אפשר להניח שמי שקנה לעצמו מכונית ספורט הוא לא מבין אלה שנוהגים להזדחל לאט בנתיב השמאלי לקול צופריהם של מי שממהרים יותר ממנו.

מכאן גם מוליך ההיגיון למחשבה שהבעלים של מכונית ספורטיבית "נמצא על הכוונת", וצפוי לחוות יותר מפגשים עם רשויות החוק שבשיאם מוענק לו דו"ח מהירות. ביננו, הנחה סטריאוטיפית כזאת מבוססת על היגיון סביר, שהרי מה הטעם ברכישת מכונית ספורטיבית אם לא ממצים את הפוטנציאל שלה? אבל האם רצף ההנחות ההגיוני הזה עומד גם במבחן המציאות? מסתבר שלא לגמרי.

בארה"ב התפרסם לאחרונה מחקר שערכה חברת Insurify שמתמחה בהשוואת תעריפי פוליסות ביטוח במטרה לבחון את אחוז דו"חות המהירות שמקבלים מבוטחים בעלי דגמי רכב שונים. עורכי המחקר בחנו 1.6 מיליון בקשות להצעת תעריפי ביטוח שהוגשו לחברה, ואחד הסעיפים שמשפיעים על גובה הפרמיה (ולכן נדרש לצורך גילוי נאות) הוא אם המבקש קיבל בשנה האחרונה דוחות מהירות.

החברה פרסמה את רשימת עשרת הדגמים שהנהגים בהם קיבלו את מספר הדוחות הגדול ביותר, אם כי חשוב כמובן לסייג ולהניח שאנשי החברה לא יכלו לנכות מנתונים אלה פרמטרים שונים שמשפיעים על התמונה המדויקת. למשל, מותר לנו להניח שבעלי מכוניות יקרות במיוחד, ובקבוצה זאת כלולות רוב מכוניות הספורט, הם לאו דווקא הקהל הטבעי של שרותי השוואת מחירי ביטוח.

סובארו אימפרזה WRX ניצבת בראש רשימת הדגמים שנהגיהם מועדים לפורענות: 20.12% מבעלי הדגם הזה דיווחו שקיבלו דו"ח מהירות בשנה החולפת, ולשם השוואה – רק 14.66% מבעלי האימפרזה הרגילה דיווחו שנתפסו על מהירות מופרזת. נתון זה אמנם נמוך ביחס לאחות הספורטיבית, אבל בהחלט "מכובד": הוא מספיק לאימפרזה כדי "להשיג" את המקום התשיעי ברשימה.

את המקום השני בדירוג תפסה סאיון FR-S, אחותן התאומה של טויוטה GT86 וסובארו BRZ. לא פחות מ- 19.09% מן הנהגים המבוטחים שנוהגים בדגם הזה קיבלו דו"ח מהירות. לטובת מי שלא מכיר, נזכיר ש'סאיון', מותג ששיווקו הופסק לפני כשלוש שנים לאחר 13 שנות פעילות בארה"ב, היה "המותג הצעיר" במשפחת טויוטה, והוא פנה אל נהגים צעירים שמאופיינים ב"רגל כבדה על הגז". מצד שני אפשר להתייחס בהפתעה לכך שפולקסווגן גולף GTI הבורגנית והחזקה "זכתה" רק במקום השלישי, עם 16.92% של בעלים עברייני מהירות.

כאמור, לא רק מכוניות ספורטיביות מופיעות ברשימה. ההפתעות, מבחינתנו, הן – למשל – ג'יפ רנגלר (15.35% מהבעלים) ודודג' ראם 2500 (15.32% מהבעלים) שממוקמים במקומות החמישי והשישי בהתאמה. זה לא בדיוק סוג המכוניות שנהגיהן נחשבים לממהרים במיוחד.

אגב, יונדאי ולוסטר, אשר חותמת את רשימת עשר הממהרות והנתפסות עם כ-14.5% בעלים ממהרים-נתפסים, נמצאת גבוה בהרבה מן הממוצע "הלאומי" האמריקני אשר עומד על 11.28% בסך הכל צי הרכב המבוטח.

נתון מעניין שמצאו עורכי המחקר הוא שכל המכוניות שמככבות ברשימה מוצעות בארה"ב במחירים נמוכים, יחסית, מממוצע המחיר בקטגוריות שלהן. במילים אחרות – הנהגים הממהרים, ולכל הפחות הממהרים הנתפסים – הם לא מי שקנו את המכוניות היקרות יותר אלא אולי דווקא את המשתלמות או הפחות יקרות.

האם אפשר להניח – על בסיס נתון זה – שאותם נהגים חסכו כסף שאותו נכון היה  להשקיע במגלה מכמונות מהירות ראוי?

להלן רשימת עשר המהמרות-הנתפסות בארה"ב: