלאנסר גם תיוצר על-ידי ניסאן ביפן או במכסיקו.
עם זאת, אפשרות שלישית היא שמיצובישי תקבל מכונית מושלמת מניסאן, על בסיס פלטפורמת C (ניסאן קשקאי, רנו מגאן), וזו תיוצר במכסיקו.

גאלאנט חדשה, לעומת זאת, תהיה ככל הנראה מכונית שבנויה על פלטפורמה D של ניסאן (אלטימה, מקסימה ועוד), ועל חרטומה יודבק סמל מיצובישי. מכונית כזאת, בסבירות רבה, תיוצר בצפון אמריקה במפעל של ניסאן.